גמרא
פירוש
מִשּׁוּם דְּאִיכָּא חָזֶה וָשׁוֹק דְּכֹהֲנִים הוּא דְּאָכְלִי לֵיהּ. וְנַיְתֵי כׇּל חַד וְחַד כֹּהֵן בַּהֲדֵיהּ. הַאי כֹּהֵן הֵיכִי דָּמֵי אִי דְּעָבֵיד פֶּסַח דִּילְמָא הַאי פֶּסַח הוּא וְנִמְצָא פֶּסַח נֶאֱכָל שֶׁלֹּא לִמְנוּיָו וְאִי דְּלָא עָבֵיד פֶּסַח דִּילְמָא שְׁלָמִים הוּא וְלָא עָבֵיד פֶּסַח. וְנַיְתֵי כֹּל חַמְשָׁה חַד כֹּהֵן דְּלָא עֲבַד פֶּסַח וְנִימְּנֵי עִילָּוֵיהּ הָנֵי חֲמִשָּׁה פְּסָחִים דְּמִמָּה נַפְשָׁךְ אִיכָּא חַד דְּלָא עָבֵיד פֶּסַח וְקָא נָפְקִי בֵּיהּ. אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָא מְמַעֵיט בַּאֲכִילַת שְׁלָמִים דְּאִילּוּ פֶּסַח לְיוֹם וְלַיְלָה וְאִילּוּ שְׁלָמִים לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. וְנַיְתֵי מוֹתַר הַפֶּסַח. וְנִימָא אִי דִּידִי בַּעַל מוּם הַאי דְּאַיְיתַי הַשְׁתָּא נִיהְוֵי פֶּסַח אִי דִּידִי תָּם הוּא נִיהְוֵי הַאי דְּאַיְיתַי הַשְׁתָּא שְׁלָמִים דְּמוֹתַר הַפֶּסַח נֶאֱכָל לְיוֹם וְלַיְלָה אֶחָד. וְכִי מַפְרִישִׁין תְּחִלָּה לַמּוֹתָרוֹת וְנִטְרְחוּ וְנַיְיתֵי מוֹתַר הַפֶּסַח. אֶלָּא מִשּׁוּם סְמִיכָה אדְּאִילּוּ פֶּסַח לָא בָּעֵי סְמִיכָה וְאִילּוּ מוֹתָר בָּעֵי סְמִיכָה. הָא תִּינַח קׇרְבַּן אֲנָשִׁים קׇרְבַּן נָשִׁים מַאי אִיכָּא לְמֵימַר. אֶלָּא מִשּׁוּם מַתָּנוֹת בדְּאִילּוּ פֶּסַח מַתָּנָה אַחַת וְאִילּוּ שְׁלָמִים שְׁתַּיִם שֶׁהֵן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
משום דאיכא חזה ושוק – דשלמים שצריך לינתן לכהן וא״א לתת דהא כל חד וחד שמא האי הוי פסח ונמצא מאכילו לכהן שלא נמנה עליו. וניתי כל חד וחד – מינייהו חד כהן ונמנה אפסחו. ה״ג: וניתי כולהו חמשה חד כהן דלא עבד פסח ונמניה בהדי כל חד וחד – דממה נפשך איכא חד דקא נפיק ביה ויאכל חזה ושוק של כולם. דקא ממעט באכילה דשלמים – בזמן אכילתו שאוכל את כולם ליום ולילה ושורף את הנותר ואם שלמים הוא עדיין אינו נותר ונמצא שורף קדשים כשרים. וניתי במותר הפסח – מתחלתו יתנה עליו אם שלי תם היה זה יהיה מותר הפסח שהוא קרב שלמים והוא כפסח שנאכל ליום ולילה והכי תניא בתוספתא דזבחים בפ׳ (הפסח שנתערב) ומשני אין מפרישין קרבן מתחלה לשם נותר שהיאך יכול להיות מותר הפסח והרי שם פסח לא חל עליו מעולם שהרי זה כבר יצא. ונטרחו ונייתי במותר הפסח – יבקשו אנשים שנתותרו להם פסח חי או מעות פסח ויקחו מהן בהמות ויתנה כל אחד על שלו אם שלי בעל מום היה הרי זה פסח ואם לאו הרי הוא כמות שהוא מותר הפסח לשלמים ונאכל ליום ולילה. בעי סמיכה – וא״א לסמוך על זה שמא פסח הוא וקא עביד עבודה בקדשים. קרבן נשים – לא בעי סמיכה. פסח בשפיכה – בנחת מן המזרק לקיר המזבח כנגד היסוד דנפקא לן מתן דם דפסח מודם זבחיך ישפך במסכת זבחים בפ׳ ב״ש (דף לז:) ובשלמים כתיבא זריקה שזורק למרחוק מן המזרק למזבח ואין מתן אצבע אלא בחטאת דכתיב בה באצבעו אבל בכל שאר קרבנות וזרקו כתיב וזורק כנגד הקרן עד שהדם ניתן לקיר מערבי וקיר דרומי. לכתחלה נמי – בתמיה. מתני׳ על מי שיעלה – משמע שאינו ממנה עליו אלא הראשון. ומזכה את אחיו עמו – בגמרא מפרש היכי מתמני ומתרץ דאמנינהו אבוהון מעיקרא וכדי לזרזן קאמר שיזדרז כל אחד להיות ראשון ויהיה הוא ראש לאחיו שיזכו על ידו וכך הודיעם. גמ׳ ש״מ יש ברירה – קס״ד דלא אימנו אלא חד. כדי לזרזן – וכולן אימנו עליו בין ראשון בין אחרון. תניא נמי הכי – דמשום זריזות נקט. מתני׳ נמנין – הרוצה לימנות. ונמשכין – הרוצה לימשך. עד שישחט – אבל משנשחט אין נמנין עליו ואין מושכין הימנו אפי׳ לר״ש דפליג ואמר עד שיזרק הא מוקים דלימשך הוא דפליג אבל בלימנות מודה. גמ׳ דאף על גב דנמנין עליו חבורה [זו חוזרין ונמנין עליו חבורה] אחרת – כל חבורה שלימה שנימנו על פסח אחד ימשכו כולן ידיהן הימנו ודלא כר׳ יהודה דאמר לקמן בפ׳ מי שהיה טמא (דף צט.) ובלבד שיהיה א׳ מבני חבורה ראשונה קיים עליו. מחלוקת לימשך – בההיא קאמר ר״ש עד שיזרק. אם ימעט הבית – אם באו לימעט ולימשך מהיות משה בעוד היותו לשה יתמעטו. מחיותיה – בעודו בחיים. מהווייתיה – קודם גמר עבודותיו.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush