גמרא
פירוש
דִּתְנַן אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצְאוּ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
קדשים קלים – ממון בעלים הן ואין בהן מעילה אלא באימורים כדאמרינן בפ׳ כל הבשר בסופו (חולין דף קיז.) כל חלב לה׳ לרבות אימורי קדשים קלים למעילה. אין מועלין בהם – דלא מעליא בהו הך זריקה לברר אותם לחלק גבוה דאין זריקה מועלת ליוצא ופיגול נמי לית בהו דהא פסולין הן כבר. מאי – כלומר אליבא דר״ע מיבעיא ליה לרבי שמואל בר רב יצחק מאי מדזריקת פיגול קבע לי׳ ללחם בפיגול ואע״ג דזריקה פסולה היא דהא יוצא הוא קבעה ללחם בפיגול כי בשר כשאר בשר שלא יצא אלמא לחם כגוף הכבשים דכי היכי דגוף הכבשים מפוגלים לחם נמי מפוגל זריקה שלא לשמן נמי דפסולה היא שרי להו דהא קיי״ל (זבחים דף ב.) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ולחם נמי כגוף הכבשים דמו ומדכבשים נאכלין לחם נמי נאכל. או דלמא לחומרא אמרי׳ לקולא – להיות לחם נאכל לא אמרי׳ לענין זריקה שאינה הוגנת כגון שלא לשמן דליהוי לחם כגוף הכבשים להיות לחם נאכל ככבשים. וממאי דבאיתנהו – לשתי הלחם אבראי בשעת זריקה פליגי רבי אליעזר ור״ע דתימא אפי׳ בזריקה שאינה הוגנת מדמי ר״ע ללחם כגוף הכבשים דילמא בדאיתנהו אבראי דהויא זריקה שאינה הוגנת דכ״ע לא מקבע לחם בפיגול דאין זריקה מועלת ליוצא ואע״ג דפליגי באימורי קדשים קלים דהתם כי גופיה דזבח דמו ומודה ר״ע דלחם לא הוי כגוף של כבשים ובזריקה שלא לשמן נמי לא משתרי כבשים ללחם אלא ר״ע סבר כרבי אלעזר בר׳ שמעון דאמר לא קדשתינהו שחיטה ולא איפסול ביוצא הלכך הואי זריקה הוגנת שאין בה פסול אחר הלכך מקבע לחם בפיגול ודכוותה היכא דליכא פסול ואיזריק ליה זריקה הוגנת כגון לשמן משתרי לחם כמו כבשים אבל בזריקה שלא לשמן לא. אלא אי אמרת כר׳ אלעזר וכו׳ – אכתי איכא למיפרך. זריקת פיגול מי מקדשא – למיקבע בפיגול אי לא קדוש מעיקרא בשחיטה. דאמר רב גידל זריקת פיגול אינה מביאה לידי מעילה – באימורי קדשים קלים דממון בעלים הוא דלית בהו מעילה דלא קרינא ביה מקדשי ה׳ עד לאחר זריקה דהוברר בשר להדיוט וחלב לגבוה דקרינא ביה חלב קדשי ה׳ שם זריקת פיגול לא מקבע בקדושה למעול בהן דלא זריקה כשרה היא. ואינה יוצאה – מידי מעילה בבשר קדשי קדשים דממון גבוה הם מחיים ויש בהן מעילה קודם זריקת דם וזריקת דם הוציאה הבשר מידי מעילה שהרי מתירתו לכהנים ואמר במסכת מעילה (דף ב.) כלל אמר ר׳ יהושע כל שיש לו שעת היתר לכהנים אין מועלין בהן וכל שאין לו שעת היתר לכהנים מועלין בהן הך זריקת פיגול לא מפקע להו מידי מעילה אלמא לאו זריקה היא וגבי כבשי עצרת נמי כיון דלאו זריקה היא היכי מיקדשא להו והיכי מקבעי להו בפיגול. לאו איתותב רב גידל – בתמיה בפ״ק דמעילה (דף ג:). מהו שיזרוק דמן שלא לשמן – אלא לשם שלמים להתיר בשר באכילה דודאי לשמן לא הוו זריקה כדאמרי׳ לעיל (דף מו.) הכל מודים שאם הוזקקו זה לזה מעכבין זה את זה. פסח בשאר ימות השנה כשר לשלמים – בפ׳ תמיד נשחט (פסחים דף סד.). פסח קודם חצות היום – של ארבעה עשר אינו כשר לשמו עד בין הערבים וכשר לשלמים. שנראה לשמו – כגון הנך כבשים קודם אבידת הלחם. ונדחה מלשמו – לאחר אבידת הלחם. פסח אחר חצות – נראה לשמו וכשעבר היום נדחה מלשמו וכשר לשלמים. והרי תודה – דאמרן בהאי פירקין (מנחות מו.) מששחטה נפרס לחמה הדם יזרק לשם שלמים והבשר יאכל וידי נדרו לא יצא הא הכא שנשחטה לשמו ונדחית מלשמו וכשרה שלא לשמו. תודה רחמנא קרייה שלמים – תודת שלמיו כדאמרן לעיל (שם) מה שלמים קרבי בלא לחם אף תודה קרבה בלא לחם ומעולם לא נדחה מלשמו. ומניפן – עם הכבשים דכבשי עצרת טעונין תנופה חיים ושחוטין לקמן בפ׳ כל המנחות (דף סא.).במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
הערות
הערות
Gemara
Peirush