גמרא
פירוש
הֲרֵי הִיא כְּפִקָּדוֹן עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא דְּמָר סָבַר מִלְוָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
הרי היא כפקדון – דאם נשתייר אין לא נשתייר לא.
אבל דכ״ע המקדש במלוה – שישנה בעין מקודשת. ותסברא מתרצתא היא – דקתני במלוה אע״פ שלא נשתייר מקודשת. אי דקביל עליה אחריות – שאם יגנב תשלמנו לו.
היינו מלוה – כיון שנגנב ונתחייבה בו נמצא מלוה אצלה וכיון דתנא במלוה אע״פ שלא נשתייר מקודשת פקדון נמי שלא נשתייר תתקדש ביה.
אלא דלא קביל עליה אחריות – וכי איגנוב לא אחייבא ביה אבל קבלה עליה אחריות מקודשת.
אדתני – במלוה נפלוג בפקדון גופיה דיש פקדון שאפי׳ לא נשתייר כלום מקודשת. אלא – על כרחך בדקבלה עליה אחריות קתני דאם לא נשתייר אינה מקודשת דמלוה היא והמקדש במלוה אינה מקודשת וכי נשתייר מקודשת בההיא שיור וגבי מלוה תריץ הכי אע״פ שנשתייר אינה מקודשת משום דלהוצאה ניתנה. במאי קמיפלגי – אי בלהוצאה ניתנה פליגי סוף סוף כתנאי אמרה רב לשמעתיה.
אשכחתינהו לרבנן בבי רב – מצאתי התלמידים בבית המדרש דכל היכא דמיירי בבי רב לאו רב ממש הוא אלא בבית המדרש הוא.
וקאמרי – לעולם להוצאה ניתנה דברי הכל ואם שלח בה יד להוציא ממנה שוה פרוטה הרי החזיק בהם ואין הבעלים יכולין לחזור והויא ליה מלוה ואינה מקודשת ואפילו רובה בעין והכא בשלא הוציא ממנה כלום ולהכי אמר ר״ש בן אלעזר מקודשת דקסבר מלוה שהיא כולה בעין ברשות בעלים היא לחזרה אם בא מלוה לחזור בו ולתובעה חוזר הילכך השתא הוא דיהבה ניהליה והוא הדין לאונסין קיימא נמי ברשותיה דאי מתאנסי פטור הלוה. השואל קורדום – לעשרה ימים.
ביקע בו – הויא חזקה להשתמש בו ימי שאילתו ואין המשאיל יכול לחזור בו.
לימא כתנאי אמרה – דלר׳ מאיר אם ביקע בו קנאו לא ביקע בו לא קנאו ולת״ק אפילו לא ביקע בו נמי דמלוה אינו ברשות בעלים לחזרה. דלא הדרה בעינא – הילכך כיון דרשאי הלוה ליקח בהן סחורה מיד הויא ליה ברשותיה ואין המלוה יכול לחזור שהרי לא לכך הלוהו לקבל מעות הללו עצמן אלא מעות אחרים. נימא כתנאי – הא דרב דאמר המקדש במלוה אינה מקודשת.
והירשה עליהן – כתב לה הרשאה עליהן. נקנות במסירה – אינו צריך לכתוב שטר מכירה על השטר שהוא מוכר לו אלא משמסר לו שטר שיש לו על אחרים לזכות בו נתחייב הלוה לפורעם לזה.
בין שכתב – לו שטר מכירה עליו ולא מסר לו שטר החוב ובין שמסר לו שטר החוב ולא כתב לו שטר מכירה עליו לא קנה וה״נ שמסר לה שטר החוב אע״פ שלא כתב לה שטר מכירה עליו מ״ד מקודשת אית ליה דרבי ומר לית ליה דרבי. ואיבעית אימא דכ״ע לית להו דרבי – והכא בשמסר וכתב מיירי אלא שכתב לה קני לך האי שטר ולא כתב לה קני לך כל שעבודא דאית ביה מאן דאמר אינה מקודשת כרב פפא. דכולי עלמא אית להו דרב פפא – וכי אמר ר״מ מקודשת בשכתב לה כו׳ והכא בדשמואל קא מיפלגי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אבל דכ״ע המקדש במלוה – שישנה בעין מקודשת. ותסברא מתרצתא היא – דקתני במלוה אע״פ שלא נשתייר מקודשת. אי דקביל עליה אחריות – שאם יגנב תשלמנו לו.
היינו מלוה – כיון שנגנב ונתחייבה בו נמצא מלוה אצלה וכיון דתנא במלוה אע״פ שלא נשתייר מקודשת פקדון נמי שלא נשתייר תתקדש ביה.
אלא דלא קביל עליה אחריות – וכי איגנוב לא אחייבא ביה אבל קבלה עליה אחריות מקודשת.
אדתני – במלוה נפלוג בפקדון גופיה דיש פקדון שאפי׳ לא נשתייר כלום מקודשת. אלא – על כרחך בדקבלה עליה אחריות קתני דאם לא נשתייר אינה מקודשת דמלוה היא והמקדש במלוה אינה מקודשת וכי נשתייר מקודשת בההיא שיור וגבי מלוה תריץ הכי אע״פ שנשתייר אינה מקודשת משום דלהוצאה ניתנה. במאי קמיפלגי – אי בלהוצאה ניתנה פליגי סוף סוף כתנאי אמרה רב לשמעתיה.
אשכחתינהו לרבנן בבי רב – מצאתי התלמידים בבית המדרש דכל היכא דמיירי בבי רב לאו רב ממש הוא אלא בבית המדרש הוא.
וקאמרי – לעולם להוצאה ניתנה דברי הכל ואם שלח בה יד להוציא ממנה שוה פרוטה הרי החזיק בהם ואין הבעלים יכולין לחזור והויא ליה מלוה ואינה מקודשת ואפילו רובה בעין והכא בשלא הוציא ממנה כלום ולהכי אמר ר״ש בן אלעזר מקודשת דקסבר מלוה שהיא כולה בעין ברשות בעלים היא לחזרה אם בא מלוה לחזור בו ולתובעה חוזר הילכך השתא הוא דיהבה ניהליה והוא הדין לאונסין קיימא נמי ברשותיה דאי מתאנסי פטור הלוה. השואל קורדום – לעשרה ימים.
ביקע בו – הויא חזקה להשתמש בו ימי שאילתו ואין המשאיל יכול לחזור בו.
לימא כתנאי אמרה – דלר׳ מאיר אם ביקע בו קנאו לא ביקע בו לא קנאו ולת״ק אפילו לא ביקע בו נמי דמלוה אינו ברשות בעלים לחזרה. דלא הדרה בעינא – הילכך כיון דרשאי הלוה ליקח בהן סחורה מיד הויא ליה ברשותיה ואין המלוה יכול לחזור שהרי לא לכך הלוהו לקבל מעות הללו עצמן אלא מעות אחרים. נימא כתנאי – הא דרב דאמר המקדש במלוה אינה מקודשת.
והירשה עליהן – כתב לה הרשאה עליהן. נקנות במסירה – אינו צריך לכתוב שטר מכירה על השטר שהוא מוכר לו אלא משמסר לו שטר שיש לו על אחרים לזכות בו נתחייב הלוה לפורעם לזה.
בין שכתב – לו שטר מכירה עליו ולא מסר לו שטר החוב ובין שמסר לו שטר החוב ולא כתב לו שטר מכירה עליו לא קנה וה״נ שמסר לה שטר החוב אע״פ שלא כתב לה שטר מכירה עליו מ״ד מקודשת אית ליה דרבי ומר לית ליה דרבי. ואיבעית אימא דכ״ע לית להו דרבי – והכא בשמסר וכתב מיירי אלא שכתב לה קני לך האי שטר ולא כתב לה קני לך כל שעבודא דאית ביה מאן דאמר אינה מקודשת כרב פפא. דכולי עלמא אית להו דרב פפא – וכי אמר ר״מ מקודשת בשכתב לה כו׳ והכא בדשמואל קא מיפלגי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush