Ri MiGash Shevuot 42a – ר"י מיגש שבועות מב.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

עַפְצֵי דְּקָיְימִי בְּשִׁיתָּא שִׁיתָּא א״לאֲמַר לֵיהּ לָאו בְּאַרְבְּעָה אַרְבָּעָה הֲווֹ קָיְימִי אֲתוֹ תְּרֵי סָהֲדִי וַאֲמַרוּ אִין בְּאַרְבְּעָה אַרְבָּעָה הֲווֹ קָיְימִי אָמַר רָבָא הוּחְזַק כַּפְרָן אֲמַר רָמֵי בַּר חָמָא הָא אָמְרַתְּ כֹּל מִילְּתָא דְּלָא רַמְיָא עֲלֵיהּ דְּאִינִישׁ לָאו אַדַּעְתֵּיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא ^אקִצּוּתָא דְּתַרְעָא מִידְכָּר דְּכִירִי אִינָשֵׁי. הָהוּא דא״לדַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ הַב לִי מְאָה זוּזֵי דְּמַסֵּיקְנָא בָּךְ וְהָא שְׁטָרָא א״לאֲמַר לֵיהּ פְּרַעְתִּיךָ אֲמַר לֵיהּ הָנְהוּ סִיטְרָאֵי נִינְהוּ אָמַר רַב נַחְמָן ^באִיתְּרַע שְׁטָרָא רַב פָּפָּא אָמַר לָא אִיתְּרַע שְׁטָרָא. וּלְרַב פָּפָּא מַאי שְׁנָא מֵהָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ הַב לִי מְאָה זוּזֵי דְּמַסֵּיקְנָא בָּךְ וְהָא שְׁטָרָא א״לאֲמַר לֵיהּ לָאו אַתּוֹרֵי יְהַבְתְּ לִי וַאֲתֵית וְאִיתֵּיבְתְּ אַמְּסַחְתָּא וְקַבֵּילְתְּ זוּזָךְ וַאֲמַר לֵיהּ הָנְהוּ סִיטְרָאֵי נִינְהוּ וַאֲמַר רַב פָּפָּא ^גאִיתְּרַע שְׁטָרָא. הָתָם כֵּיוָן דְּקָאָמַר אַתּוֹרֵי יְהַבְתְּ לִי וּמִתּוֹרֵי שָׁקְלַתְּ אִיתְּרַע שְׁטָרָא הָכָא אֵימוֹר סִיטְרָאֵי נִינְהוּ. מַאי הָוֵי עֲלַהּ רַב פַּפֵּי אָמַר לָא אִיתְּרַע שְׁטָרָא רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר אִיתְּרַע שְׁטָרָא וְהִלְכְתָא אִיתְּרַע שְׁטָרָא. ^דוְהָנֵי מִילֵּי דְּפַרְעֵיהּ בְּאַפֵּי סָהֲדִי וְלָא אִידְּכַר לֵיהּ שְׁטָרָא אֲבָל פַּרְעֵיהּ בֵּין דִּידֵיהּ לְדִידֵיהּ מִיגּוֹ דְּיָכוֹל לְמֵימַר לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם יָכוֹל נָמֵי לְמֵימַר סִיטְרָאֵי נִינְהוּ וּכְדַאֲבִימִי בְּרֵיהּ דר׳דְּרַבִּי אֲבָהוּ. הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ מְהֵימְנַתְּ לִי כֹּל אֵימַת דְּאָמְרַתְּ לִי לָא פָּרַעְנָא אֲזַל פַּרְעֵיהּ בְּאַפֵּי סָהֲדִי אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ הָא הֵימְנֵיהּ מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא ^הנְהִי דְּהֵימְנֵיהּ טְפֵי מִנַּפְשֵׁיהּ טְפֵי מִסָּהֲדֵי מִי הֵימְנֵיהּ. הָהוּא דא״לדַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ מְהֵימְנַתְּ לִי כְּבֵי תְרֵי כׇּל אֵימַת דְּאָמְרַתְּ לָא פָּרַעְנָא אֲזַל פַּרְעֵיהּ בְּאַפֵּי תְּלָתָא אָמַר רַב פָּפָּא כְּבֵי תְרֵי הֵימְנֵיהּ כְּבֵי תְלָתָא לָא הֵימְנֵיהּ. א״לאֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא אֵימוֹר דְּאָמְרִי רַבָּנַן דְּאָזְלִינַן בָּתַר רוֹב דֵּעוֹת ה״מהָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן אוּמְדָּנָא דְּכַמָּה דִּנְפִישִׁי בְּקִיאִי טְפֵי אֲבָל לְעִנְיַן עֵדוּת ^ומְאָה כִּתְרֵי וּתְרֵי כִּמְאָה. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא הָהוּא דא״לדַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ מְהֵימְנַתְּ לִי כְּבֵי תְרֵי כֹּל אֵימַת דְּאָמְרַתְּ לָא פָּרַעְנָא אֲזַל וּפַרְעֵיהּ בְּאַפֵּי תְּלָתָא אָמַר רַב פָּפָּא כְּבֵי תְרֵי הֵימְנֵיהּ כְּבֵי תְלָתָא לָא הֵימְנֵיהּ. מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ תְּרֵי כִּמְאָה וּמְאָה כִּתְרֵי וְאִי א״לאֲמַר לֵיהּ כְּבֵי תְלָתָא וַאֲזַל פַּרְעֵיהּ בְּאַפֵּי בֵּי אַרְבְּעָה ^זכֵּיוָן דִּנְחֵית לְדֵעוֹת נְחֵית לְדֵעוֹת.: אֵין נִשְׁבָּעִין עַל טַעֲנַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אֶת הַקָּטָן.: מ״טמַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא {שמות כ״ב:ו׳} כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמוֹר וְאֵין נְתִינַת קָטָן כְּלוּם.: אֲבָל נִשְׁבָּעִין לְקָטָן וּלְהֶקְדֵּשׁ.: וְהָא אָמְרַתְּ רֵישָׁא אֵין נִשְׁבָּעִין עַל טַעֲנַת שׁוֹטֶה וְקָטָן. אָמַר רַב בְּבָא בְּטַעֲנַת אָבִיו ור׳וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר פְּעָמִים שֶׁאָדָם נִשְׁבָּע עַל טַעֲנַת עַצְמוֹ כֵּיצַד אָמַר לוֹ מָנֶה לְאָבִיךְ בְּיָדִי וְהֶאֱכַלְתִּיו פְּרָס הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְזֶהוּ שֶׁנִּשְׁבָּע עַל טַעֲנַת עַצְמוֹ וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ אֶלָּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵידָה וּפָטוּר. ור׳וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב לֵית לֵיהּ מֵשִׁיב אֲבֵידָה פָּטוּר אָמַר רַב בְּשֶׁטְּעָנוֹ קָטָן. קָטָן וְהָאָמְרַתְּ אֵין נִשְׁבָּעִין עַל טַעֲנַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן לְעוֹלָם גָּדוֹל וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ קָטָן דִּלְגַבֵּי מִילֵּי דַּאֲבוּהּ קָטָן הוּא. אִי הָכִי טַעֲנַת עַצְמוֹ טַעֲנַת אֲחֵרִים הִיא טַעֲנַת אֲחֵרִים וְהוֹדָאַת עַצְמוֹמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א טור חושן משפט ע״ט:י״ב
שולחן ערוך חושן משפט ע״ט:י״ב

^ב רמב״ם הלכות מלוה ולווה י״ד:ט׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ד
טור חושן משפט נ״ח:א׳
שולחן ערוך חושן משפט נ״ח:א׳

^ג רמב״ם הלכות מלוה ולווה י״ד:ט׳
טור חושן משפט נ״ח:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט נ״ח:ג׳

^ד רמב״ם הלכות מלוה ולווה י״ד:ט׳
טור חושן משפט נ״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט נ״ח:ב׳

^ה רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ו:ג׳-ד׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ד
טור חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:א׳

^ו רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ו:ג׳-ד׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ד
טור חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:א׳

^ז רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ו:ג׳-ד׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ד
טור חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:א׳

E/ע

הערותNotes

ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא. א״ל ולאו פרעתיך? א״ל הנהו סיטראי נינהו – כלומר חוב אחר היה לי אצלך וממנו היו אותם זוזין שפרעת לי. ופירוש סיטראי מלשון צדי המשכן ומתרגמינן סיטרי משכנא, כלומר מצד אחר היה אותו פרעון. אמר רב נחמן איתרע שטרא רב פפא אמר לא איתרע שטרא. ואקשינן: ולרב פפא מאי שנא מההיא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא. ואמר ליה והא אתורי יהבת לי ואתית ויתבת אמסחתא וקבילת זוזך. ואמר רב פפא איתרע שטרא. ומהדרינן: הכי השתא התם כיון דקא מודה דאתורי יהב ומתורי שקל איתרע שטרא – כלומר כיון שמודה בעל השטר ששטר זה לא היה אלא מדמי השוורים שמכר ממנו, ונתברר שישב אמסחתא בחנות שנמכר בו בשר אותם שוורים ונתקבל דמי הבשר הנמכר, בידוע שלא היה אותו פרעון אלא דמי השוורים עצמן שהרי מדמי בשרם היו אותם זוזין שנקבלו. אבל הכא אומר סיטראי נינהו והלכתא איתרע שטרא. והני מילי דפרעיה באנפי סהדי ולא אידכר ליה שטרא, אבל אי לא פרעיה באנפי סהדי מיגו דאי בעי אמר לא היו דברים מעולם יכול לומר סיטראי נינהו, וכאבימי בריה דר׳ אבהו – כדמפו׳ בכתובות בפרק הכותב (כתובות פ״ה.). והאי דאמרינן הני מילי דפרעיה באנפי סהדי, מסתברא לן דדוקא היכא דקא מסהדי סהדי דבתורת פרעון יהבינהו ניהליה, ולא ידעי אי מהאי שטרא הואי ההוא פרעון אי משטרא אחרינא. דכיון דמסהדי דבתורת פרעון יהבינהו ניהליה איתרע שטרא, דהא ליכא למימר מיגו. אבל היכא דמסהדי דיהביה זוזי ולא ידעי אי בתורת פרעון או פקדון או מתנה ומאי דדמי להו, אמרינן מיגו דאי בעי אמר במתנה יהבינהו ניהליה מהימן, כי אמר סיטראי נינהו מהימן. תדע דהא בפי׳ אמרינן אבל פרעיה בין דיליה לדיליה מיגו דאי בעי אמר לא היו דברים מעולם מהימן יכול למימר סיטראי נינהו. אלמא כל היכא דאיכא למימר מיגו מהימנינן ליה, הכא נמי כיון דאיכא מיגו מהימנינן ליה. וממעשה דרב ורב המנונא בפרק שבועת העדות ילפינן דהיכא דאיכא סהדי דמסהדי דיהביה זוזי, ולא ידעינן אי בתורת מתנה יהבינהו ניהליה אי בתורת פרעון וקא טעין הנתבע דבתורת מתנה יהבינהו ניהליה דמהימן. דגרסינן התם: יתיב רב יהודה וקא מבעיא ליה מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני ועדים רואין אותו מבחוץ מהו? אמר ליה רב המנונא והלה מה טוען אי דאמר לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן, ואי דאמר במתנה נתתם לי כי אתו עדים מאי הוי וכו׳. אלמא אע״ג דאיכא סהדי דיהב ליה זוזי באפייהו כיון דלא ידעי אי לשום הלואה אי לשום מתנה, אית ליה למימר לשום מתנה יהבתינהו ניהליה. הכא נמי כיון דלא ידעי אי לשום פרעון יהבינהו אי לשום מתנה יהבינהו, אית ליה למימר לשום מתנה יהבתינהו. ואם תאמר מי דמי התם תובע אמר לשום הלואה ונתבע אמר לשום מתנה, ואמרינן ליה לנתבע משום דהמוציא מחבירו עליו הראיה. אבל הכא נתבע אמר לשום פרעון ותובע אמר לשום מתנה. וכיון שכן היכי מייתינן ראיה להימוניה לתובע לאפוקי מנתבע מהך מעשה דמהימנינן ליה לנתבע לא יפטוריה מתובע, מה ענין טוען להוציא לטוען להפטר. האי מימרא לאו דוקא דכי מעיינת לה למילתא ודייקת לה שפיר משכחת לה דדא ודא אחת היא, דכיון דהני סהדי לאו אגופיה דהאי שטרא קא מסהדי דפרוע הוא, אשתכח דסהדותייהו לא שייכה בשטרא אלא סהדותא באנפי נפשה הוא דקא מסהדי, דבאפייהו יהב ליה הנתבע לתובע זוזי. מיהו היכא דלית ליה לידחויי, אמרינן איתרע שטרא דאיגלאי מילתא דסהדותייהו אגופי׳ דשטרא אהניא. והיכא דאית ליה לדחויי לא איתרע שטרא דאגלאי מלתא דסהדותייהו לאו אגופיה דשטרא הוא, אלא סהדותא באנפי נפשה היא, דכיון שכן הויא לה בהך סהדותא דקא מסהדי התם דבאפייהו יהב ליה התובע לנתבע זוזי. וכי היכי דהתם מצי אמר במתנה יהבינהו ניהליה, הכא נמי מצי אמר במתנה יהבינהו ניהליה. ודקא אמרת מה ענין טוען להפטר לטוען להוציא, אטו בהאי טענה הוא דמפיק ליה להאי ממונא? בשטרא הוא דקא מפיק ליה. והאי טענה לדחויי הך סהדותא דקא מסהדי סהדי הוא דמהניא, דכיון דהך סהדותא לאו בגופיה דשטרא היא אלא סהדותא באנפי נפשה היא דהא אית ליה לדחויי. ואיגלאי מילתא דסהדותייהו לאו אגופיה דשטרא הות ולא איתרע בה שטרא, כדאמרינן: אישתכח דשטרא כדקאי קאי, דהא בהאי סהדותייהו אידחייא לה האי טענתא דקא טעין דבמתנה יהיבנהו ניהליה. דכיון דהא איתברר לן דאפשר ליה לתובע למידחי בהך סהדותא ולמיטען דהך זוזי במתנה יהבינהו ניהליה ומהימן, כי אמר סיטראי נינהו נמי מהימן. ועוד דמלישנא דגמרא נמי דייקת דהכין הוא כדאמרינן, מדאמרינן והני מילי דפרעיה באפי סהדי אלמא הכי סהדי בפרענא קא מסהדי, מיהו לא ידעינן אי מהאי שטרא או משטרא אחרינא. אבל אי קאמרי סהדי דיהב ליה זוזי באפייהו ולא ידעינן אי משום פורענא או לא, אפשר ליה לדחויי בהכי איגלאי מילתא דהך סהדותא לא איתרע ביה גופיה דשטרא כי היכי דלא ליהמני בהאי טענתא. וכיון דאפשר ליה למיטען דבמתנה יהביה ניהליה ומהימן, כי אמר נמי סיטראי נינהו מהימן. מתני׳ אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן וכו׳. מאי טעמא? דאמר קרא כי יתן איש אל רעהו וגומר, ואין נתינת קטן כלום. הא דתנן אבל נשבעין לקטן, אוקימנא בגדול הבא בטענת אביו – בדאמר ליה ברי לי שיש לאבא בידך מנה, ואמר ליה האיך חמשין אית ליה וחמשין לית ליה, וכיון דגדול הוא ואמר ברי לי משתבע האיך כדין מודה במקצת הטענה. ואמאי קרי ליה קטן? דלגבי מילי דאביו קטן הוא. מני? רבי אליעזר בן יעקב היא דאמר: פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו כיצד? מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס הרי זה נשבע וזהו שנשבע על טענת עצמו – והא דרבי אליעזר פרישנא בטוענו גדול. והאי דקתני טענת עצמו – הכי קתני טענת אחרים והודאת עצמו ואף על גב דכלהו טענתה נמי טענת אחרים והודאת עצמו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון