גמרא
פירוש
לוֹקֶה שְׁתַּיִם מְבוּשָּׁל לוֹקֶה שְׁתַּיִם נָא וּמְבוּשָּׁל לוֹקֶה שָׁלֹשׁ.
אַבָּיֵי אָמַר אֵין לוֹקִין עַל לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת.
אִיכָּא דְּאָמְרִי אתַּרְתֵּי הוּא דְּלָא לָקֵי חֲדָא מִיהַת לָקֵי.
אִיכָּא דְּאָמְרִי חֲדָא נָמֵי לָא לָקֵי דְּלָא מְיַיחַד לָאוֵיהּ כְּלָאו דַּחֲסִימָה.
רָבָא אָמַר באָכַל זָג לוֹקֶה שְׁתַּיִם חַרְצָן לוֹקֶה שְׁתַּיִם זָג וְחַרְצָן לוֹקֶה שָׁלֹשׁ.
אַבָּיֵי אָמַר אֵין לוֹקִין עַל לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת אִיכָּא דְּאָמְרִי תַּרְתֵּי הוּא דְּלָא לָקֵי חֲדָא מִיהַת לָקֵי אִיכָּא דְּאָמְרִי חֲדָא נָמֵי לָא לָקֵי דְּלָא מְיַיחַד לָאוֵיהּ כְּלָאו דַּחֲסִימָה.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
לוקה שתים – משום לא תאכל נא ומשום לא תאכלו כי אם צלי אש דכי אם צלי אש נמי אלאו דלא תאכלו קאי.
מבושל לוקה שתים – משום מבושל ומשום לא תאכלו כי אם צלי אש. לאו שבכללות הוא – דכולל בו כל מיני בשולים שאינן צליה לאסור. איכא דאמרי תרתי הוא דלא לקי – כיון שהוא לוקה משום נא משום מבושל תו לא לקי משום כלל דכי אם צלי אש.
אבל חדא מיהא לקי – כגון המבשל בחמי טבריא ואכלו דאין כאן מלקות דבישול ולא מלקות של נא לוקה משום כי אם צלי אש. ואיכא דאמרי חדא נמי לא לקי – משום כי אם צלי אש דלא מיוחד לאויה דידיה כלאו דחסימה שהוא מפרש איסורו וסמיכא ליה פרשת מלקות לעיל מיניה. אכל זג לוקה שתים – נזיר שאכלו משום זג לא יאכל ומשום מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים וגו׳ דלא יאכל קאי נמי אמכל אשר יעשה. לאו שבכללות – אין לוקין על מכל אשר יעשה דלאו שבכללות הוא שכולל חרצנים וזגים וענבים לחים ויבשים ועלים ולולבין.
תרתי לא לקי – היכא דאכל זג או חרצן ולקי עלייהו לא לקי תו משום מכל אשר יעשה ומודה אביי דאם אכל זג וחרצן לוקה שתים דכיון דמפורש כל אחד לעצמו קאי נמי אלאו דלא יאכל והוי כמאן דכתב לאו אכל חד וחד והכי מוכח במסכת נזיר דלא פליג אביי אלא אמלקות דמכל אשר יעשה.
חדא מיהא לקי – אם אכל עלין ולולבין דאין כאן מלקות דזג וחרצן לקי משום לאו דמכל אשר יעשה. אכל כזית נא מבעוד יום פטור – טעמא מפרש לקמיה מקראי.
לא פסל את עצמו מבני חבורה – דאמרי׳ לקמן (דף פו.) אין הפסח נאכל לא בשתי חבורות כאחד ואין האוכל אוכל בשני מקומות ונפקא לן מבבית אחד יאכל ומתרגמינן בחבורא חדא יתאכל ואכילה דמבעוד יום לאו אכילה היא ומותר לאכול משתחשך עם בני חבורה שנמנה עמהן.
כזית צלי משחשיכה – מפסח שנמנה עליו.
פסל עצמו מבני חבורה – כדפרישית שאין האוכל מותר לאכול הימנו בשני מקומות. בשעה שאינו בקום אכול צלי – דאין לו היתר אכילת צלי אינו דין שישנו בלאו דלא תאכל נא. או לא – או לא נאמר כן אלא בענין אחר בשעה שישנו בקום אכול צלי דהיינו בלילה דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה אינו בבל תאכל נא. ואל תתמה שהרי הותר מכללו אצל צלי – דהא אפילו צלי היה אסור לאכול ביום כדכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה ולא ביום וכשחשכה הותר מכלל איסור עשה דצלי ונימא נמי נהי דלא הותר לכתחלה אצל נא מיהו לא לחייב עליה אם אכלו. שאין תלמוד לומר כי אם צלי אש – דהא כתיב לעיל מיניה צלי אש ומצות וגו׳. אקרא אני בשל – דייך הוה ליה בקריאת בשל.
אין לי – שיתחייב על אכילת בשר אלא אם כן בישלו משחשיכה שהוא עיקר זמנו.
בישלו מבעוד יום – ואכלו משתחשך מנין. והא אפקיה – רבי גופיה דרשיה לעיל לשאר משקין ולצלי קדר.
בשל מבושל – מדשני בדבוריה דריש ביה דרשה אחריתי נמי. כזית צלי מבעוד יום חייב – מפרש ליה לקמיה. קתני – חיובא דצלי דמבעוד יום דומיא דחיובא דנא משחשיכה.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
מבושל לוקה שתים – משום מבושל ומשום לא תאכלו כי אם צלי אש. לאו שבכללות הוא – דכולל בו כל מיני בשולים שאינן צליה לאסור. איכא דאמרי תרתי הוא דלא לקי – כיון שהוא לוקה משום נא משום מבושל תו לא לקי משום כלל דכי אם צלי אש.
אבל חדא מיהא לקי – כגון המבשל בחמי טבריא ואכלו דאין כאן מלקות דבישול ולא מלקות של נא לוקה משום כי אם צלי אש. ואיכא דאמרי חדא נמי לא לקי – משום כי אם צלי אש דלא מיוחד לאויה דידיה כלאו דחסימה שהוא מפרש איסורו וסמיכא ליה פרשת מלקות לעיל מיניה. אכל זג לוקה שתים – נזיר שאכלו משום זג לא יאכל ומשום מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים וגו׳ דלא יאכל קאי נמי אמכל אשר יעשה. לאו שבכללות – אין לוקין על מכל אשר יעשה דלאו שבכללות הוא שכולל חרצנים וזגים וענבים לחים ויבשים ועלים ולולבין.
תרתי לא לקי – היכא דאכל זג או חרצן ולקי עלייהו לא לקי תו משום מכל אשר יעשה ומודה אביי דאם אכל זג וחרצן לוקה שתים דכיון דמפורש כל אחד לעצמו קאי נמי אלאו דלא יאכל והוי כמאן דכתב לאו אכל חד וחד והכי מוכח במסכת נזיר דלא פליג אביי אלא אמלקות דמכל אשר יעשה.
חדא מיהא לקי – אם אכל עלין ולולבין דאין כאן מלקות דזג וחרצן לקי משום לאו דמכל אשר יעשה. אכל כזית נא מבעוד יום פטור – טעמא מפרש לקמיה מקראי.
לא פסל את עצמו מבני חבורה – דאמרי׳ לקמן (דף פו.) אין הפסח נאכל לא בשתי חבורות כאחד ואין האוכל אוכל בשני מקומות ונפקא לן מבבית אחד יאכל ומתרגמינן בחבורא חדא יתאכל ואכילה דמבעוד יום לאו אכילה היא ומותר לאכול משתחשך עם בני חבורה שנמנה עמהן.
כזית צלי משחשיכה – מפסח שנמנה עליו.
פסל עצמו מבני חבורה – כדפרישית שאין האוכל מותר לאכול הימנו בשני מקומות. בשעה שאינו בקום אכול צלי – דאין לו היתר אכילת צלי אינו דין שישנו בלאו דלא תאכל נא. או לא – או לא נאמר כן אלא בענין אחר בשעה שישנו בקום אכול צלי דהיינו בלילה דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה אינו בבל תאכל נא. ואל תתמה שהרי הותר מכללו אצל צלי – דהא אפילו צלי היה אסור לאכול ביום כדכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה ולא ביום וכשחשכה הותר מכלל איסור עשה דצלי ונימא נמי נהי דלא הותר לכתחלה אצל נא מיהו לא לחייב עליה אם אכלו. שאין תלמוד לומר כי אם צלי אש – דהא כתיב לעיל מיניה צלי אש ומצות וגו׳. אקרא אני בשל – דייך הוה ליה בקריאת בשל.
אין לי – שיתחייב על אכילת בשר אלא אם כן בישלו משחשיכה שהוא עיקר זמנו.
בישלו מבעוד יום – ואכלו משתחשך מנין. והא אפקיה – רבי גופיה דרשיה לעיל לשאר משקין ולצלי קדר.
בשל מבושל – מדשני בדבוריה דריש ביה דרשה אחריתי נמי. כזית צלי מבעוד יום חייב – מפרש ליה לקמיה. קתני – חיובא דצלי דמבעוד יום דומיא דחיובא דנא משחשיכה.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush