^א עכ״ז אף לרמב״ם התרת נדרים ניתנת להוראת סמוך וכדפסק בפ״ד מהל׳ סנהדרין (הל״ח) שסומכין להתרת נדרים. וה״ה שסומכים לכל שאלת איסור והיתר וכגון חלות הסמיכה לפי הרמב״ם לראיית כתמים, עי״ש. מאידך אליבא דהרמב״ן הוראת סמוך מעכבת בהתרת נדרים. אך לא בי״ד של ג׳ דיינים כי איסורין הוא ולא דיני ממונות או דיני נפשות ודי בחכם אחד. ברם גירות וחליצה צריכות בי״ד של ג׳ כי אע״פ שאיסורין הן עכ״ז קיימות גזיה״כ מיוחדות בכל א׳ וא׳ לחייב בהן בי״ד של ג׳.
ועלינו לדעת שכשסמוך מורה בעניני איסור והיתר חלות שם הוראה חלה. ואילו בזה״ז כשחכם מורה שאלת איסורין אין חלות הוראה מדאורייתא ואינה אלא גילוי מילתא בעלמא שכך ההלכה. בדרך זו ביאר הגר״מ זצ״ל את המילים בתפילה - ״השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה״ - ״שופטינו״ ר״ל דיינים הדנים דיני תורה וכמו בי״ד של כ״ג וע״א. ״ויועצינו״ ר״ל סמוכים לעניני איסור והיתר. כי בזה״ז אין לנו חלות שם הוראה מדאורייתא כל זמן שבעו״ה אין סמיכה. לע״ל בעזה״י הסמיכה תוחזר למקומה ונזכה לחלות שם הוראה מדאורייתא (מו״ר זצ״ל).

^ב השווה דברי רש״י והר״ן.

^ג עיין ברשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק א׳ דף צ״ח ובדף קמ״ט, ושם מבואר שחלוקים הרמב״ם עם תוס׳ האם התרת נדרים משתייכת רק לאיסור הנדר או״ד אף לגברא הנשאל היתר נדרו מהחכם, ונ״מ לשליח של הנשאל לבקש התרה, עיי״ש והדברים נעימים.

^ד לפי״ז צ״ע בקידוש החדש. עיין ברמב״ם פרק ס״ז מהל׳ עדות (הל׳ ד׳ - ה׳) ז״ל וכן שאר מיני פסולין כשם שפוסלין בעדות כך פוסלין בדיינים ולפיכך אין סומכין בסנהדרין שנים הקרובים זה לזה וכו׳ אבל אלו שמוסיפין עד שבע לעבר השנים וכו׳ יראה לי שאם היה בהן קרובים אין בכך כלום עכ״ל. וע״ע בפ׳ י״א מהל׳ סנהדרין (הל״ז) ובפרש״י לסנהדרין (דף לו.) ד״ה הטמאות והטהרות. וצ״ל שבקה״ח יש דין מיוחד הפוסל קרובים למרות סברת רבינו. ויתכן שמקורו בגמרא ר״ה (דף כה:) ז״ל אמר קרא כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב אימת הוי חק בגמר דין וקא קרי ליה רחמנא משפט מה משפט ביום אף ה״נ ביום עכ״ל, והגמרא קובעת ע״פ גזיה״כ שכל דיני משפט חלים בב״ד של קה״ח וה״ה למדים שדיינים הקרובים זה לזה פסולים לבי״ד של קה״ח. ועיין שם בגמרא שאע״פ שמומחה לרבים דן דיני ממונות יחידי עכ״ז קה״ח חמור וזקוק לב״ד של שלשה ע״פ גזיה״כ וז״ל ואימא הכא נמי, אין לך מומחה לרבים בישראל יותר משה רבינו וקאמר ליה הקב״ה עד דאיכא אהרן בהדך דכתיב ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם עכ״ל. (וצ״ע, היאך הצטרפו אהרן עם משה רבינו לקיה״ח - הרי שנים הקרובים זה לזה פסולים לב״ד של קה״ח כדנ״ל). ועיין בשיעורים למעלה (דף ג׳) במנין אב ובנו למנין הסנהדרין במשא ומתן ובהסבר הגר״ח זצ״ל לפסק הרמב״ם. והוא מעין סברת רבינו כאן לענין התרת נדרים שחסר גמר דין על נידון. ולפי״ז יתכן שזה ההבדל בין שלשה לקה״ח לז׳ בעיבור השנה - שלשלשה יש כל דיני ב״ד ומשפט ואילו השבעה באים רק להורות את עיבור השנה ולא לקבע את חלות המשפט, ועיין ברדב״ז שם.

^ה צ״ע בדין רשע לענין התרת נדרים, ולפי ההסבר של מרן הרב זצוק״ל מסתבר שרשע פסול. ויתכן שרשע פסול אך ורק כשיש ישיבת בי״ד ולכן כשר להתרת נדרים. ואשה שונה מרשע שאינה בת דין בכלל, עיין בשיעורים לריש פ׳ שבועת העדות, ואכמ״ל, עיי״ש.

^ו עיין למעלה בדף הראשון של הרשימות שרבנו זצ״ל דן באשה שהיא עדה אם יש דין נמצא אחד מהם קרוב או פסול משום שהיא מופקעת לגמרי מדין עד, ואותה סברא שייכת גם בדיין להתרת נדרים. ועיין ברשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק א׳ דף ק״נ.