Rashi Keritot 19b – רש"י כריתות יט:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

מִתְעַסֵּק דְּמַאי אִי דַּחֲלָבִים וַעֲרָיוֹת חַיָּיב [דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל ^אהַמִּתְעַסֵּק בַּחֲלָבִים וַעֲרָיוֹת חַיָּיב] שֶׁכֵּן נֶהֱנָה. וְאִי מִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת פָּטוּר מַאי טַעְמָא מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה. לְרָבָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּון לַחְתּוֹךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר לְאַבָּיֵי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן דְּנִתְכַּוֵּון לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר. דְּאִיתְּמַר נִתְכַּוֵּון לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַתָּלוּשׁ ^בוְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר פָּטוּר מַאי טַעְמָא דְּהָא לָא אִיכַּוַּון לְשׁוּם חֲתִיכָה לַחְתּוֹךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר אַבָּיֵי אָמַר חַיָּיב דְּהָא אִיכַּוַּון לְשׁוּם חֲתִיכָה רָבָא אָמַר ^גפָּטוּר דְּהָא לָא אִיכַּוַּון לַחֲתִיכָה דְּאִיסּוּרָא.: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא נֶחְלְקוּ כּוּ׳.: תַּנְיָא אָמַר לָהֶן רַבִּי יוֹסֵי דִּקְדַּקְתֶּם אַחֲרַי. מַאי אָמְרִי לֵיהּ דַּאֲמַר לְהוּ דִּקְדַּקְתֶּם אַחֲרַי הָכִי א״לאֲמַרוּ לֵיהּ הִגְבִּיהַּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מַהוּ אֲמַר לְהוּ דִּקְדַּקְתֶּם אַחֲרַי. וְנֵימָא לְהוּ מִקְצָת הַגְבָּהָה הָיְתָה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר הָכִי נָמֵי קָאָמַר לְהוּ דִּקְדַּקְתֶּם אַחֲרַי וְלֹא הֶעֱלִיתֶם בְּיֶדְכֶם כְּלוּם. וּלְרַבִּי יוֹסֵי גְּמַר מְלָאכָה לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּטוּר הָא שָׁמַעְנָא לֵיהּ דִּמְחַיֵּיב ^דדִּתְנַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הָאוֹרֵג שְׁלֹשָׁה חוּטִין בַּתְּחִלָּה וְאֶחָד עַל הָאָרִיג חַיָּיב. אָמַר רַב יוֹסֵף רַבִּי יוֹסֵי אַלִּיבָּא דר״אדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָכִי מַתְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הָאוֹרֵג שְׁלֹשָׁה חוּטִין בַּתְּחִלָּה וּשְׁנַיִם עַל הָאָרִיג חַיָּיב.: א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַף מֵאָשָׁם תָּלוּי.: תַּנְיָא א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַף מֵאָשָׁם תָּלוּי שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ה׳:א׳,י״ז,כ״א} כִּי תֶחֱטָא וְלֹא יָדַע פְּרָט לָזֶה שֶׁיָּדַע שֶׁחָטָא אָמַר לוֹ ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן זֶהוּ שֶׁמֵּבִיא אָשָׁם תָּלוּי שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ה׳:י״ז} וְעָשָׂה וְלֹא יָדַע וְזֶה לֹא יָדַע בַּמֶּה עָשָׂה. אֲבָל סָפֵק אָכַל חֵלֶב סָפֵק לֹא אָכַל צֵא וּשְׁאַל עָלָיו אִם מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי אִם לָאו מַאי הָוֵי עֲלַהּ. ת״שתָּא שְׁמַע חָטָא וְלֹא יָדַע בַּמֶּה חָטָא אוֹ ^הסָפֵק חָטָא סָפֵק לֹא חָטָא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי מַאן שְׁמַעְנָא לֵיהּ דְּאָמַר חָטָא וְאֵין יָדוּעַ בְּמַאי חָטָא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן וְקָא תָנֵי סָפֵק חָטָא סָפֵק לֹא חָטָא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי שְׁמַע מִינַּהּ ס״לסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָפֵק חֵטְא סָפֵק לֹא חָטָא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.: ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא נֶחְלְקוּ כּוּ׳ אִם כֵּן מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ד׳:כ״ג} אשר חָטָא בה פְּרָט לַמִּתְעַסֵּק.: אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל מִתְעַסֵּק בַּחֲלָבִים וַעֲרָיוֹת חַיָּיב שֶׁכֵּן נֶהֱנָה מִתְעַסֵּק בַּשַּׁבָּת פָּטוּר מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה. א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן וְהָא תִּינוֹקוֹת דְּכִי מִתְעַסֵּק דָּמֵי וּתְנַן מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִּינוֹקוֹת אֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ^ופּוֹטֵר. עַד כָּאן לָא פָּטַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָסָבַר טָעָה בִּדְבַר מִצְוָה וְלֹא עָשָׂה מִצְוָה פָּטוּר אֲבָל מִתְעַסֵּק בְּדָבָר דְּלָאו מִצְוָה אֲפִילּוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְחַיַּיב. אָמַר לוֹ הַנַּח לַתִּינוֹקוֹת הוֹאִיל וּמְקַלְקֵל בְּחַבּוּרָה חַיָּיב מִתְעַסֵּק בְּחַבּוּרָה חַיָּיב. אֵיתִיבֵיהּ רַב יְהוּדָה לִשְׁמוּאֵל ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אפי׳אֲפִילּוּ מִתְכַּוֵּין לְלַקֵּט תְּאֵנִים וְלִיקֵּט עֲנָבִים עֲנָבִים וְלִיקֵּט תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת וְלִיקֵּט לְבָנוֹת לְבָנוֹת וְלִיקֵּט שְׁחוֹרוֹת ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ^זפּוֹטֵר. וְהָא הָכָא מִתְעַסֵּק הוּא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נָמֵי לָא קָא פָטַר אֶלָּא מִן מִינָא לְמִינָא אֲבָל בְּחַד מִינָא אֲפִילּוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְחַיַּיב. אֲמַר לֵיהּ שִׁינָּנָא שְׁבוֹק מתני׳מַתְנִיתִין וְתָא בָּתְרַאי הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁאָבַד מְלַקֵּט מִלִּבּוֹ נִתְכַּוֵּון לְלַקֵּט עֲנָבִים וְשָׁכַח וְסָבוּר תְּאֵנִים בָּעֵינָא וְהָלְכָה יָדוֹ עַל הָעֲנָבִים דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר הֲרֵי נֶעֶשְׂתָה כַּוָּונָתוֹ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר הֲרֵי לֹא נֶעֶשְׂתָה כַּוָּונָתוֹ וּמַחְשַׁבְתּוֹמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שגגות ב׳:ז׳
טור אבן העזר כ׳

^ב רמב״ם הלכות שגגות ב׳:ז׳

^ג רמב״ם הלכות שגגות ז׳:י״א

^ד רמב״ם הלכות שבת ט׳:י״ח

^ה רמב״ם הלכות שגגות ח׳:א׳

^ו רמב״ם הלכות שגגות ב׳:ח׳

^ז רמב״ם הלכות שבת א׳:ט׳

מתעסק בחלבים – כגון חלב ושומן לפניו ונודע שזה חלב וזה שומן ונתכוון לאכול שומן והביט למקום אחר והלכה ידו אל החלב ואכלו אי נמי חלב וחלב לפניו וסבור שהוא שומן ונתכוין לאכול חתיכה זו ואכל את זו ולא דמי לשוגג דשוגג היינו שנתכוין לחתיכה זו עצמה אבל סבור שהוא שומן. מתעסק בעריות – כגון נתכוון לבוא על אשתו נדה וסבור טהורה היא אחותו ואשתו לפניו ונשמטה אשתו ולא ידע ובאה אחותו במקומה ולא דמי לשוגג דשוגג כגון שנתכוון לזו עצמה וסבור שהיא אשתו. אלא מתעסק בשבת – להכי אתא קרא למיפטריה. מתעסק בשבת מפרש לקמיה. מלאכת מחשבת – שחשב ונתכוון למלאכה זו עצמה. משכחת לה – מתעסק בשבת כגון שנתכוון כו׳. להגביה – פטור לדברי הכל דהאי מתעסק הוי דלא נתכוון לשום חתיכה. דקדקתם אחרי – כלומר נצחתוני וקפחתוני. הגביה – חפץ בין השמשות שבין שבת ליום הכיפורים כדי להוציאו דאהגבהה חייב מיד שיש הגבהה שהיא הוצאה כגון שהיא סמוך לרשות הרבים והוא עומד ברשות הרבים מהו היכי מצית למימר התם מקצתה היום ומקצתה למחר. דקדקתם אחרי – וחשבתם לנצחני ולא הועלתם כלום דאיכא למימר נמי מקצת הגבהה היום ומקצת הגבהה למחר. ולר׳ יוסי – נהי נמי דמקצתה היום ומקצתה למחר (הוא) גמר מלאכה הוא אמאי קאמר לדברי הכל פטור והא שמעינן ליה לרבי אליעזר דמחייב. ושנים על האריג – כל השיעור הוא זה. ובתחלה היינו טעמא דבעי שלשה משום דסתרי דשנים אינן מתקיימין אבל הכא איכא למימר חציו היום וחציו למחר. כי תחטא ולא ידע ואשם – גבי אשם תלוי כתיב. מאי הוי עלה – דספק אכל ספק לא אכל אליבא דר״ש. חטא ואינו יודע במאי חטא – כגון חלב ונותר לפניו ולא ידע איזו מהן אכל או ספק חטא או ספק לא חטא כגון שומן וחלב לפניו. תינוקות היינו מתעסק – שנתכוון למול את זה ומל את זה ושוגג כגון שהיה מתכוין לזה עצמו אבל סבור שנולד בשבת. בדבר דלאו מצוה – כגון נתכוין לתאנה זו ולקט את זו. מקלקל בחבורה חייב – דהכי אמרינן בבבא קמא בפרק המניח את הכד (דף לד:) כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר. אבל בחד מינא אפילו רבי יהושע מחייב – ואת אמרת מתעסק בשבת פטור דמשמע בסתם ואפילו בחד מינא. אפילו ר׳ יהושע מחייב – דלאו מתעסק הוא שהרי ללקיטת תאנים נתכוין וליקט תאנים אף על גב דאביי ורבא לא פטרי במתעסק אלא במתכוין להיתר כגון לחתוך את התלוש אבל שמואל אפי׳ במתעסק באיסור פטר מדנקט הש״ס למילתיה מלאכת מחשבת אסרה תורה משמע שיתכוין בו. ותא בתראי – תריץ כוותי דמתעסק פטור והכא לאו מתעסק הוא דאותה שנתכוין אותה ליקט ומאי טעמא פטר רבי יהושע כגון שאבד מלקט מלבו מחשבה ראשונה של לקיטה אבדה מלבו ושכחה כגון שנתכוין ללקוט ענבים ושכח וכסבור תאנים בעינא והלכה ידו על הענבים וליקטן בלא מתכוון הרי נעשית בקשתו שלענבים היה צריך [אבל לא נעשית מחשבתו] שבשעת לקיטה חשב על התאנים ועכשיו נמצא שלא נעשית מחשבתו ואנן תרוייהו בעינן בקשתו ומחשבתו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון