גמרא
פירוש
{ויקרא כ״ב:כ״ג} נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ זֶה קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת וּתְנַן אהַמַּקְדִּישׁ תְּמִימִין לְבֶדֶק הַבַּיִת כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
נדבה תעשה אותו – ואמרינן לקמן (דף ז:) אלו קדשי בדק הבית ואיכא למשמע אותו אתה מתפיס לבדק הבית ואי אתה מתפיס תמימין לבדק הבית.
בלא תעשה – כדדרשינן לקמן וידבר ה׳ אל משה לאמר לא אמור. מהיכא דאיתרבו בעלי מומין למזבח – דקדשי בדיעבד.
איתרבו כו׳ – דהא בההוא קרא כתיב ולנדר לא ירצה ואמרינן לקמן (דף ז:) אלו קדשי מזבח וכתיב לא ירצה דמשמע רצויי לא מרצו הא מקדש קדשי ואיתקוש תמימין לבדק הבית לבעלי מומין למזבח דהא מחד קרא נפקי לאיסורא דלא מקדיש הלכך איתקוש נמי לענין מה שעשה עשוי. כשעת הגזילה – צמר ועצים בעלמא אבל הכלים והבגדים קנה בשינוי אלמא מהני. אשר גזל כעין שגזל – יחזיר. ואביי – להכי לא איצטריך דאנא ידענא דמהני אלא להך דרשא דהאי אשר גזל כתיב גבי שבועה שנשבע לשקר וכתיב (ויקרא ה) יוסיף חומש וקמ״ל דעל גזילו מוסיף חומש אם נשבע לשקר והודה.
ואינו מוסיף חומש על גזל אביו – אפילו נשבע עליו לשקר. מחזיר את הכר בלילה כו׳ – וגבי ממשכנין בעל כרחו קתני לה בבבא מציעא בפ׳ המקבל (דף קיג.). אלמא מהני וקני למשכון יום דהיינו מחרישה קני בלילה וכסות לילה קני מלוה ביום אלמא מהני. שאני התם דכתיב השב תשיבנו לו – מריבויא דקרא נפקא לן דמחזיר כמה פעמים ולא משכחת לה אלא הכי דמחזיר כלי יום ביום וכלי לילה בלילה ומהכא נפקא דקני. ולאביי ריבויא דקרא לא משמע ליה והשב תשיבנו איצטריך דאי לא כתיב ביה הוה אמינא איבעי ניהדר איבעי לא ניהדר.
ה״ג: ל״א: אמר לך רבא שאני התם דכתיב עד בא השמש תשיבנו – ודרשינן ליה בהמקבל הכי כל היום עד שיבא השמש תשיבנו ללוה ובבוא השמש תקחנו ממנו מכאן לכסות יום שניתנה ליחבל בלילה וכתיב קרא אחרינא השב תשיבנו כבוא השמש מכאן לכסות לילה שניתנה ליחבל ביום ומהכא נפקא לן דמהני. ואביי אמר לך לאו לאשמועינן דמהני אלא חד לכסות יום שיחזירנו ביום וחד לכסות לילה שחייב להחזירו בלילה וצריכי. והאי וצריכי לא איתפרש לן ונראה לי דהכי הוא דאי אשמעינן לכסות יום כגון מחרישה משום דחיותיה הוא אבל כסות לילה אימא לא ואי כתיב כסות לילה משום דמצטער אבל כסות יום אימא לא. מירחו – דאיקבע למעשר ולתרומה. מעשר – תחילה ואח״כ נותן (לה) פאה.
תיובתא דאביי – דאמר מהני דהא הכא לא מהני. תעזוב תעזוב – תרי זימני כתיב לעני ולגר תעזוב אותם חד בקדושים תהיו וחד באמור אל הכהנים לאשמועינן מקרא דתעזוב יתירא דאע״ג דאישתני בידו לא קנייה. חייב בפרט ובעוללות כו׳ – ואע״ג דהפקר פטור מכל אלו הפקר כי האי חייב דנפקא לן מתעזוב יתירא דבכולהו כתיב תעזוב יתירא.
ופטור מן המעשר – דבמעשר לא כתיב תעזוב יתירא ולרבויי האי הפקר אתא תעזוב ולא לרבויי שינוי דהא בעלמא נמי לא מהני. והשתא דמשנינן כל הני שינויי – דאיכא דמהני ואיכא דלא מהני ובכולהו מודו אביי ורבא במאי פליגי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בלא תעשה – כדדרשינן לקמן וידבר ה׳ אל משה לאמר לא אמור. מהיכא דאיתרבו בעלי מומין למזבח – דקדשי בדיעבד.
איתרבו כו׳ – דהא בההוא קרא כתיב ולנדר לא ירצה ואמרינן לקמן (דף ז:) אלו קדשי מזבח וכתיב לא ירצה דמשמע רצויי לא מרצו הא מקדש קדשי ואיתקוש תמימין לבדק הבית לבעלי מומין למזבח דהא מחד קרא נפקי לאיסורא דלא מקדיש הלכך איתקוש נמי לענין מה שעשה עשוי. כשעת הגזילה – צמר ועצים בעלמא אבל הכלים והבגדים קנה בשינוי אלמא מהני. אשר גזל כעין שגזל – יחזיר. ואביי – להכי לא איצטריך דאנא ידענא דמהני אלא להך דרשא דהאי אשר גזל כתיב גבי שבועה שנשבע לשקר וכתיב (ויקרא ה) יוסיף חומש וקמ״ל דעל גזילו מוסיף חומש אם נשבע לשקר והודה.
ואינו מוסיף חומש על גזל אביו – אפילו נשבע עליו לשקר. מחזיר את הכר בלילה כו׳ – וגבי ממשכנין בעל כרחו קתני לה בבבא מציעא בפ׳ המקבל (דף קיג.). אלמא מהני וקני למשכון יום דהיינו מחרישה קני בלילה וכסות לילה קני מלוה ביום אלמא מהני. שאני התם דכתיב השב תשיבנו לו – מריבויא דקרא נפקא לן דמחזיר כמה פעמים ולא משכחת לה אלא הכי דמחזיר כלי יום ביום וכלי לילה בלילה ומהכא נפקא דקני. ולאביי ריבויא דקרא לא משמע ליה והשב תשיבנו איצטריך דאי לא כתיב ביה הוה אמינא איבעי ניהדר איבעי לא ניהדר.
ה״ג: ל״א: אמר לך רבא שאני התם דכתיב עד בא השמש תשיבנו – ודרשינן ליה בהמקבל הכי כל היום עד שיבא השמש תשיבנו ללוה ובבוא השמש תקחנו ממנו מכאן לכסות יום שניתנה ליחבל בלילה וכתיב קרא אחרינא השב תשיבנו כבוא השמש מכאן לכסות לילה שניתנה ליחבל ביום ומהכא נפקא לן דמהני. ואביי אמר לך לאו לאשמועינן דמהני אלא חד לכסות יום שיחזירנו ביום וחד לכסות לילה שחייב להחזירו בלילה וצריכי. והאי וצריכי לא איתפרש לן ונראה לי דהכי הוא דאי אשמעינן לכסות יום כגון מחרישה משום דחיותיה הוא אבל כסות לילה אימא לא ואי כתיב כסות לילה משום דמצטער אבל כסות יום אימא לא. מירחו – דאיקבע למעשר ולתרומה. מעשר – תחילה ואח״כ נותן (לה) פאה.
תיובתא דאביי – דאמר מהני דהא הכא לא מהני. תעזוב תעזוב – תרי זימני כתיב לעני ולגר תעזוב אותם חד בקדושים תהיו וחד באמור אל הכהנים לאשמועינן מקרא דתעזוב יתירא דאע״ג דאישתני בידו לא קנייה. חייב בפרט ובעוללות כו׳ – ואע״ג דהפקר פטור מכל אלו הפקר כי האי חייב דנפקא לן מתעזוב יתירא דבכולהו כתיב תעזוב יתירא.
ופטור מן המעשר – דבמעשר לא כתיב תעזוב יתירא ולרבויי האי הפקר אתא תעזוב ולא לרבויי שינוי דהא בעלמא נמי לא מהני. והשתא דמשנינן כל הני שינויי – דאיכא דמהני ואיכא דלא מהני ובכולהו מודו אביי ורבא במאי פליגי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush