גמרא
פירוש
תְּנָא אַזֹּאת תּוֹרַת הָעוֹלָה רִיבָּה סְמִיךְ לֵיהּ.
תָּנֵי רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה קַמֵּיהּ דְּרַב אכִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן לְשׁוּם אֵילִים כְּשֵׁרִין וְלֹא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשׁוּם חוֹבָה אֲמַר לֵיהּ רַב עָלוּ וְעָלוּ.
אָמַר רַב חִסְדָּא מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דְּרַב בִּכְסָבוּר אֵילִים וּשְׁחָטָן לְשׁוּם כְּבָשִׂים שֶׁהֲרֵי כְּבָשִׂים לְשׁוּם כְּבָשִׂים נִשְׁחֲטוּ.
אֲבָל כְּסָבוּר באֵילִים וּשְׁחָטָן לְשׁוּם אֵילִים לָא עֲקִירָה בְּטָעוּת הָוְיָא עֲקִירָה וְרַבָּה אָמַר עֲקִירָה בְּטָעוּת לָא הָוְיָא עֲקִירָה.
אָמַר רָבָא וּמוֹתְבִינַן אַשְּׁמַעְתִּין הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּיגְּלוּ בַּמִּקְדָּשׁ גמְזִידִין חַיָּיבִין הָא שׁוֹגְגִין פְּטוּרִין וְתָנֵי עֲלַהּ פִּיגּוּלָן פִּיגּוּל.
הֵיכִי דָּמֵי אִילֵּימָא דְּיָדַע דְּחַטָּאת הִיא וְקָא מְחַשֵּׁב בַּהּ לְשׁוּם שְׁלָמִים הַאי שׁוֹגְגִין מְזִידִין הָווּ.
אֶלָּא לָאו דִּכְסָבוּר שְׁלָמִים הוּא וְקָא מְחַשֵּׁב בַּהּ לְשׁוּם שְׁלָמִים וְקָתָנֵי פִּיגּוּלָן פִּיגּוּל אַלְמָא עֲקִירָה בְּטָעוּת הָוְיָא עֲקִירָה.
אֲמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
תנא אזאת תורת העולה קאי – תורה אחת לכל העולים שאם עלו לא ירדו במסכת נדה בפרק יוצא דופן (דף מ.) והאי דנקט במה אסמכתא וסימנא בעלמא. לשום אילים – דאמר הריני שוחטן לשום אילים. לבעלים – צבור. עקירה בטעות – כגון האי דאי הוה ידע דכבשים נינהו הוה שחיט להו לשם כבשים. ומותבינן אשמעתין – אדידיה גופיה קא מותיב. מזידין חייבין – לשלם לבעלים דמי קרבן. פיגולן פיגול – דשוגגין ואין צריך לומר דמזידין. ומחשב בהו לשום שלמים – לאוכלן שני ימים ולילה אחד דהשתא חישב לאכול חטאת חוץ לזמנו דפיגול הוא דדין חטאת יום ולילה. ובאומר מותר – לשנות דהיינו שוגגין. שנקמצו – מחבת ומרחשת שני כלים הם מחבת עבה ומעשיה קשין ומרחשת עמוקה ומעשיה רכין. חריבה – מנחת חוטא דכתיב (ויקרא ה) לא יתן עליה שמן. ורבא לטעמיה – דאמר בפרק קמא. מחשבה דלא מינכרא – אם הוא מכזב אם לאו פסל רחמנא. מחשבה דמינכרא – שהוא מכזב לא פסל רחמנא. מתני׳ התמידין אין מעכבין המוספין – מפרש בגמרא. וכולה היתה קריבה – כל המנחה שלם. שאין מחנכין – בגמ׳ מפרש מאן דכר שמיה. אלא בקטורת הסמים – שלימה של מנה ובין הערבים ובגמ׳ מפרש מנלן. גמ׳ תדיר ומקודש – תדיר בכל יום ומקודש שהיום יום טוב הוא דאי לאו יום טוב ליכא מוסף ומוספין לא הוו אלא מקודש. לשון אחר תמידין מקודשים קודם מוספים דתמידין קרבי ברישא. תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא – כגון דיש להם בשבת שני כבשים לבד התמידין וקא מיבעיא ליה אם יקריבם היום למוספין ולא יהו לו תמיד למחר או יניחם לצורך תמיד מחר. מוספין דהאידנא מקודש נינהו – דהיום שבת קודש ותמידין דלמחר לא הוו להו מקודש דלמחר חול ל״א מוספין הוו מקודש קודם תמידין דמוספין יקרבו היום ותמידין לא יקרבו היום עד למחר. אילימא דאית ליה – תמידין ומוספין. וליקדם – קאמר דאין מעכבין זה את זה דאי בעי תמידין קריב ברישא ואי בעי מוספין מקריב ברישא. העולה – משמע העולה תהא ראשונה לכל הקרבנות.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
הערות
הערות
Gemara
Peirush