Rashi Yevamot 113b – רש"י יבמות קיג:‏ – Shas HaMeforash

אִי לָאו דַּעְתָּא צִילּוּתָא וּלְעוֹלָם חֲדָא דַּעְתָּא הוּא אוֹ דִלְמָא פְּשִׁיטָא לֵיהּ דְּדַעְתֵּיהּ קְלִישְׁתָּא וְלָאו דַּעְתָּא צִילּוּתָא הוּא וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא כֵּיוָן דְּעִתִּים חָלִים וְעִתִּים שׁוֹטֶה. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְהוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְּגֵט אִי אָמְרַתְּ חֲדָא דַּעְתָּא הוּא כְּקִדּוּשִׁין כָּךְ גֵּירוּשִׁין. וְאִי אָמְרַתְּ עִתִּים חָלִים וְעִתִּים שׁוֹטֶה קַדּוֹשֵׁי מָצֵי מְקַדֵּשׁ גָּרוֹשֵׁי לָא מָצֵי מְגָרֵשׁ מַאי תֵּיקוּ.: נִשְׁתַּטֵּית וְכוּ׳.: א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק דְּבַר תּוֹרָה שׁוֹטָה מִתְגָּרֶשֶׁת מִידֵּי דְּהָוֵה אַפִּקַּחַת בְּעַל כׇּרְחָהּ וּמָה טַעַם אָמְרוּ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ בָּהּ מִנְהַג הֶפְקֵר. הֵיכִי דָּמֵי אִילֵּימָא דְּיוֹדַעַת לִשְׁמוֹר גִּיטָּהּ וְיוֹדַעַת לִשְׁמוֹר עַצְמָהּ מִי נָהֲגִי בָּהּ מִנְהַג הֶפְקֵר אֶלָּא דְּאֵין יוֹדַעַת לִשְׁמוֹר לֹא גִּיטָּהּ וְלֹא עַצְמָהּ. דְּבַר תּוֹרָה שׁוֹטָה מִתְגָּרֶשֶׁת וְהָא אָמַר דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי {דברים כ״ד:א׳,ג׳} וְנָתַן בְּיָדָהּ מִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ יָד לְגָרֵשׁ עַצְמָהּ יָצְתָה זוֹ שֶׁאֵין לָהּ יָד לְגָרֵשׁ עַצְמָהּ. וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל {דברים כ״ד:א׳,ג׳} וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ מִי שֶׁמְּשַׁלְּחָהּ וְאֵינָהּ חוֹזֶרֶת יָצְתָה זוֹ שֶׁמְּשַׁלְּחָהּ וְחוֹזֶרֶת. ^אלָא צְרִיכָא דְּיוֹדַעַת לִשְׁמוֹר גִּיטָּהּ וְאֵינָהּ יוֹדַעַת לִשְׁמוֹר עַצְמָהּ דְּבַר תּוֹרָה שׁוֹטָה מִתְגָּרֶשֶׁת דְּהָא יוֹדַעַת לִשְׁמוֹר גִּיטָּהּ וַאֲמוּר רַבָּנַן לָא לַיפְּקַא שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ בָּהּ מִנְהַג הֶפְקֵר. אָמַר אַבָּיֵי דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי גַּבֵּי דִידַהּ נִשְׁתַּטֵּית לֹא יוֹצִיא וְגַבֵּי דִידֵיהּ לֹא יוֹצִיא עוֹלָמִית מַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָתָנֵי עוֹלָמִית וּמַאי שְׁנָא הָתָם דְּלָא קָתָנֵי עוֹלָמִית אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ הָא דְּאוֹרָיְיתָא הָא דְּרַבָּנַן.: א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְכוּ׳.: אִיבַּעְיָא לְהוּ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אִישׁ פְּשִׁיטָא לֵיהּ וְאִשָּׁה קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ אוֹ דִלְמָא אִשָּׁה פְּשִׁיטָא לֵיהּ וְאִישׁ קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ. ת״שתָּא שְׁמַע מִדְּקָאָמְרוּ לֵיהּ אֵינוֹ דּוֹמֶה הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ לָאִשָּׁה הַמִּתְגָּרֶשֶׁת שֶׁהָאִשָּׁה יוֹצֵאת לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ ש״משְׁמַע מִינַּהּ אִישׁ קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ אַדְּרַבָּה מדקא״למִדְּקָאָמְרוּ לֵיהּ אַף זוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהּ ש״משְׁמַע מִינַּהּ אִשָּׁה קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ. אֶלָּא ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לְדִבְרֵיהֶם קָאָמַר לְהוּ לְדִידִי כִּי הֵיכִי דְּאִישׁ לָא מָצֵי מְגָרֵשׁ אִשָּׁה נָמֵי לָא מִיגָּרְשָׁא אֶלָּא לְדִידְכוּ מַאי שְׁנָא אִשָּׁה וּמַאי שְׁנָא אִישׁ אֲמַרוּ לֵיהּ אֵינוֹ דּוֹמֶה הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ לָאִשָּׁה הַמִּתְגָּרֶשֶׁת.: הֵעִיד רַבִּי יוֹחָנָן וְכוּ׳.: אָמַר רָבָא מֵעֵדוּתוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא ^באָמַר לְעֵדִים רְאוּ גֵּט זֶה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן וְאָמַר לָהּ כִּנְסִי שְׁטַר חוֹב זֶה הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. מִי לָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא לָא בָּעֵינַן דַּעְתַּהּ הָכָא נָמֵי לָא בָּעֵינַן דַּעְתַּהּ פְּשִׁיטָא. מַהוּ דְּתֵימָא מדא״למִדַּאֲמַר לַהּ כִּנְסִי שְׁטַר חוֹב זֶה בַּטּוֹלֵי בַּטְּלֵיהּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן אִי אִיתָא דְּבַטְּלֵיהּ לְעֵדִים הֲוָה קָאָמַר לְהוּ וּמִדְּלָא אֲמַר לְעֵדִים לָא בַּטְּלֵיהּ וְלָא מִידֵּי וְהַאי דְּקָאָמַר הָכִי מֵחֲמַת כִּיסּוּפָא הוּא דְּקָאָמַר לְהוּ. רַב יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא אִירְכַסוּ לֵיהּ מַפְתְּחֵי דְּבֵי מִדְרְשָׁא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּשַׁבְּתָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי פְּדָת אֲמַר לֵיהּ זִילמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות גירושין י׳:כ״ג
סמ״ג מצוות עשה נ׳
טור אבן העזר קי״ט:ו׳
שולחן ערוך אבן העזר קי״ט:ו׳

^ב רמב״ם הלכות גירושין א׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר קל״ו:ה׳
שולחן ערוך אבן העזר קל״ו:ה׳

או דלמא פשיטא ליה – דלאו דעתא צילותא היא אלא היינו טעמא דמספקא ליה דעתים שהוא חלים לגמרי ודעתו צלולה וחיישינן שמא בשעת קידושין חלים היה. להוציא את אשתו בגט – חרש מעיקרו לר׳ אלעזר אם יכול לגרש או לא דבשלמא לרבנן פשיטא לן דמוציא כדאמרינן במתני׳ (לעיל קיב:) כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה אלא לר׳ אלעזר דמשוי ליה ספק מאי. שמשלחה מביתו וחוזרת – שכן מנהג השוטים שאין בושין. ש״מ איש מיבעיא ליה – ואשה פשיטא ליה דאי אשה מיבעיא ליה ואיש פשיטא ליה הכי איבעי להו לאהדורי אינו דומה אשה המתגרשת לאיש המגרש. אשה נמי לא מיגרשא – ועלה קמייתו לה רבנן ראיה לדבריהם אף זו כיוצא בה ואינו דומה דקמהדרי ליה אאיש משום דאיהו ה״ק לדידכו דאמריתו אשה מיגרשא מ״ש איש ומ״ש אשה. מעדותו של ר׳ יוחנן – דאמר דאפי׳ במקום קידושין גמורים לא בעינן דעתא דאשה בגירושין.
אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה – והיא לא שמעה וחזר ואמר לה לאשתו פקחת כנסי שטר חוב זה ולא הודיעה שהוא גיטה ה״ז מגורשת. לאו אמר ר׳ יוחנן לא בעינן דעתה – דאשה בגירושין דקתני חרשת יוצאת בגט.
פשיטא – דלר׳ יוחנן ודאי הכי הוא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון