גמרא
פירוש
וְלֹא לְבֶדֶק הַבַּיִת לְבֶדֶק הַבַּיִת וְלֹא לַמִּזְבֵּחַ לֹא לַמִּזְבֵּחַ וְלֹא לְבֶדֶק הַבַּיִת מוֹעֲלִין בָּהּ כֵּיצַד.
הִקְדִּישׁ אבּוֹר מָלֵא מַיִם אַשְׁפּוֹת מְלֵאוֹת זֶבֶל שׁוֹבָךְ מָלֵא יוֹנִים.
אִילָן מָלֵא פֵּירוֹת שָׂדֶה מְלֵאָה עֲשָׂבִים.
מוֹעֲלִין בָּהֶם וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ.
אֲבָל באִם הִקְדִּישׁ בּוֹר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מתני׳ בור מלא מים – ראוי לבדק הבית לבנין לעשות בו טיט ולא למזבח ולניסוך המים נמי לא חזי שלא היו מנסכין אלא ממי השילוח שהן מים חיים. אשפה מליאה זבל – היא עצמה אינה ראויה לא למזבח ולא לבדק הבית. אילן מלא פירות – אמר לי רבי דהאי אילן הוא גפן וראוי למזבח ולניסוך היין ואינו ראוי לבדק הבית לפי שעצי גפן דקין הן ואינן ראויין לשום בנין ובבכורים לא מיתוקמא שהרי אינם קריבין לגבי המזבח. שדה מלאה עשבים – אינה ראויה לא למזבח ולא לבדק הבית. ואין מועלין במה שבתוכו – (דבור ונתמלא מים) דכל הני הוו גידולין. ר׳ יוסי אומר כו׳ – לא פליג אלא אהנך תרתי דת״ק אמר אין מועלין בשבח הקדש במה שהשביחו לאחר שהוקדשו ורבי יוסי סבר המקדיש שדה או אילן מועלין בגידוליהם הואיל וגדלו ממש בהקדש אבל בור ואשפה ושובך דלאו גידולי שובך נינהו לא פליג רבי יוסי. ולד המעושרת לא ינוק מן המעושרת – לפי שהיא קדושה דכתיב (ויקרא כז) העשירי יהיה קודש ובנה חולין הוא ונמצא נהנה מחלב המוקדשין. ואחרים מתנדבים כן – כלומר בסתם ודאי אסור לינק מן המעושרת אבל אחרים מתנדבים כן שמתנין קודם לכן על מנת כן אני מכניס נקבה זו לדיר להתעשר שאם תקדש יהא חלבה חולין שתהא מניקה ולדה בהיתר. ושמעתי דלהכי מהני להו תנאה הואיל ויכולין לעכב שלא תכנס נקבה זו לדיר עד לאחר זמן הלכך מהני תנאה והוי כנדבה ולהכי קרי להו אחרים שאינן מחמירין עליהן כראוי. וכן נמי בולד מוקדשין לא היו מקדישין חלב האם. הפועלים – שעושין מלאכה בשל הקדש לא יאכלו מגרוגרות של הקדש ואע״ג דכתיב כי תבוא בכרם רעך ואכלת וגו׳ (דברים כג) ואמרינן בפרק השוכר את הפועלים (ב״מ דף פז:) בפועל הכתוב מדבר בשל הקדש לא יאכלו דכרם רעך אמר רחמנא ולא כרם של הקדש. וכן פרה – של חולין חרשה בשל הקדש לא תאכל מכרשיני הקדש. גמ׳ אתיא העברה העברה – כתיב בבכור (שמות יג) והעברת כל פטר רחם וכתי׳ במעשר (ויקרא כז) כל אשר יעבור תחת השבט וגו׳ מה בכור מועלין בו בכל דבר שיש בו דזכר הוא ולא נקבה אף מעשר נמי דנוהג בנקבה מועלין בכולו אפילו בחלב. אתיא אמו אמו מבכור – כתיב בבכור (שמות כב) כן תעשה לשורך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו וגבי מוקדשין כתיב בפ׳ אמור [והיה] ז׳ ימים (יהיה עם) [תחת] אמו מה בכור שהוא זכר מועלין בכולו אף מוקדשין נמי מועלין בכולו. הפועלין כו׳ מ״ט – לא תאכל מכרשיני הקדש. גבי פועלין דלא יאכלו מגרוגרות של הקדש לא צריך למיבעי דהא מיעט קרא בפירוש רעך ולא הקדש אבל פרה דלא כתיב בה הכי קבעי. דישו – כלומר כי דש בשלך לא תחסום אבל כי דש בשל הקדש אתה חוסם דענינא כולה בחולין קמיירי. קלעילין – מין קטנית קדש מועלין של חולין בשדה הקדש מעל דנהנה מהקדש. והא בתלוש בעינן – כדאמרינן לקמן בפרק הנהנה (מעילה יח:) דאין מעילה במחובר לקרקע וכ״ש בקרקע עצמו. מדקאמר מעל שמע מינה אבקה – אבק של שדה מעלי להו לאותן קלעילין וכי מעלה אבק מן הקרקע דמתערב בקלעילין הוה ליה תלוש ולהכי מעל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush