גמרא
פירוש
וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ג רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ז׳:י״ב
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור יורה דעה רע״ט:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רע״ט:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור יורה דעה רע״ט:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רע״ט:א׳
ד רמב״ם הלכות עדות ג׳:ז׳-ט׳
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
ה רמב״ם הלכות עדות ג׳:ז׳-ט׳
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
ו רמב״ם הלכות עדות ג׳:ז׳-ט׳
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
ז רמב״ם הלכות עדות ג׳:ז׳-ט׳
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
ואמר רב ששת גרסי׳.
אעולה לא חתמי – וכי אמרי חתמנו אין נאמנים להרשיע את עצמן. על פשיטי דספרא – שעל הלוה ליתן שכר הסופר ופעמים שאין לו ונותנו המלוה וחוזר וגובהו ממנו בשעת פרעון ומעכב השטר עליו. ספר שאינו מוגה – תורה נביאים וכתובים.
מוגה – מן טעיות שבו. עדים – החתומים בשטר ואמרו אמנה היו דברינו לא הלוהו כלום אלא כתבנו לו לכשיצטרך ילוה לו וזה שיעבד לו נכסיו מעכשיו אם ילוה אפילו לאחר זמן דלאו מוקדם ליהוי לטרוף שלא כדין.
מודעא היו דברינו – אם שטר מכר הוא ואמרו עדים החתומים בו המוכר מסר מודעא בפנינו והראנו אונסו והכרנו בו.
אין נאמנין – דלא אתי על פה ומרע ליה לשטרא.
מודעא ניתן לעדים לכתוב את השטר כדי להציל האנוס מאונסו אמנה לא ניתן להכתב דעולה הואי וכי אמרו חתמנו משוי לנפשייהו רשעים ואין אדם נאמן לשום עצמו רשע. תנאי היו דברינו – על תנאי מכרה לו שיעשה לו כך וכך ולא ראינו שקיים לו תנאו וזה אומר לא קיים לי ואינו מכר.
מודעא ואמנה – טעמא מאי קאמר מר אין נאמנין.
דקא עקרי ליה לשטרא – בעדותן זה ולא אתי על פה ומרע לשטרא הכא נמי כו׳.
או דלמא – הא לא עקרתא דשטרא הוא דמודים הם שהשטר אמת אלא שתנאי היה ביניהם וזו עדות אחרת היא ושטרא ממילא מיעקר לאחר זמן ביום שלא קיים תנאו בזמנו.
כי אתו לקמן – לקוחות שעידיהם מעידים שתנאי היו דבריהם.
אמרי׳ להו זילו קיימו תנאייכו – לבעלים.
וחותו לדינא – אם יעכב שוב הקרקע. תרוייהו בשטרא מעליא קא מסהדי – שניהם מעידים שהשטר אמת וכמות שהוא כתוב בלא תנאי חתמוהו.
והאי דקאמר תנאי חד הוא – ואינו נאמן לעקור שטר ששניהם חתומים בו. אי הכי אפילו תרוייהו נמי אלא אמרינן כו׳ – אי הכי דכיון שהעיד על כתב ידו עשית לזה אחד ממקיימי השטר כמות שהוא כתוב בלא תנאי והוי להו עדיו שנים ועדות אחרונה דברי אחד במקום שנים.
אפי׳ תרוייהו נמי – אמרי תנאי היו דברינו לא ליתהימנו דכיון שהעידו על כתב ידן קיימו השטר כמות שהוא כתוב וכי אמרי תנאי היו דברינו הוו להו מגידים וחוזרים ומגידים ואמאי אמר רב נחמן קיימו תנאייכו כו׳.
אלא – על כרחך לאו חתימה מקויימת הוא דכיון דתוך כדי דבור מסקי דבורייהו ואמרי אבל תנאי היה ביניהן אמרינן הני למיעקר סהדותייהו שאמרו כתב ידינו הוא קאתו ולומר לא חתמנו אלא ע״מ שיקיים את התנאי וכיון דתנאי מלתא אחריתי היא שאינה עוקרתו אלא לאחר זמן לא דמיא למודעא ואמנה ומהימני דעדות בפני עצמה היא.
האי נמי – כי סיים ואמר תנאי הוה עקר לחתימת ידיה לומר לא חתמתי אלא על מנת כן וכיון דאית לן דמלתא אחריתי היא ושטרא ממילא מיעקר אישתכח דאין בשטר חתום אלא עד אחד. שקרא עליו ערער – שרצה הנתבע לפוסלו. ומגבינן ביה – בתמיה.
תרי ותרי נינהו – עדי השטר ב׳ ואלו ב׳ מעידים עליהם שפסולים היו באותה שעה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אעולה לא חתמי – וכי אמרי חתמנו אין נאמנים להרשיע את עצמן. על פשיטי דספרא – שעל הלוה ליתן שכר הסופר ופעמים שאין לו ונותנו המלוה וחוזר וגובהו ממנו בשעת פרעון ומעכב השטר עליו. ספר שאינו מוגה – תורה נביאים וכתובים.
מוגה – מן טעיות שבו. עדים – החתומים בשטר ואמרו אמנה היו דברינו לא הלוהו כלום אלא כתבנו לו לכשיצטרך ילוה לו וזה שיעבד לו נכסיו מעכשיו אם ילוה אפילו לאחר זמן דלאו מוקדם ליהוי לטרוף שלא כדין.
מודעא היו דברינו – אם שטר מכר הוא ואמרו עדים החתומים בו המוכר מסר מודעא בפנינו והראנו אונסו והכרנו בו.
אין נאמנין – דלא אתי על פה ומרע ליה לשטרא.
מודעא ניתן לעדים לכתוב את השטר כדי להציל האנוס מאונסו אמנה לא ניתן להכתב דעולה הואי וכי אמרו חתמנו משוי לנפשייהו רשעים ואין אדם נאמן לשום עצמו רשע. תנאי היו דברינו – על תנאי מכרה לו שיעשה לו כך וכך ולא ראינו שקיים לו תנאו וזה אומר לא קיים לי ואינו מכר.
מודעא ואמנה – טעמא מאי קאמר מר אין נאמנין.
דקא עקרי ליה לשטרא – בעדותן זה ולא אתי על פה ומרע לשטרא הכא נמי כו׳.
או דלמא – הא לא עקרתא דשטרא הוא דמודים הם שהשטר אמת אלא שתנאי היה ביניהם וזו עדות אחרת היא ושטרא ממילא מיעקר לאחר זמן ביום שלא קיים תנאו בזמנו.
כי אתו לקמן – לקוחות שעידיהם מעידים שתנאי היו דבריהם.
אמרי׳ להו זילו קיימו תנאייכו – לבעלים.
וחותו לדינא – אם יעכב שוב הקרקע. תרוייהו בשטרא מעליא קא מסהדי – שניהם מעידים שהשטר אמת וכמות שהוא כתוב בלא תנאי חתמוהו.
והאי דקאמר תנאי חד הוא – ואינו נאמן לעקור שטר ששניהם חתומים בו. אי הכי אפילו תרוייהו נמי אלא אמרינן כו׳ – אי הכי דכיון שהעיד על כתב ידו עשית לזה אחד ממקיימי השטר כמות שהוא כתוב בלא תנאי והוי להו עדיו שנים ועדות אחרונה דברי אחד במקום שנים.
אפי׳ תרוייהו נמי – אמרי תנאי היו דברינו לא ליתהימנו דכיון שהעידו על כתב ידן קיימו השטר כמות שהוא כתוב וכי אמרי תנאי היו דברינו הוו להו מגידים וחוזרים ומגידים ואמאי אמר רב נחמן קיימו תנאייכו כו׳.
אלא – על כרחך לאו חתימה מקויימת הוא דכיון דתוך כדי דבור מסקי דבורייהו ואמרי אבל תנאי היה ביניהן אמרינן הני למיעקר סהדותייהו שאמרו כתב ידינו הוא קאתו ולומר לא חתמנו אלא ע״מ שיקיים את התנאי וכיון דתנאי מלתא אחריתי היא שאינה עוקרתו אלא לאחר זמן לא דמיא למודעא ואמנה ומהימני דעדות בפני עצמה היא.
האי נמי – כי סיים ואמר תנאי הוה עקר לחתימת ידיה לומר לא חתמתי אלא על מנת כן וכיון דאית לן דמלתא אחריתי היא ושטרא ממילא מיעקר אישתכח דאין בשטר חתום אלא עד אחד. שקרא עליו ערער – שרצה הנתבע לפוסלו. ומגבינן ביה – בתמיה.
תרי ותרי נינהו – עדי השטר ב׳ ואלו ב׳ מעידים עליהם שפסולים היו באותה שעה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush