גמרא
פירוש
אהַזָּאָה כֹּל שהוא מְטַהֶרֶת הַזָּאָה אֵינָהּ צְרִיכָה שִׁיעוּר הַזָּאָה מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל. לִדְבָרָיו כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הזאה כל שהוא מטהרת – חדא מילתא היא שהזאה כל שהוא מטהרת ולקמן מפרש אמאי יזה שתי הזאות. והזאה מחצה כשר ומחצה פסול – כלומר ולא תימא דהזאה כל שהוא [דמטהרת] (דמועטת) (ומיהו) אם אין עם התערובת פסול אלא אפילו יש עם התערובת פסול כשרה ומחצה לאו דוקא אלא ליכא שיעור [וקס״ד] דהוא הדין למתן דמים. ונתינת דם דמזבח לחוד – צריך שיעור שיראה הדם לשני רוחות הקרן של מזבח. אמר רמי בר חמא פשיטא לי בכור לבית שמאי – אע״פ כשהומם ובזמן הזה. אין מאכילין אותו לנדות – דהכי תניא בבכורות בפ׳ כל פסולין (דף לג.). אינו נשקל בליטרא – אם הכהן מוכר בשרו. אינו נפדה – לצאת מתורת בכורה לחולין ולחול קדושה על המעות. משהוממו – אף משהוממו. התפיס כהן בכור לבדק הבית – משהומם. רווחא דהקדש עדיף – וישקל בליטרא כדי שיצמצם מכירתו וירבו דמיו דהא קי״ל (בכורות דף לא.) בשאר פסולי המוקדשים בשביל שפדיונו להקדש הקילו עליהן להיות נשחטין באיטליז ונמכרין באיטליז ונשקלין בליטרא כדי שירבה הפודה אותן בדמיהן מתחילה חוץ מן הבכור מפני שהנאת ריבוי דמיו אינה אלא לכהן והאי דהתפיסו לבדק הבית הנאתו להקדש היא. או דלמא – לא דמי התם הנאת ריבוי הדמים אותה קדושה עצמה שמביאין בדמים קרבן כיוצא בו הכא הנאת ריבוי הדמים דקדושה אחרת. לאו למימרא דאין אחד מהן נשקל בליטרא – ואע״ג דאיכא פסידא דהקדש גבי פדיון שאר הזבחים המעורבים שפדיון דמיהם להקדש (פסחים דף צח.) וקאמר דלא מזלזלינן בבכור משום הני אלמא משום הך נמי לא. התם ב׳ קדושות וב׳ גופין – הזבחים שהנאתן להקדש הן קדושה לבדה וגוף לבדו והבכור שדמיו לכהן קדושה לבדה וגוף לבדו הילכך לא מזלזלינן בהך קדושה דהאי גופיה משום רווחא דקדושה דגופא אחרינא. אבל הכא שתי קדושות הן וגוף אחד – קדושת בכור וקדושת בדק הבית ואיכא למימר הואיל ורווחא דהקדש בהאי גופא הוא ואע״ג דלקדושה אחריתי אזיל מזלזלינן בקדושת בכור דהאי גופא. מתקיף לה רבי יוסי בר אבין – מאי קמיבעיא ליה וכי משום התפסתו מזלזלינן ביה. ומאי אילו אומר הפדו בכור זה – שיצא לחולין מקדושתו ליגזז וליעבד כו׳. שהתפיסו לבדק הבית – וירבו דמיו. כלום שומעין לו – לעבור על דברי תורה. ופרכינן הפדו רחמנא אמר לא תפדה – ועל דבריו אין לעבור אבל לשקול בליטרא אין כאן עבירה על דברי תורה. אלא א״ר אמי – הכי איכא למיפשטא לבעיין. כלום הקנה – הכהן זה לבדק הבית אלא מה שקנו לו (בגופו) בבכור זה וכיון דאצלו לא הותר לישקל בליטרא אין יכול להקנות לבדק הבית עודף דמי צמצום משקל הליטרא. שעיר – אין לו צמר אלא שיער אבל אשם איל הוא ויש לו צמר. [אשם נזיר וכו׳ – באשם נזיר ובאשם מצורע כבש כתיב וסתם כבש בן שנה הוא]. מתני׳ כחמור שבהן – לזכרי כהונה ובעזרה וליום ולילה כדין אשם ובעל השלמים יצא ידי שלמים שהרי כל אחד יקרב למי שהוא. לבית הפסול – שממעט בזמן אכילת שלמים ומביא לידי נותר אלא ירעו וימכרו כדלעיל. יאכלו כחמור שבהן – ובהא רבנן מודו דליכא תקנתא אחריתי. גמ׳ שביעית אין לוקחין בדמיה תרומה – מפני שממעט בזמן אכילת התרומה ומביאה לידי איסור אכילה שצריכה שתתבער מן העולם קודם שתכלה לחיה שבשדה ותרומה זו מתבואת שאר שני שבוע היתה וזמן אכילתה לעולם דאילו שביעית לאו בת תרומות ומעשרות היא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush