גמרא
פירוש
תֵּיזִיל וְתַיחֲלַהּ לִכְתוּבְּתַהּ דְּאִמַּהּ לְגַבֵּי אֲבוּהּ וְתֵירְתַהּ מִינֵּיהּ שְׁמַעָה אֲזַלָה אַחֵילְתַּהּ.
אֲמַר רַב נַחְמָן עָשִׂינוּ עַצְמֵינוּ כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּינִין מֵעִיקָּרָא מַאי סְבַר וּלְבַסּוֹף מַאי סְבַר מֵעִיקָּרָא סְבַר {ישעיהו נ״ח:ז׳} וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם וּלְבַסּוֹף סָבַר אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ב רמב״ם הלכות חובל ומזיק ז׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ג
טור חושן משפט ס״ו:כ״ג
טור חושן משפט שפ״ו:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ס״ו:כ״ג
שולחן ערוך חושן משפט ס״ו:ל״ב
שולחן ערוך חושן משפט שפ״ו:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ג
טור חושן משפט ס״ו:כ״ג
טור חושן משפט שפ״ו:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ס״ו:כ״ג
שולחן ערוך חושן משפט ס״ו:ל״ב
שולחן ערוך חושן משפט שפ״ו:א׳
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בעובד כוכבים״.
תיזיל ותיחלה כו׳ – דאמרינן אפי׳ יורש מוחל ואמה של זו מכרה להן שטר חוב שהיה לה על בעלה. עשינו עצמינו – כקרוב של בעל דין או אוהבו הבא אצל דיינין ועורכו בראיות אחר זכות אוהבו או קרובו כך למדתי עצה לזו להפסיד שכנגדה. מעיקרא – כשאמר כן. לבסוף – כשנתחרט. אדם חשוב שאני – לפי שלמדין הימנו ויש שיעשו אף שלא לקרובים. ואי פקח הוא – הלוקח. מקרקש ליה זוזי – ללוה ושוכרו בהן לכתוב לו שט״ח בשמו קודם שיעשו קנוניא בין שניהם. מאן דדאין דינא דגרמי – המחייב את הגורם הפסד לחבירו. מגבי ביה – בהאי שטרא מן המוחלו. דמי שטרא מעליא – כל החוב שבתוכו. ומאן דלא דאין כו׳ – פלוגתייהו בבבא קמא בפרק בתרא (ב״ק קטז:) ורבי מאיר אית ליה דינא דגרמי כדתניא (שם דף ק:) נתייאש הימנה ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחריותו גבי כלאים וקיי״ל כוותיה. מגבי ביה דמי ניירא בעלמא – כלומר אומר שלא מכר לו אלא הנייר והרי הוא בידך. כפייה רפרם לרב אשי – שבא הדין לפני רב אשי וסיבבו והקיפו בראיות ואגבי מדינא דגרמי. כי כשורא לצלמי – כלומר גיבוי גמור כל ההפסד דקדק בו כאשר ידקדק הלוקח קורה לצור בה צורות שלוקח ישרה וחלקה. האי כי דיניה – זה הלוה מעות וזו סמכה על שיעבוד הקרקע והיא לא נתנה כלום ואם בשביל נכסי צאן ברזל הנישומין בכתובה הוא זכה בהן מיד וזו צירפתן עם הכתובה על שיעבוד הקרקע. ולא חזיא אלא לחד – אין בה אלא כדי לאחד מהן. לבעל חוב יהבינן – שלא תנעול דלת. יותר משהאיש רוצה כו׳ – ולא חיישינן לומר משום חינא ודוקא שהשטרות נכתבו ביום אחד אבל אם קדמה זמן הכתובה היא גובה. ודאי דאמריתו כו׳ – לשון שאלה הוא אמת הוא ששמעתי שאתם אומרים דבר זה של תימה דמטרחינן ליה ללוה למכרה והלא המלוה עיקר סמך שלו על הקרקע. תולה מעותיו בעובד כוכבים הוה – מעות היה לו לפרוע ואומר של עובד כוכבים הם. לדידך דאמרת כו׳ – במסכת ערכין בפ׳ שום היתומין (דף כב.). פריעת בע״ח מצוה – מצוה עליו לפרוע חובו ולאמת דבריו דכתיב הין צדק שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק (בבא מציעא דף מט.). במה דברים אמורים – דלוקה ארבעים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush