גמרא
פירוש
מִילְקֵי נָמֵי לִילְקֵי אַלְּמָה אָמַר רַבִּי זֵירָא הַכָּתוּב נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה.
הָנֵי מִילֵּי לְרַבָּנַן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָכִי נָמֵי.
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר פְּנִים דְּגִלְגָּל לְגַבֵּי שִׁילֹה כְּחוּץ דָּמֵי.
רַבָּה אָמַר טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כִּדְתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִנַּיִן לַזּוֹבֵחַ אפֶּסַח בְּבָמַת יָחִיד בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מילקי נמי לילקי – השוחט מחוסר זמן דהא משכן דגלגל דהיא במת ציבור פנים הוא שאהל מועד של מדבר היה שם וקאמר רחמנא ביה נמי לא תעשון. אלמה אמר רבי זירא – בפ׳ אותו ואת בנו (חולין פ:) דקתני קדשים בפנים סופג את הארבעים משום לאו דאותו ואת בנו והוינן בה ונילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן דתניא מנין שכל הפסולים שבשור ושבשה שהן בלא ירצה ת״ל ושור ושה שרוע וקלוט ומחוסר זמן פסול הוא ומשני ר׳ זירא הנח לאו דמחוסר זמן דהכתוב נתקו לעשה דכתיב ביה עשה יתירא כדמפרש התם למימרא שהוציאו ונתקו מכלל לאו דלא קאי עליה בלאו דשאר פסולין והשתא דאמרת הכא לאו בהדיא כתיב ביה נילקי עליה. (דלמא) ה״מ – דמשני נמי התם דלא לקי לרבנן דפליגי עליה דרבי שמעון דלא דרשי להאי לא תעשה למחוסר זמן דההוא דאותו ואת בנו דשני ר׳ זירא עלה מיתוקמא התם דלא כר״ש אבל לר׳ שמעון ה״נ דלקי אלאו דמחוסר זמן בפנים. רב נחמן בר יצחק אמר – לר׳ שמעון נמי לא לקי אמחוסר זמן בפנים דגלגל לגבי שילה חוץ הוא לגבי חובות הואיל דאינו כשר להקרבתו הלכך בחוץ הוא דאשכחן ביה לא תעשה משום איסור במה ולא בפנים. בשעת איסור הבמות – קס״ד במדבר ושילה ובית עולמים. אחר חצות – די״ד דמטי זימניה. כרת נמי ניחייב – דהא מתקבל בפנים. קודם חצות – דהוי מחוסר זמן לשמו. בשעת היתר הבמות קאמר – כמו בגלגל ונוב וגבעון דהותרו במות יחיד לעולה ושלמים ואשמעינן קרא דלגבי חובות איכא לא תעשה ולאו משום מחוסר זמן דהא חזו השתא בבמה גדולה. איסור במה לו – לקרבן זה. היתר במה לחבירו – לעולה ושלמים דנדר ונדבה וסיפא ה״ק יכול אף בשעה שהוא מותר בבמה כגון קודם חצות שהוא לשלמים ת״ל כו׳ בשער אחד בבמה גדולה לשחוט פסחיהם. דזעירי קבעוה תנאי – למיתני במתניתין מצורע בהדיא. דרב ששת לא קבעוה תנאי – ומיהו אנן משנינן לה בגמרא וקבעינן לה בגמ׳ הכי ככל חסורי מחסרא דהש״ס. רב חלקיה – אאשם קאי ולא אחטאת דאילו חטאת פסולה שלא לשמו בפנים. לא שנו – דפטור בחוץ. אלא לשמו – ואפילו סתמא דבהאי שמא אינו מתקבל עכשיו בפנים. אבל שלא לשמו – כגון לשם עולה ובשם זה הוא ראוי לבא לפנים דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מן הפסח והחטאת. אי הכי כי שחיט ליה לשמו בחוץ נמי ניחייב – דהא ראוי היה לעקור שם זה ממנו ולבא לפנים. מחוסר עקירה – וכל כמה דלא איעקר שם אשם מיניה סתמיה לאו למיעקר קאי ולא ראוי הוא. וכי יש לך דבר שאינו כשר לשמו – לפנים. וכשר שלא לשמו – אפי׳ דקי״ל לעיל (דף ב.) כל הזבחים כשרין שלא לשמן ה״מ היכא דכשרין לשמן אבל מחוסר זמן בבעלים זה שאינו כשר לשמו היאך יוכשר שלא לשמו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush