גמרא
פירוש
אָמַר רָבָא לָא תֵּימָא סָפֵק חֲזָא סָפֵק לָא חֲזָא אֶלָּא וַדַּאי חֲזָא סָפֵק מֵחֲמַת שִׁכְבַת זֶרַע סָפֵק מֵחֲמַת רְאִיָּיה כֵּיוָן שֶׁנִּזְקַק לְטוּמְאָה סְפֵיקוֹ טָמֵא.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
לא תימא – דהאי ספיקו דאמר שמטמא דקא בעי למימר ספק חזא ספק לא חזא דמש״ה לא מוקמינן עליה טומאה לא לענין חיוב קרבן ולא לענין סתירה אם כבר התחיל למנות ימי ספרו כדכתיב וספר לו שבעת ימים לטהרתו אלא ודאי חזא ומיהו ספק מחמת שכבת זרע.
מי גרע – שכבת זרע דזב משכבת זרע דטהור דטמא במגע כדאמר מר (נדה דף מג:). ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע (ויקרא כב) או לרבות את הנוגע.
אלא אמר רב אדא בר אהבה – מאי הא דקאמר דשכבת זרעו טמא לומר שאין תולין בה דלאחר שנזקק לטומאה אם ראה קרי וראה זיבה אין אותה זיבה כקרי כי ההיא דתנן במס׳ זבין (פ״ב מ״ג) הרואה קרי אינו מטמא בזיבה כל מעת לעת.
סבר רב פפא קמיה דרבא למימר – היינו טעמא דאין תולין את הזיבה בשכבת זרע דאמרינן איידי חולשא שנחלש מזיבה ראשונה שכבר נזקק לטומאת זיבה חזא נמי להך זיבה ולא מחמת קרי אבל היכא דלא נזקק לטומאה וראה קרי היינו טעמא דתלינן את הזיבה בקרי ואינו מטמא כל מעת לעת משום דלאו ע״י חולשא הוא דחזא דהא אכתי לא נזקק לזיבה.
א״ל רבא והא תנן – במס׳ זבין עובד כוכבים שראה קרי ונתגייר מטמא בזיבה מיד ותני עלה בברייתא (עובד כוכבים שראה קרי ונתגייר מטמא בזיבה מיד) בד״א בזמן שנתגייר מהול והא הכא דליכא חולשא ואפ״ה לא תלינן את הזיבה בקרי והוי טמא מיד א״ל כיון דמקבל עליו עול מצות אין לך חולי גדול מזה ולא חולי ממש קאמר דאי חולי ממש לא הוי מטמא בזיבה שזו אחד מז׳ דרכים שבודקין בהן את הזב ששנינו במשנתינו אלא מחמת חולשא בעלמא הוא דחזא שכן זיבה באה מבשר מת ולא מחמת קרי. אלא תנאי היא – אדלעיל קאי דהא דדחינן לעיל מאן שמעת ליה דקאמר שכבת זרעו מטמא במשא רבי יהושע היא ואמר עלה ואפי׳ רבי יהושע לא אמר אלא מחמת זיבה איכא תנאי אחריני דאמרי דליכא טעמא משום ציחצוחי זיבה אלא שכך גזירת הכתוב דתניא שכבת זרע של זב מטמא מעת לעת לאחר שראה זיבה מטמא במשא.
ר׳ יוסי אומר יומו בלבד – שראה בו זיבה אם ראה קרי תולין את הקרי בזיבה ומטמא במשא אותו היום בלבד אבל מכאן ולהבא לא ולאו משום דסבירא ליה דאי אפשר בלא ציחצוחי זיבה אלא שכך גזירת הכתוב ובכי האי דשמואל קמיפלגי דשמואל רמי כתיב כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה ורחץ במים את כל בשרו. אלמא מדשני בדיבוריה ש״מ דבטומאת קרי קאמר. מ״ד כל מעת לעת – מטמא שכבת זרע של זב דדייק מלפנות ערב דמשמע ב׳ ערבים לפנות חד ערב משמע כדכתיב כי פנה היום (ירמיהו ו) והאי דכתיב ערב היינו נמי ערב אחרינא והוי משמע דכתיב ביה מערב ועד ערב לומר לך מערב ועד ערב מטמא שכבת זרע של זב במשא דה״נ תניא לה בסיפרא והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שהקרי פוטר בזיבה מעת לעת.
ואידך דייק ממקרה לילה – דמשמע עד לילה מטמא במשא כי זיבה דהיינו יומו. אורחיה דקרי דאתיא בלילא – כשמהרהר על משכבו ודבר הכתוב בהווה. מתני׳ כדרבי רבי נהוראי – כך דברי רבי נהוראי.
מה מורה האמורה בשמשון נזיר – דכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן (שופטים יג).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
א״ל רבא והא תנן – במס׳ זבין עובד כוכבים שראה קרי ונתגייר מטמא בזיבה מיד ותני עלה בברייתא (עובד כוכבים שראה קרי ונתגייר מטמא בזיבה מיד) בד״א בזמן שנתגייר מהול והא הכא דליכא חולשא ואפ״ה לא תלינן את הזיבה בקרי והוי טמא מיד א״ל כיון דמקבל עליו עול מצות אין לך חולי גדול מזה ולא חולי ממש קאמר דאי חולי ממש לא הוי מטמא בזיבה שזו אחד מז׳ דרכים שבודקין בהן את הזב ששנינו במשנתינו אלא מחמת חולשא בעלמא הוא דחזא שכן זיבה באה מבשר מת ולא מחמת קרי. אלא תנאי היא – אדלעיל קאי דהא דדחינן לעיל מאן שמעת ליה דקאמר שכבת זרעו מטמא במשא רבי יהושע היא ואמר עלה ואפי׳ רבי יהושע לא אמר אלא מחמת זיבה איכא תנאי אחריני דאמרי דליכא טעמא משום ציחצוחי זיבה אלא שכך גזירת הכתוב דתניא שכבת זרע של זב מטמא מעת לעת לאחר שראה זיבה מטמא במשא.
ר׳ יוסי אומר יומו בלבד – שראה בו זיבה אם ראה קרי תולין את הקרי בזיבה ומטמא במשא אותו היום בלבד אבל מכאן ולהבא לא ולאו משום דסבירא ליה דאי אפשר בלא ציחצוחי זיבה אלא שכך גזירת הכתוב ובכי האי דשמואל קמיפלגי דשמואל רמי כתיב כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה ורחץ במים את כל בשרו. אלמא מדשני בדיבוריה ש״מ דבטומאת קרי קאמר. מ״ד כל מעת לעת – מטמא שכבת זרע של זב דדייק מלפנות ערב דמשמע ב׳ ערבים לפנות חד ערב משמע כדכתיב כי פנה היום (ירמיהו ו) והאי דכתיב ערב היינו נמי ערב אחרינא והוי משמע דכתיב ביה מערב ועד ערב לומר לך מערב ועד ערב מטמא שכבת זרע של זב במשא דה״נ תניא לה בסיפרא והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שהקרי פוטר בזיבה מעת לעת.
ואידך דייק ממקרה לילה – דמשמע עד לילה מטמא במשא כי זיבה דהיינו יומו. אורחיה דקרי דאתיא בלילא – כשמהרהר על משכבו ודבר הכתוב בהווה. מתני׳ כדרבי רבי נהוראי – כך דברי רבי נהוראי.
מה מורה האמורה בשמשון נזיר – דכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן (שופטים יג).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush