גמרא
פירוש
וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ג רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ז׳:י״ב
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור יורה דעה רע״ט:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רע״ט:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור יורה דעה רע״ט:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רע״ט:א׳
ד רמב״ם הלכות עדות ג׳:ז׳-ט׳
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
ה רמב״ם הלכות עדות ג׳:ז׳-ט׳
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
ו רמב״ם הלכות עדות ג׳:ז׳-ט׳
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
ז רמב״ם הלכות עדות ג׳:ז׳-ט׳
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
1מ״ד שטר פרוע לא משהי כ״ש שטר אמנה ומ״ד שטר אמנה אבל שטר פרוע זימנין דמשהי ליה אפשיטי דספרא. פי׳ קי״ל שהלוה הוא שנותן שכר הסופר שכתב השטר למלוה לפי שההנאה שלו היא ואין למלוה בכך הנאה כדתנן כותבין שטר ללוה אף על פי שאין המלוה עמו והלוה נותן שכר ופעמים שנותן המלוה שכר הסופר ותולה אותו על הלוה עד שיפרע ממנו אותה ההלואה ויפרע ממנו גם השכר שנתן לסופר והיינו דאמרינן אבל שטר פרוע זמנין דמשהי ליה אפשיטי דספרא כלומר אינו רוצה לקורעו עד שיבוא הלוה ויתן לו המעות שנתן עליו לסופר בשבילו שכשיודע הלוה שהשטר עדיין לא נקרע מדחיק את עצמו ופורע לו ואם ידע הלוה שכבר נקרע השטר אינו מדחיק את עצמו בהבאת השכר שנתן לסופר אלא מדחה את המלוה מעת לעת.
2שטר שיש עליו מודעא ניתן ליכתב לפי שהעדות יש לה עיקר שהרי מי שנכתב לו השטר אינו יודע במודעא שנמסרה עליו הילכך אותה עדות יש לה עיקר שהרי העידה מי שנכתב עליו השטר עצמו בכך אלא שהמודעא מבטלת אותו הילכך השטר עצמו ניתן ליכתב אבל שטר שהוא אמנה אותה העדות אין לה עיקר לפי שמעיקרא מבוטלת היא ומי שנכתב עליו השטר כמי שנכתב לו השטר והעדים החתומים עליו כולם יודעים ששטר זה אין לו עיקר ואמנה בעולה הוא וכיון שכן נמצא שטר זה אין לו עיקר ולפיכך כשהעדים אומרים ששטר אמנה הוא אינן נאמנין דהא עולה הוא כמו שבארנו.
3ואין דבריו של א׳ במקום שנים פי׳ נמצא רב פפא סובר כי העדות שהעידו בשטר עדות נכונה היא ועדות עומדת בפני עצמה היא וזה שאומר תנאי אינו מבטל עיקר עדותו וכיון שכן נמצאת עדות השטר קיימת בשנים ועדות התנאי בחד ואין דבריו של אחד במקום שנים אפילו תרווייהו נמי וכו׳. כלומר א״כ הוא שזו בפני עצמה עומדת וזו בפני עצמה עומדת אפילו תרווייהו אמרי תנאי היו דברינו אמאי נאמנים כלומר והא הגדה שנייה היא וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והני כיון שעדותן ראשונה מקיימת השטר והאחרונה מכלה אותה אם תאמר כי העדות הראשונה קיימת היא ועומדת היאך סומכין על עדותן האחרות והם כבר העידו שהשטר קיים אלא אמרי׳ וכו׳ הא נמי למיעקר סהדותייהו קא אתו וכו׳ כלומר כיון שאומרים תנאי היו דברינו כאילו עקרו העדות שבשטר מעיקרא וכאלו אין שם עדות אלא זו העדות שבתנאי הכא האי חד נמי כיון דקאמר תנאי היו דברינו אנו רואין אותו כאילו עקר עדותו שבשטר מעיקרא והוה ליה חד לגבי חד וא״ת והיכי מצו למיעקר סהדותייהו והא קי״ל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד היינו טעמא דנאמנים משום דאין כתב ידן יוצא ממקום אחר דהוה ליה הפה שאסר וכו׳. וכד מעיינת ביה בגמרא משכחת לה להני שמעתתא כולהו בין מודעא בין תנאי בין אנוסין אהיכא דאין כתב ידן יוצא ממקום אחר אתאמרו אבל היכא דכתב ידן יוצא ממקום אחר אפי׳ אמרי מודעה היו דברינו תנאי היו דברינו אינן נאמנים משום דלמיעקר סהדותייהו קא אתו ומכי חתמו על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בב״ד כדר״ל. וקי״ל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ומסתברא לן דהאי דאמרי׳ דהיכא דאין כתב ידן יוצא ממקום אחר נאמנים לומר מודעא וכו׳ תנאי וכו׳ אנוסים היינו קטנים היינו היכא דקא אמרי לה בתוך כדי דבור אבל אי אסהידו אחתימות ידייהו בב״ד ולאחר כדי דיבור אמרי הכי לא מהימני דמכי אסהידו אחתימת ידייהו נחקרה עדותן וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.
4ומגבינן ביה. פי׳ בתמיה אמאי תרי ותרי נינהו פי׳ שהרי עדי השטר העידו בשטר שראובן חייב לשמעון מנה והרי עדים אחרים מעידים שאינו חייב לו כלום דהא אמרי אנוסים היו דמשמע שהעדות לא היתה אמת ומראין הדברים שזו הקושיא לאו אכולהו אנפי הוא אלא אאנוסין היו בלחוד הוא שנמצאו מעידים שהעדות לא היתה אמת ונמצאו כאילו הם שני כתי עדים אחת אומרת ששמעון חייב לראובן מנה ואחת אומרת שאינו חייב לו כלום ולפיכך הקשינו והא תרי ותרי נינהו אבל קטנים היו ופסולי עדות היו אין בהן דרך לקושיא זו אלא על אנוסין היו בלחוד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
2שטר שיש עליו מודעא ניתן ליכתב לפי שהעדות יש לה עיקר שהרי מי שנכתב לו השטר אינו יודע במודעא שנמסרה עליו הילכך אותה עדות יש לה עיקר שהרי העידה מי שנכתב עליו השטר עצמו בכך אלא שהמודעא מבטלת אותו הילכך השטר עצמו ניתן ליכתב אבל שטר שהוא אמנה אותה העדות אין לה עיקר לפי שמעיקרא מבוטלת היא ומי שנכתב עליו השטר כמי שנכתב לו השטר והעדים החתומים עליו כולם יודעים ששטר זה אין לו עיקר ואמנה בעולה הוא וכיון שכן נמצא שטר זה אין לו עיקר ולפיכך כשהעדים אומרים ששטר אמנה הוא אינן נאמנין דהא עולה הוא כמו שבארנו.
3ואין דבריו של א׳ במקום שנים פי׳ נמצא רב פפא סובר כי העדות שהעידו בשטר עדות נכונה היא ועדות עומדת בפני עצמה היא וזה שאומר תנאי אינו מבטל עיקר עדותו וכיון שכן נמצאת עדות השטר קיימת בשנים ועדות התנאי בחד ואין דבריו של אחד במקום שנים אפילו תרווייהו נמי וכו׳. כלומר א״כ הוא שזו בפני עצמה עומדת וזו בפני עצמה עומדת אפילו תרווייהו אמרי תנאי היו דברינו אמאי נאמנים כלומר והא הגדה שנייה היא וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והני כיון שעדותן ראשונה מקיימת השטר והאחרונה מכלה אותה אם תאמר כי העדות הראשונה קיימת היא ועומדת היאך סומכין על עדותן האחרות והם כבר העידו שהשטר קיים אלא אמרי׳ וכו׳ הא נמי למיעקר סהדותייהו קא אתו וכו׳ כלומר כיון שאומרים תנאי היו דברינו כאילו עקרו העדות שבשטר מעיקרא וכאלו אין שם עדות אלא זו העדות שבתנאי הכא האי חד נמי כיון דקאמר תנאי היו דברינו אנו רואין אותו כאילו עקר עדותו שבשטר מעיקרא והוה ליה חד לגבי חד וא״ת והיכי מצו למיעקר סהדותייהו והא קי״ל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד היינו טעמא דנאמנים משום דאין כתב ידן יוצא ממקום אחר דהוה ליה הפה שאסר וכו׳. וכד מעיינת ביה בגמרא משכחת לה להני שמעתתא כולהו בין מודעא בין תנאי בין אנוסין אהיכא דאין כתב ידן יוצא ממקום אחר אתאמרו אבל היכא דכתב ידן יוצא ממקום אחר אפי׳ אמרי מודעה היו דברינו תנאי היו דברינו אינן נאמנים משום דלמיעקר סהדותייהו קא אתו ומכי חתמו על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בב״ד כדר״ל. וקי״ל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ומסתברא לן דהאי דאמרי׳ דהיכא דאין כתב ידן יוצא ממקום אחר נאמנים לומר מודעא וכו׳ תנאי וכו׳ אנוסים היינו קטנים היינו היכא דקא אמרי לה בתוך כדי דבור אבל אי אסהידו אחתימות ידייהו בב״ד ולאחר כדי דיבור אמרי הכי לא מהימני דמכי אסהידו אחתימת ידייהו נחקרה עדותן וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.
4ומגבינן ביה. פי׳ בתמיה אמאי תרי ותרי נינהו פי׳ שהרי עדי השטר העידו בשטר שראובן חייב לשמעון מנה והרי עדים אחרים מעידים שאינו חייב לו כלום דהא אמרי אנוסים היו דמשמע שהעדות לא היתה אמת ומראין הדברים שזו הקושיא לאו אכולהו אנפי הוא אלא אאנוסין היו בלחוד הוא שנמצאו מעידים שהעדות לא היתה אמת ונמצאו כאילו הם שני כתי עדים אחת אומרת ששמעון חייב לראובן מנה ואחת אומרת שאינו חייב לו כלום ולפיכך הקשינו והא תרי ותרי נינהו אבל קטנים היו ופסולי עדות היו אין בהן דרך לקושיא זו אלא על אנוסין היו בלחוד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם הר״י מיגש.
2 פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם הר״י מיגש.
3 פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם הר״י מיגש.
4 פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם הר״י מיגש.
הערות
Gemara
Peirush