גמרא
פירוש
וְתִירוֹשׁ חַמְרָא הוּא וּכְתִיב וְאָכַלְתָּ. וְדִלְמָא עַל יְדֵי אֲנִיגְרוֹן דְּאָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל אֲנִיגְרוֹן מַיָּא דְּסִילְקֵי אַכְּסִיגְרוֹן מַיָּא דְּכוּלְּהוּ סִילְקִי. אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב מֵהָכָא {דברים י״ד:כ״ו} וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר יַיִן חַמְרָא הוּא וּכְתִיב וְאָכַלְתָּ. וְדִלְמָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
תירוש – חמרא הוא, וקא קרי ליה ואכלת. ודייקינן: ודילמא על ידי אניגרון – כלו׳: שנותנים אותו בתבשיל ומבשלין אותו, ונעשה כמו אניגרון מיא דסילקא, ומשום הכי קרי ליה ואכלת, דהא איכא הוא דקא אכיל ליה. אבל משתא ממש, יש לומר דשתיה לאו אכילה הוא. אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא: ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר – חמרא הוא וקרי ליה ואכלת. ודייקינן: ודילמא הכא נמי על ידי תערובת. ומהדרינן: שכר כתיב, מידי דמשכר – כלומר: האי שכר – איין קאי, והכי קאמר: יין שמשכר, ואיזו זו שתיה. אבל על ידי אניגרון דלא משכר – לא אשתעי קרא: ואקשינן: ודילמא דבילה קעילות – כלומר: ודילמא לעולם אימא לך שכר לאו איין קאי, אלא מילתא באנפי נפשיה הוא. וא״ת: כיון שאמר יין – למה הוצרך לומר שכר. יש לומר דהאי שכר דבילה קעילות הוא, שמשכרת בני אדם כמו שמשכר היין, דתניא: אכל דבילה קעילות ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש – חייב, ומשום הכי קאמר רחמנא ואכלת, דהא יין על ידי אניגרון הוא, ושכר דבילה קעילות היא, דתרויהו בני אכילה נינהו. אבל שתיה – לעולם לאו אכילה היא. ומהדרינן: גמר שכר שכר מנזיר: מה התם יין הוא דאסור, אבל דבילה קעילות לא – הכא נמי האי שכר איין קאי, אבל דבילה קעילות – לא. וכיון דאיין הוא דקאי – ליכא למימר דעל ידי אניגרון הוא, דהא לא משכר מידי. אבל שתיה ממש הוא, וקא קרי ליה ואכלת – אלמא שתיה בכלל אכילה היא. אמר רבא: אף אנן נמי תנינא: שבועה שלא אוכל ואכל ושתה – אינו חייב אלא אחת. אי אמרת בשלמא שתיה בכלל אכילה – אצטריך ליה לתנא לאשמועינן דאע״ג דתרי גווני אכילה היא, והוה סליקא אדעתין דמחייב תרתי – מכל מקום כיון דשתיה בכלל אכילה היא – כאכילה אריכתא דמיא, ואינו חייב אלא אחת, דהא בהעלמה אחת הוא דאכל ושתה. אלא אי אמרת דשתיה לאו בכלל אכילה היא – שבועה שלא אוכל ואכל ועשה מלאכה, אצטריך לאשמועינן דאינו חייב אלא אחת – שהיא אכילה בלבד, ואינו חייב כלום אעשית מלאכה. פשיטא, כיון דאמרת דשתיה לאו בכלל אכילה היא – בודאי שעל האכילה הוא שמתחייב ולא על השתיה, שהרי לא נשבע אשתיה. אמר ליה אביי: ואלא מאי, שתיה בכלל אכילה היא? אימא סיפא: שבועה שלא אוכל ולא אשתה, ואכל ושתה – חייב שתים. והא כיון דאמר שלא אוכל – איתסר ליה למישתי, דהא אמרת דשתיה בכלל אכילה היא. וכיון שכן, כי הדר בתר הכי ואמר שבועה שלא אשתה – אמאי חיילא שבועתיה ומחייב. והא מושבע ועומד עליו הוא, ואמאי חיילא עליו שבועה, אילו אמר לא אשתה יין והדר קאמ׳ שלא אשתה – מי חייב תרתי. ואוקימנא: דכיון דאמר ושלא אשתה, גלי אדעתיה דהך אכילה דקאמר מעיקרא – אכילה גרידתא היא. אבל לעולם היכא דאמר שלא אוכל ולא אמ׳ שלא אשתה – שתיה בכלל אכילה היא. אמר רב אשי: מתני׳ דיקא נמי, דקתני: שבועה שלא אוכל, ואכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה ושתה משקין שאינן ראוין לשתיה – פטור, הא אם שתה משקין הראוין לשתיה – חייב, והא שבועה שלא אוכל קאמר. אלא לאו שמע מינה דשתיה בכלל אכילה. ודחינן: דילמא דאמר תרתי – כלומר: הכי קתני במתני׳: שלא אוכל ושלא אשתה, ואכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה ושתה משקין שאינן ראוין לשתיה – פטור, הא ראוין – חייב, משום דהא שלא אוכל ושלא אשתה קאמר. אבל אילו אמר שלא אוכל בלחוד, אף על גב דשתה משקין הראוין לשתיה נמי – פטור, משום דשתיה לאו בכלל אכילה היא. מתני׳: שבועה שלא אוכל, ואכל פת שעורים פת כוסמין – אינו חייב אלא אחת – פירוש: דכולהו אכילה אריכתא היא. שבועה שלא אוכל פת חטין פת שעורין פת כוסמין ואכל חייב על כל אחת ואחת – פירוש: שכיון שפירש אותן בשבועתו – נעשה כל אחד ואחד שבועה בפני עצמה, ולחיובי נפשיה אכל חד מינייהו הוא דאיכוון. ודייקינן: דילמא הא דפרט להו – לאו לאחיובי אכל חדא וחדא הוא, אלא למפטר מאחרינתא הוא. דהא אילו אמר שלא אוכל סתם – משמע אכל מילי, ומשום הכי קא פריש להו כי היכי דלשתרי בשאר מילי אחרינתא. ומהדרינן: אם כן, היה ליה למימר חטין שעורין וכוסמין, ולא לימא פת: ודייקינן: אילו הכי הוה אישתבע הוה משמע ואפי׳ לכוס נמי אסור קא משמ׳ לן פת כי היכי דלשתרי לכוס. ומהדרינן: אכתי הוה ליה למימר פת של חטים וכן של שעורין וכן של כוסמין, דודאי קא פטר נפשיה. מאחר וקא פטר נפשיה, לכוס פת למה לי? שמע מינה לחלק ולמיהוי כל חדא מינייהו שבועה באנפי נפשיה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush