גמרא
פירוש
לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין לִשְׁמָהּ.
רָבָא אָמַר אלְפִי שֶׁאֵין עֵדִים מְצוּיִין לְקַיְּימוֹ.
מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ בדְּאַתְיוּהוּ בֵּי תְרֵי אִי נָמֵי מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
אִי נָמֵי בְּאוֹתָהּ מְדִינָה בִּמְדִינַת הַיָּם.
וּלְרַבָּה דְּאָמַר לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין לִשְׁמָהּ לִיבְעֵי תְּרֵי מִידֵּי דְּהָוֵה אַכֹּל עֵדֻיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה געֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִיסּוּרִין.
דאֵימוֹר דְּאָמְרִינַן עֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִיסּוּרִין כְּגוֹן חֲתִיכָה סָפֵק שֶׁל חֵלֶב סָפֵק שֶׁל שׁוּמָּן דְּלָא אִיתַּחְזַק אִיסּוּרָא.
אֲבָל הָכָא דְּאִיתַּחְזַק אִיסּוּרָא דְּאֵשֶׁת אִישׁ הָוֵי דָּבָר שֶׁבָּעֶרְוָה הוְאֵין דָּבָר שֶׁבְּעֶרְוָה פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם.
רוֹב בְּקִיאִין הֵן וַאֲפִילּוּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
גמ׳. לפי שאין בקיאין לשמה – אין בני מדינת הים בני תורה ואין יודעין שצריך לכתוב הגט לשם האשה וקרא כתיב וכתב לה ספר כריתות (דברים כד) לה דהיינו לשמה הילכך אומר השליח בפני נכתב ובפני נחתם וממילא שיילינן ליה אם נכתב לשמה והוא אומר אין ולקמיה מפרש מאי טעמא לא אצרכוהו נמי למימר לשמה. לפי שאין עדים מצויין לקיימו – אין שיירות מצויות משם לכאן שאם יבא הבעל ויערער לומר לא כתבתיו שיהו עדים מצויין להכיר חתימת העדים והאמינוהו לשליח ולקמן פריך בין לרבא בין לרבה ליבעי תרי. דאתיוהו בי תרי – ושניהם נעשו שלוחים לגרשה והגט יוצא מתחת ידי שניהם לרבה בעי למימר לרבא לא בעי למימר שהרי שנים הם ואם יערער בעל הרי הם מצויין לקיימו. אי נמי ממדינה למדינה בארץ ישראל – כגון יהודה וגליל דסלקא דעתא השתא דלא שכיחי שיירתא לרבה דלא חייש לעירעורא דנימא מזוייף הוא לא בעי למימר הואיל ובקיאין כל בני ארץ ישראל לשמה לרבא בעי למימר דהא אין שיירות מצויות. אי נמי באותה מדינה – כגון מעיר לעיר במדינה אחת מדינה רונטריד״א בלעז ובמדינת הים לרבה בעי למימר דהא אין בקיאין לשמה לרבא דאמר לפי שאין וכו׳ ומתניתין משום ערעורא דזיוף הוא הכא לא צריך דהא שכיחי שיירתא. מידי דהוה אכל עדיות שבתורה – קושיא הוא. ומשני: עד אחד נאמן באיסורין – שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד מישראל על הפרשת תרומה ועל השחיטה ועל ניקור הגיד והחלב. דלא איתחזק איסורא – דחלב בהך חתיכה איסורא גופא. הכא איתחזק – בהך איתתא איסור אשת איש ומטבל ושחיטה לא גמרינן לה כדאמרינן ביבמות (דף פח.) דהתם בידו לתקנן לפיכך נאמן להעיד עליהן. ואין דבר ערוה – ראוי להתירו בפחות משנים דיליף דבר דבר מממון כתיב הכא כי מצא בה ערות דבר (דברים כד) וכתיב התם על פי שנים עדים יקום דבר (שם יט) במס׳ סוטה (דף ג:). רוב ישראל בקיאין הם – ואין לחושדן. ואפילו לר׳ מאיר דחייש למיעוטא – גבי קטן וקטנה אין חולצין ולא מייבמין קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית כו׳ במס׳ יבמות (דף קיט.). סתם ספרי דדייני – סופרי הדיינים שרגילין לכתוב כל שטרי גיטין. מיגמר גמירי – דגט אשה בעי לשמה. ורבנן הוא דאצריכו – למיחש למלתא משום דאיכא דאשכח כתוב ועומד כגון שנכתב לשם א׳ מבני עירו ששמו כשמו ושמה כשמה ונמלך מלגרש.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush