Rashi Temurah 2b – רש"י תמורה ב:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

וְיָלֵיף סוֹף הֶקְדֵּשׁ מִתְּחִילַּת הֶקְדֵּשׁ מָה תְּחִילַּת הֶקְדֵּשׁ יוֹרֵשׁ מֵימִר אַף סוֹף הֶקְדֵּשׁ יוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ. ר׳רַבִּי יְהוּדָה הַאי וְאִם הָמֵר יָמִיר מַאי עָבֵיד לֵיהּ לְרַבּוֹת אֶת הָאִשָּׁה וְכִדְתַנְיָא לְפִי שֶׁכׇּל הָעִנְיָן כּוּלּוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא לְשׁוֹן זָכָר שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ אִשָּׁה מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְאִם הָמֵר יָמִיר לְרַבּוֹת אֶת הָאִשָּׁה. ולר״מוּלְרַבִּי מֵאִיר אִשָּׁה מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ מִוְּאִם ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה וְאִם לָא דָּרֵישׁ. וּבֵין ר״מרַבִּי מֵאִיר וּבֵין ר׳רַבִּי יְהוּדָה טַעְמָא דְּרַבִּי קְרָא לְאִשָּׁה הָא לָא רַבְּיַיהּ קְרָא ה״אהֲוָה אָמֵינָא כִּי עָבְדָא תְּמוּרָה לָא לָקְיָא וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל {במדבר ה׳:ו׳} אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכׇּל חַטֹּאת הָאָדָם הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לְאִישׁ לְכׇל עוֹנָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה. אִיצְטְרִיךְ מַהוּ דְּתֵימָא ה״מהָנֵי מִילֵּי עוֹנֶשׁ דְּשָׁוֶה בֵּין בְּיָחִיד בֵּין בְּצִבּוּר אֲבָל הָכָא כֵּיוָן דְּעוֹנֶשׁ שאינה שָׁוֶה בַּכֹּל הוּא דִּתְנַן אֵין הַצִּבּוּר וְהַשּׁוּתָּפִין עוֹשִׂין תְּמוּרָה אִשָּׁה נָמֵי כִּי עָבְדָא לָא לָקְיָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.: בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא קָטָן מַהוּ שֶׁיָּמִיר הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא בְּקָטָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים לָא תִּיבְּעֵי לָךְ דְּכֵיוָן אַקְדּוֹשֵׁי לָא אַקְדֵּישׁ אֲמוֹרֵי מֵמַיר אֶלָּא כִּי קָמִבַּעְיָא לֵיהּ בְּקָטָן ^אשֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים. מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּאָמַר מָר אִישׁ מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ז:ב׳} כִּי יַפְלִיא נֶדֶר ^בלְרַבּוֹת מוּפְלָא הַסָּמוּךְ לְאִישׁ דְּקׇדְשׁוֹ קָדוֹשׁ מִדְּאַקְדּוֹשֵׁי מַקְדֵּישׁ אֲמוֹרֵי נָמֵי מֵמַיר אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּלָאו בַּר עוּנְשִׁין הוּא בִּתְמוּרָה לָא מִיתְּפִיס. אִם תִּימְצֵי לוֹמַר קָטָן עָבֵיד תְּמוּרָה דְּהָא אָתֵי לִכְלַל עוֹנָשִׁין גּוֹי¹ מַהוּ שֶׁיָּמִיר מִי אָמְרַתְּ מִדְּאַקְדּוֹשֵׁי מַקְדֵּישׁ דְּתַנְיָא אִישׁ אִישׁ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ אִישׁ ^גלְרַבּוֹת אֶת הַגּוֹיִם² שֶׁנּוֹדְרִים נְדָרִים וּנְדָבוֹת כְּיִשְׂרָאֵל אֲמוֹרֵי נָמֵי מֵמַיר אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּלָא אָתֵי לִכְלַל עוֹנָשִׁין כִּי עָבֵיד תְּמוּרָה לָא קָדְשָׁה.: אָמַר רָבָא ת״שתָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא קׇדְשֵׁי גוֹיִם³ ^דלֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין ^הוְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא ^ואֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה ^זוְאֵין מְבִיאִין (עֲלֵיהֶם) נְסָכִים אֲבָל קׇרְבָּנוֹ טָעוּן נְסָכִים דִּבְרֵי ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן. א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּכוּלָּן אֲנִי רוֹאֶה לְהַחְמִיר בד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ ^חאֲבָל בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת מוֹעֲלִין בָּהֶן קָתָנֵי מִיהָא אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה. וְרָמֵי בַּר חָמָא בְּהִקְדִּישׁ גּוֹי⁴ לְהִתְכַּפֵּר גּוֹי⁵ לָא קָמִיבַּעְיָא לִי כִּי קָמִיבַּעְיָא לִי בְּהִקְדִּישׁ גּוֹי⁶ וּמִתְכַּפֵּר בְּיִשְׂרָאֵל בָּתַר מַקְדִּישׁ אָזְלִינַן אוֹ בָּתַר מִתְכַּפֵּר אָזְלִינַן. תִּיפְשׁוֹט לֵיהּ מדר׳מִדְּרַבִּי אֲבָהוּ דא״רדְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ^טהַמַּקְדִּישׁ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ ^יוּמִתְכַּפֵּר עוֹשֶׂה תְּמוּרָה וְהַתּוֹרֵם מִשֶּׁלּוֹמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות תמורה א׳:ח׳

^ב רמב״ם הלכות נדרים י״א:ד׳
טור יורה דעה רל״ג:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רל״ג:א׳

^ג רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ג׳:ב׳

^ד רמב״ם הלכות מעילה ה׳:ט״ו

^ה רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין י״ח:כ״ד

^ו רמב״ם הלכות תמורה א׳:ו׳

^ז רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ג׳:ה׳

^ח רמב״ם הלכות מעילה ה׳:ט״ו

^ט רמב״ם הלכות ערכים וחרמים ז׳:ב׳

^י רמב״ם הלכות תמורה א׳:ד׳

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

² כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובדי כוכבים״.

³ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.

⁴ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

⁵ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

⁶ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

הכי גרסינן: ויליף סוף הקדש מתחלת הקדש כו׳. את האשה – שתמורתה תמורה ולקיא משום לאו דלא ימיר. אלא בלשון זכר דכתיב לא יחליפנו – דהיינו לשון זכר ולא כתיב לא תחליפנו דהוי לשון נקבה. מה סופנו לרבות כו׳ – כלומר מהיכן נלמוד שסופנו לרבות את האשה. ת״ל ואם המר ימיר – מדכתיב קרא תרי זימני. ולר׳ מאיר – דאיצטריך ליה ואם המר ימיר לרבות יורש אשה מנא ליה. נפקא ליה מוי״ו – מדמצי למכתב אם המר ימיר וכתיב ואם. לא לקיא – דאם המירה תמורתה אינה תמורה. ומשני ה״ג הני מילי לאו שיש בו מעשה – בהני עונשין שוין זה לזה דכתיב אשר יעשו דמשמע עונשין שיש בהן מעשה כגון חילול שבת ושאר איסורים שיש בהן מעשה אבל לאו שאין בו מעשה כגון תמורה דבדיבורא תליא מילתא אימא לא תילקי קמ״ל. ל״א כתוב בספרים הני מילי עונש דשוה בין ביחיד בין בצבור – בהאי עונש הוא דהושוו זה לזה אבל הכא בתמורה אין צבור עושין תמורה כדאמרינן באידך פירקין (תמורה יג.) וקא מפיק ליה ממעשר. שלא הגיע לעונת נדרים – כגון דהוי פחות מי״ב שנה דהכי אמרינן במסכת נזיר (דף סב.) איש כי יפליא מה ת״ל דהכי מצי למכתב איש כי ידור נדר אלא לרבות מופלא הסמוך לאיש כגון בן י״ב שנה דכיון שיודע להפלות לשם מי נדר ולשם מי הקדיש נדרו נדר והקדשו הקדש פחות מכן אפי׳ ידע למי נדר ולמי הקדיש אין בדבריו כלום יותר על כן כגון בן י״ג שנה אע״פ שאינו יודע לשם מי הפליא הוו מעשיו מעשה. אקדושי לא מקדיש – כדפרישית לעיל דאין בדבריו כלום. אמורי מימר – בתמיה כי היכי דלילקי. שהגיע לעונת נדרים – דהוי בן י״ב שנה דקאמרינן התם דנדריו נבדקין ואם יודע לשם מי הפליא הוו מעשיו מעשה ואי לא לא. דלאו בר עונשין הוא – עד י״ג שנה. לא מיתפיס – בה תמורה דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו והיה הוא ותמורתו כלומר מאן דאיתיה בכלל לא יחליפנו ולא ימיר כגון בר עונשין איתיה נמי בכלל והיה הוא ותמורתו יהיה קדש דמתפיס בתמורה לאפוקי קטן דלאו בר עונשין הוא. ואפילו אם תמצא לומר קטן עביד תמורה כו׳ – רבותא אתא לאשמועינן ולא משום דאיתיה הכי. מדאקדושי מקדיש – דהא מרבינן במנחות (דף עג:) איש איש מבני ישראל אשר יקריב קרבנו ואמרינן מה ת״ל איש איש לרבות עובדי כוכבים שנודרין נדרים ונדבות כישראל. דלא אתי לכלל עונשין – דעובד כוכבים לא לקי לעולם אבל קטן אתי לכלל עונשין כשהוא בן י״ג שנה ויום אחד. לא נהנין ולא מועלין – שאם נהנה מהן לא מייתי קרבן מעילה דלא דיינינן ליה כשאר קדשים שהנהנה מהן מעל משום דלא אסור בהנאה אלא מדרבנן כדלקמן. ואין חייבין עליהן כו׳ – כדמסיק לקמן. ואין מביאין כו׳ ה״ג ואין מביאין נסכים ול״ג עליהן – והכי פירושא דאין מביאין נסכים של עובדי כוכבים בפני עצמן כישראל שמתנדב נסכין בפני עצמן אבל בהדי קרבנו מביאין כדאמרינן במסכת שקלים (משנה שקלים ז׳:ו׳) שזו אחת מן התקנות שתיקנו ב״ד דעובד כוכבים ששילח עולתו ודמי נסכיהן ממדינת הים מקבלין הימנו אבל קרבנו ודאי טעון נסכים דבהדי קרבנו מביא נסכים. בכולן רואה אני להחמיר – דלא נהנין ומועלין וחייבין עליהן משום פגול נותר וטמא כשאר קדשים חוץ מן הנסכים דודאי אין מביאין. בד״א – לעיל קמהדר ואמילתיה דת״ק וה״ק בד״א דקאמר תנא קמא אינו מועלין בקדשי מזבח של עובד כוכבים. אבל בקדשי בדק הבית – שהקדישו עובד כוכבים מועלין ובמסכת זבחים מפרש טעמא בפ׳ ב״ש (דף מה.) ואית דגרסי לה נמי לקמן הכא בתמורה. קתני מיהא – דקדשי עובדי כוכבים אינן עושין תמורה ותיפשוט מהא. אמר לו בהקדש עובדי כוכבים – כלומר אי משום הא לא איריא דמהכא ליכא למיפשט כלל דהיכא דהקדיש עובד כוכבים להתכפר עובד כוכבים שהפרישו לצורך כפרת עצמו. לא קמיבעיא לי – דאין הקדשו עושה תמורה הואיל ולא אתי לכלל עונשין. ומתכפר ישראל – שהפרישו עובד כוכבים לצורך ישראל שיתכפר בו ישראל. בתר מקדיש אזלינן – והמקדיש הוי עובד כוכבים דלא אתי לכלל עונשין ואינו עושה תמורה. או בתר מתכפר – שהוא ישראל ואיתיה בכלל מלקות. ה״ג: תיפשוט ליה מהא דאמר ר׳ אבהו – לקמן. המקדיש מוסיף חומש – שאם רוצה לפדות הקדשו כגון שנפל בו מום יכול לפדותו ומוסיף חומש אבל מימר אינו מוסיף חומש דכתיב אם המקדיש וגו׳ (ויקרא כז) על הקדש ראשון אתה מוסיף חומש ולא על הקדש שני כגון תמורה:
ע״א שאם הקדיש בית או שדה ואתו בעלים לפדותו לא פרקי בלא חומש דכתיב (שם) ואם המקדיש יגאל ויסף חמישיתו אבל אם גאלו אחר לא חייביה רחמנא ליתן חומש. ומתכפר עושה תמורה – שאם הפריש ישראל קרבן כדי שיתכפר בו חבירו ישראל ואמר המתכפר זו תחת זו תמורתו תמורה ולוקה דכיון שהופרש לצורכו קרינא ביה קרבנו דבתר המתכפר אזלינן ותיפשוט מהא. והתורם – מתבואה שלו על טבלין של חבירו לפוטרו מן המעשרות.⁠¹רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ בדפוס וילנא מופיעים שלושה ד״ה שמופיעים במהדורתנו בתחילת דף ג׳.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון