Rashi Makkot 14b – רש"י מכות יד:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

מֵאֲחוֹתוֹ דְּרֵישָׁא. וְאִידַּךְ? הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ ^אלְחַלֵּק כָּרֵת לַמְּפַטֵּם וְלַסָּךְ. וְאִידַּךְ? סָבַר כר׳כְּרַבִּי אֶלְעָזָר א״ראָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא, דַּאֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁנֵי לָאוִין וְכָרֵת אֶחָד, חֲלוּקִין הֵן לַקָּרְבָּן. וְאִי בָעֵית, אֵימָא: לָא סָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וְנָפְקָא לֵיהּ מִ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָוָה״ (ויקרא כ׳:י״ח). וְאִידַּךְ? הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹחָנָן, דַּאֲמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מְנַיִן שֶׁאֵין הָאִשָּׁה טְמֵאָה עַד שֶׁיֵּצֵא מַדְוָהּ דֶּרֶךְ עֶרְוָתָהּ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ״ וְגוֹ׳, ^במְלַמֵּד שֶׁאֵין הָאִשָּׁה טְמֵאָה עַד שֶׁיֵּצֵא מַדְוָהּ דֶּרֶךְ עֶרְוָתָהּ.: וְטָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ.: בִּשְׁלָמָא, הַבָּא לַמִּקְדָּשׁ טָמֵא, כְּתִיב עוֹנֶשׁ וּכְתִיב אַזְהָרָה. עוֹנֶשׁ, דִּכְתִיב: ״אֶת מִשְׁכַּן ה׳ טִמֵּא, וְנִכְרְתָה״ (במדבר י״ט:י״ג), אַזְהָרָה, ״וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם״ (במדבר ה׳:ג׳), אֵלָּא, טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, בִּשְׁלָמָא עוֹנֶשׁ, כְּתִיב: ״וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה׳, וְטוּמְאָתוֹ עָלָיו, וְנִכְרְתָה״ (ויקרא ז׳:כ׳). אֵלָּא אַזְהָרָה מְנַיִן? רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר: ^ג״בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגַּע״ (ויקרא י״ב:ד׳), רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: תָּנֵי בַּרְדְּלָא: אָתְיָא ״טוּמְאָתוֹ״, ״טוּמְאָתוֹ״, כְּתִיב הָכָא: ״וְטוּמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה״, וּכְתִיב הָתָם: ״טָמֵא יִהְיֶה, עוֹד טוּמְאָתוֹ בוֹ״ (במדבר י״ט:י״ג), מַה לְּהַלָּן עוֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה, אַף כָּאן עוֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה. בִּשְׁלָמָא רֵישׁ לָקִישׁ לָא אָמַר כְּרַבִּי יוֹחָנָן, גְּזֵירָה שָׁוָה לָא גְמִיר, אֵלָּא, ר׳רַבִּי יוֹחָנָן, מַאי טַעֲמָא לָא אָמַר כְּרֵישׁ לָקִישׁ? אָמַר לָךְ: הַהוּא אַזְהָרָה לִתְרוּמָה. וְרֵישׁ לָקִישׁ, אַזְהָרָה לִתְרוּמָה מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מֵ״אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב״ (ויקרא כ״ב:ד׳), ^דאֵי זֶהוּ דָּבָר שֶׁהוּא שָׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ תְרוּמָה. וְאִידַּךְ? הַהוּא לָאֲכִילָה וְהָא לַנְּגִיעָה. וְרֵישׁ לָקִישׁ, הַאי ״בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגַּע״, לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא? הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ לְטָמֵא שֶׁנָּגַע בַּקֹּדֶשׁ! דְּאִיתְּמַר: טָמֵא שֶׁנָּגַע בַּקֹּדֶשׁ, רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר: לוֹקֶה. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: ^האֵינוֹ לוֹקֶה. רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר: לוֹקֶה, ״בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגַּע״. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: אֵין לוֹקֶה, הַהוּא אַזְהָרָה לִתְרוּמָה הוּא דַּאֲתָא! טָמֵא שֶׁנָּגַע בַּקֹּדֶשׁ, מִדְּאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן נְגִיעָה, אַזְהָרָה (לָאוֹכֵל) אִתַּקּוֹשׁ קֹדֶשׁ לַמִּקְדָּשׁ. וְאַכַּתִּי לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא? הַהוּא, מִיבָּעֵי לֵיהּ לְטָמֵא שֶׁאָכַל בְּשַׂר קֹדֶשׁ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים! דְּאִיתְּמַר: טָמֵא שֶׁאָכַל בְּשַׂר קֹדֶשׁ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים, רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר: לוֹקֶה. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: ^ואֵינוֹ לוֹקֶה, רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר: לוֹקֶה, ״בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגַּע״, לָא שְׁנָא לִפְנֵי זְרִיקָה וְלָא שְׁנָא לְאַחַר זְרִיקָה. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: אֵינוֹ לוֹקֶה. רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דַּאֲמַר: קְרָא ״טוּמְאָתוֹ״, ״טוּמְאָתוֹ״. וְכִי כְּתִיב ״טוּמְאָתוֹ״, לְאַחַר זְרִיקָה הוּא דִּכְתִיב! הַהִיא מִ״בְּכָל קֹדֶשׁ״ נָפְקָא. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: ״בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגַּע״, אַזְהָרָה לָאוֹכֵל. אַתָּה אוֹמֵר אַזְהָרָה לָאוֹכֵל, אוֹ אֵינוֹ אֵלָּא אַזְהָרָה לַנּוֹגֵעַ? ת״לתִּלְמוֹד לוֹמַר: ״בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגַּע, וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ״ וְגוֹ׳. מַקִּישׁ קֹדֶשׁ לַמִּקְדָּשׁ, מַה מִּקְדָּשׁ, דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְטִילַת נְשָׁמָה, אַף כָּל, דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְטִילַת נְשָׁמָה. וְאִי בַּנְּגִיעָה, מִי אִיכָּא נְטִילַת נְשָׁמָה? אֵלָּא, בָּאֲכִילָה. אֲמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל ׳לֹא תַעֲשֶׂה׳ שֶׁקְּדָמוֹ ׳עֲשֵׂה׳, לוֹקִין עָלָיו.מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות כלי המקדש והעובדים בו א׳:ד׳-ה׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רצ״ב
סמ״ג מצוות לא תעשה רצ״ג

^ב רמב״ם הלכות איסורי ביאה י׳:ה׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קי״א
טור יורה דעה קצ״ד:י״ד
שולחן ערוך יורה דעה קצ״ד:י״ד

^ג רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין י״ח:י״ג

^ד רמב״ם הלכות תרומות ז׳:א׳

^ה רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין י״ח:י״ב

^ו רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין י״ח:ט״ז

מאחותו דרישא – דמצי למכתב כי יקח את בת אביו או בת אמו. למפטם וסך – דהוו נמי שני לאוין וכרת אחד והוצרך לנו לחלק ביניהם כמו שהוצרך חילוק בעריות אם אינו ענין כאן תנהו ענין להו. ה״ג לה להך שיטתא: ההוא מיבעי ליה לחלק כרת למפטם וסך ואידך סבר לה כר״א א״ר הושעיא כו׳ ואיבעית אימא נפקא ליה מואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו׳ ואידך ההוא מיבעי ליה כו׳. והכי פירושא ואידך ס״ל כר״א דאמר עלה שהלאוין מחלקין לחטאות ועל מפטם וסך אמרי׳ במס׳ כריתות (דף נ.) שהן שני לאוין על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו וכרת אחת איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו וגו׳ חילוק חטאו׳ ביניהם שהלאוין מחלקין לחטאות וכיון דאתו להכי בעריות נמי לא בעי חילוק ולא מצטריך ליה למדרש אל אשה דלעיל ואייתר ליה עיקר קרא דכרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות ואחותו דסיפא לחייבו על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו ואחותו דרישא לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו לומר שאין עונשין מן הדין ואיבעית אימא אי נמי לא סבר לה לדר׳ אלעזר נפקא ליה חילוק בעריות מן ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו׳ דכתיב ביה כרת יתירא לומר שחייבין עליה לעצמה וממנה תלמד כל הכלל ואם אינו ענין לגופה דהא נפקא לן מואל אשה לחלק על כל אשה תנהו ענין לשאר שני לאוין וכרת אחת כגון מפטם וסך. שיצא מדוה דרך ערותה – לאפוקי דרך דופן דלא. אלא אזהרה מנלן – ליכא למימר מבקדשים לא יאכל וגו׳ דלא מיירי בקדשים אלא בתרומה דכתיב ביה איש איש מזרע אהרן דבר השוה בזרעו של אהרן ומוקמינן ליה בתרומה שהיא שוה באנשים ובנשים ואף החוזרת שאינה חוזרת לחזה ושוק חוזרת לתרומה. מבכל קדש לא תגע – ודרשינן ליה לקמן אזהרה לאוכל. תני ברדלא – שם חכם. כתיב וטומאתו עליו – בטמא שאכל את הקדש וכתיב עוד טומאתו בו בבא אל המקדש טמא. גזירה שוה לא גמר – ולא למדה מרבו. ששוה בזרעו של אהרן – באנשים ובנשים אבל קדשים אינן נאכלין אלא לזכרים וכי תימא איכא חזה ושוק ליתא בחוזרת כגון אלמנה וגרושה וזרע אין לה דאמר מר חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק והכי מפרשינן לה ביבמות (דף פז.). ההוא אזהרה לתרומה – לנגיעת תרומה. טמא שנגע בקדש כו׳ – תירוצא הוא דמתרץ ר״ל. מדאיתקש קדש למקדש – בהאי קרא בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא ודרשינן לקמן מה מקדש יש באזהרתו נטילת נשמה שהבא אל המקדש טמא בכרת אף אזהרת קדש דבר שיש בו נטילת נשמה והיינו אכילה שענוש עליה כרת דאילו בנגיעה ליכא כרת. ר׳ יוחנן לטעמיה – דאמר אזהרה לאוכל קדש בטומאתו נפקא מטומאתו טומאתו וההוא וטומאתו עליו דכתיב בעונש דקדש לאחר זריקה הוא דתניא בתורת כהנים ומייתינן לה במנחות בפ׳ שלישי (דף כה:) יכול יהו חייבין עליו משום טומאה קודם זריקה תלמוד לומר כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר וגו׳ הניתר לטהורים חייבין עליו משום טומאה שאין ניתר לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה. ההוא מבכל – מרבויא דבכל דריש ריש לקיש אף לפני זריקה. תניא כריש לקיש – דיליף אזהרה לטמא שאכל את הקדש מבכל קדש לא תגע. כל לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו – הא אתא לאשמועינן דאפילו למאן דאמר לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו כדתניא. לא תותירו והנותר תשרפו בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו שנתק הכתוב את העשה להיות ענשו של לאו ותקונו לומר לא תעשה כך ואם עשית עשה זאת והפטר ואשמעינן רבי יוחנן הני מילי בעשה הבא אחר הלאו שאין אתה יכול לקיימו אלא לאחר עבירת הלאו אבל עשה שקדם את הלאו ואתה יכול לקיימו קודם עבירת הלאו אין זה ניתוק הלאו ואפילו תקיימנו אחר עבירת הלאו לא נפטרת מן המלקות.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון