Rashi Makkot 4b – רש"י מכות ד:‏ – Shas HaMeforash

בִּשְׁלָמָא לְרַבָּנַן, ״כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ״ (דברים כ״ה:ב׳) כְּתִיב, מִשּׁוּם רִשְׁעָה אַחַת אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאֵי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת, אֵלָּא רַבִּי מֵאִיר, מ״טמַאי טַעֲמֵיהּ? אֲמַר עוּלָּא: גָּמַר מִמּוֹצִיא שֵׁם רַע: מַה מּוֹצִיא שֵׁם רַע ^אלוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם, אַף כָּל לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. מַה לְמוֹצִיא שֵׁם רַע? שֶׁכֵּן קְנָס! סָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דַּאֲמַר: עֵדִים זוֹמְמִין קְנָסָא הוּא. אִיכָּא דְּמַתְנֵי לְהָא דְּעוּלָּא אַהָא דְתַנְיָא: ״לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר״ וְגוֹ׳ (שמות י״ב:י׳). בָּא הַכָּתוּב לִיתֵּן עֲשֵׂה אַחַר ל״תלֹא תַעֲשֶׂה, ^בלוֹמַר שֶׁאֵין לוֹקִין עָלָיו. דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה. ר׳רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא מִן הַשֵּׁם הוּא זֶה, אֵלָּא מִשּׁוּם דה״לדַּהֲוָה לֵיהּ לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְכָל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, אֵין לוֹקִין עָלָיו. מִכְּלָל דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, לוֹקִין עָלָיו. מְנָא לֵיהּ? אֲמַר עוּלָּא: גָּמַר מִמּוֹצִיא שֵׁם רַע, מַה מּוֹצִיא שֵׁם רַע לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, לוֹקִין עָלָיו, אַף כָּל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה לוֹקִין עָלָיו. מַה לְמוֹצִיא שֵׁם רַע, שֶׁכֵּן לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם! אֵלָּא, אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ: גָּמַר מֵעֵדִים זוֹמְמִין, מָה עֵדִים זוֹמְמִין, לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, לוֹקִין עָלָיו, אַף כָּל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה לוֹקִין עָלָיו. מַה לְעֵדִים זוֹמְמִין, שֶׁכֵּן ^גאֵין צְרִיכִין הַתְרָאָה! מוֹצִיא שֵׁם רַע יוֹכִיחַ. וְחָזַר הַדִּין, לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְלוֹקִין עָלָיו. אַף כָּל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה לוֹקִין עָלָיו. מַה לְּהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁכֵּן קְנָס! הָא לָא קַשְׁיָא, רַבִּי יְהוּדָה לָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא. אֵלָּא מַה לְּהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁכֵּן יֵשׁ בָּהֶן צַד חָמוּר, וְרַבִּי יְהוּדָה, צַד חָמוּר לָא פָרֵיךְ. וְרַבָּנַן, הַאי ״לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר״ (שמות כ׳:י״ב), מַאי דָּרְשִׁי בֵיהּ? הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ לְאַזְהָרָה לְעֵדִים זוֹמְמִין. וְרַבִּי מֵאִיר, אַזְהָרָה לְעֵדִים זוֹמְמִין מְנָא לֵיהּ? אֲמַר רַבִּי יִרְמְיָה: נָפְקָא לֵיהּ מִ״וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ, וְלֹא יוֹסִיפוּ עוֹד״ (דברים י״ט:כ׳). וְרַבָּנַן? הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות נערה בתולה ג׳:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה כ״ז
סמ״ג מצוות עשה נ״ו

^ב רמב״ם הלכות קרבן פסח י׳:י״א

^ג רמב״ם הלכות עדות י״ח:ד׳

מוציא שם רע – לא מצאתי לבתך בתולים. לוקה ומשלם – דכתיב (דברים כב) ויסרו אותו וענשו אותו ואמרי׳ בכתובות (דף מו.) ויסרו זה מלקות וילפינן לה מקראי. שכן קנס – וכל קנס חידוש הוא ומחידוש לא ילפינן לממונא. איכא דמתני לה – להא דעולא. לומר שאין לוקין עליו – שהעשה האמור אחריו תקנתו וכפרתו על עבירת הלאו. לא מן השם הוא זה – אין טעם זה עיקר דלאו שניתק לעשה אין לוקין עליו אלא מפני מה המותיר אינו לוקה לפי שהוא לאו שאין בו מעשה. גמר מעדים זוממין מה עדים זוממין לאו שאין בו מעשה ולוקין – עדים זוממין לוקין על דיבורם בעדי בן גרושה ובן חלוצה: עדים זוממין אין צריכין התראה בכתובות אמרינן טעמא באלו נערות (דף לג.) נתרי בהו אימת כו׳ אבל כל שאר עונשין בב״ד של מטה צריכין התראה. צד חמור לא פריך – הואיל וחומרו של זה אינו חומרו של זה אין טעם המלקות תלוי בו. לאזהרה לעדים זוממין – לענשן בדין הזמה ולא ניתן לעונש מלקות אלא שלא היה לו לענשן בדין הזמה אלא א״כ הזהיר. והנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות – הרי אזהרה בפרשת עדים זוממין כתיב.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון