גמרא
פירוש
וּבְכוּלַּהּ בָּעֵי דְּלוֹדֵי לֵיהּ וְהַאי דְּלָא אוֹדִי לֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּלִישְׁתְּמִיט לֵיהּ וְסָבַר עַד דְּהָוֵה לִי זוּזֵי וּפָרַעְנָא לֵיהּ וְרַחֲמָנָא אָמַר רְמִי שְׁבוּעָה עֲלֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּלוֹדֵי לֵיהּ בְּכוּלֵּיהּ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב סָבַר לָא שְׁנָא בּוֹ וְלָא שְׁנָא בִּבְנוֹ אֵינוֹ מֵעִיז וְהִלְכָּךְ לָאו מֵשִׁיב אֲבֵידָה הָוֵי וְרַבָּנַן סָבְרִי בּוֹ הוּא דְּאֵינוֹ מֵעִיז אֲבָל בִּבְנוֹ מֵעִיז וּמִדְּלֹא הֵעִיז מֵשִׁיב אֲבֵידָה הָוֵי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
1אוקמה רמי בר חמא רישא דמתני׳ באנוסין היינו מחמת נפשות אבל מחמת ממון אינן נאמנים שאין אדם משים עצמו רשע וכן הלכה ואמרי׳ נמי לקמן רב אשי אמר לעולם דקאמרי עדים ודאין כתב ידן יוצא ממקום אחר ודקאמר אמאי לא מהימני כדרב כהנא דאמר אסור לאדם שישהא שטר אמנה וכו׳ אלמא אף ע״ג שאין כתב ידן יוצא ממקום אחר כי מהימני היכא דאמרי מילתא דלא מתחזי מיניה דהוו רשעים ואסהידו שלא כהוגן אבל אי אמרי מילתא דמתחזי מינה דשלא כהוגן אסהידו לה לההיא סהדותא ומשוו נפשייהו רשעים לא מהימני דאין אדם משים עצמו רשע ואם תשאל והא פסולי עדות היינו דקא משוו נפשייהו רשעים דהא קא מסהדי דפסולין היו וקתני הרי אלו נאמנין התם אף ע״ג דקא אמרי פסולין היינו לא קאמרי דעדות שקר הוו אלא קאמרי בקושטא אסהידנא ומיהו פסולין היינו באותה עת וקי״ל כל עדות שתחילתה בפסלות ואחר כך בסופה בכשרות עדות פסולה היא. ולענין קטנים נמי קי״ל דאין אדם נאמן להעיד בגדלו מה שראה בקטנו אלא הנך דקתני להו בהדיא במתני׳ דתנן ואלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן וכו׳ הלכך אע״ג דקאמרי השתא דעדיין כשרותם או גדלותן דעדות אמת היתה שנמצא שכשאין לו עכשיו העידו אותה כיון דקאמרי דבשעת העדות היו פסולין או קטנים אין עדותן עדות וכיון שאין אומרים כי עדות שקר היתה גם הפסלות שהעידו בו על עצמן אינו בהם עכשיו שהרי חזרו בהן נמצא שאין נראה מעדות שהעידו עכשיו כי רשעים היו בזאת העדות שהעידו ומ״ה אין שם דרך לומר אין אדם משים עצמו רשע אבל לענין אנוסין היינו מחמת ממון שהם אומרין כי עדות שקר העידו שנמצא שעשו עצמן רשעים באותו עדות אמרינן אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע. נמצא עכשיו שכל מי שמעיד עדות על חברו ומתוך אותה העדות יעשה הוא רשע שאינו נאמן באותו דבר לפסול את עצמו ולפי שאינו נאמן לפסול את עצמו גם על חברו אינו נאמן שהרי בכאן עדים אלו הרי הן מעידים כי שטר זה מזויף הוא וכי ראובן זה אינו חייב לשמעון כלום ולפי שנראה מאותה שעה כי רשעים הם ואינם נאמנים לפסול את עצמן גם אינם נאמנים להפסיד את שמעון אותו ממון. 2וקשיא לן הא דגרסינן בפרק כיצד ובפרק דיני ממונות קמא אמר רב יוסף איש פלוני רבעו לאונסו הוא ואחד מצטרפין להורגו לרצונו רשע הוא וכו׳. רבא אמר אדם קרוב אצל עצמו הוא ואין אדם משים את עצמו רשע וקי״ל כרבא והא התם דקא מסהיד עדות שנראה ממנו שהוא רשע והאמינו לענין הריגת הרובע ולא האמינוהו לפסול עצמו וכיון שכן הכא נמי אע״פ שאינם נאמנין לפסול עצמן ולשום עצמם רשעים למה אין אנו מאמינין אותן לענין הפסד אותו ממון על שמעון. ותשובה היינו טעמא דלא מהימנין הכא לאפוקי להאי ממונא משמעון משום דהא חתמי אשטרא דאית ליה לשמעון גבי ראובן מנה וקי״ל דעדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בב״ד ואע״ג דאין כתב ידן יוצא ממקום אחר נמי מ״מ מכי חתמי אשטרא כבר נחקרה עדותן בב״ד וגלוי מילתא בעלמא הוא דבעינן לאסהודי אחתימות ידייהו דהא ניהו הלכך כי אמרי אנוסין היינו מחמת נפשות לא שוו לנפשייהו רשעים מהימנין להו דהפה שאסר הוא וכו׳ וכי אמרי אנוסין היינו מחמת ממון דשוו נפשייהו רשעים לא מהימני וכיון דלא מהימני מוקמינן לה אחתימות ידייהו דבשטר חזקה דהא עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בבית דין וכיון דלא מהימנין להו במאי דקא אמרי דאנוסין היינו מחמת ממון נמצא השטר עומד על חזקתו בחותמיו כדר״ל והא דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע דשמעת מינה דאף ע״ג דלא מהימן אנפשיה מהימן אחבריה שאני התם דהא ליכא שטרא בחתימות ידיה דמכחיש בהא סהדותא ומש״ה מהימן אחבריה. א״נ יש להשיב דלענין איש פלוני רבעו לרצונו היינו טעמא דמהמנין ליה הוא ואחר להרוג את הרובע ואף ע״ג דאינו נאמן על עצמו משום דאפשר שיהא הרובע חייב על שיהא הוא רשע ואי זה זה שרבעו לאנסו הלכך נאמן הוא לומר איש פלוני רבעני לרצוני להרוג את הרובע כשיצטרף עמו אחר בעדות זו ואינו נאמן לומר לרצוני רבעני להרוג את עצמו שהרי יש לנו לומר שמא לא רבעו אלא לאונסו אבל לענין אנוסין היינו מחמת ממון אם נאמין אותם לענין הפקעת השטר והפסד הממון על שמעון ממילא הוו להו רשעים בעדות עצמן ואם לא נאמין אותן בכך לפסול את עצמן ממילא הוה ליה השטר [כשר] (פסול) ויהיו הם כשרים ולפיכך כיון שאינם נאמנים לשום עצמן רשעים ממילא נשאר השטר כשר והממון שבו קיים וזה הטעם האחרון הוא הנכון.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם הר״י מיגש.
2 פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם הר״י מיגש.
הערות
Gemara
Peirush