גמרא
פירוש
בּוֹדֵק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ וּמוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ אֲבָל לֹא בָּדַק וְנָתַן לוֹ לֹא יִשְׁחוֹט וְאִם שָׁחַט אבּוֹדֵק סַכִּינוֹ אַחֲרָיו נִמְצֵאת סַכִּינוֹ יָפָה מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ וְאִם לָאו אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא שֶׁמָּא יִשְׁהוּ שֶׁמָּא יִדְרְסוּ וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ אַהֵיָיא אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי וְאִם שָׁחֲטוּ מִיבְּעֵי לֵיהּ.
אֶלָּא אַיִּשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד1 אִי דְּבָדַק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ הָא אָמְרַתְּ שׁוֹחֵט לְכַתְּחִלָּה אֶלָּא דְּלֹא בָּדַק אִי דְּאִיתֵיהּ לְסַכִּין לִיבְדְּקֵיהּ הַשְׁתָּא וְאִי דְּלֵיתֵיהּ לְסַכִּין כִּי אֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתוֹ מַאי הָוֵי דִּלְמָא בְּסַכִּין פְּגוּמָה שָׁחֵיט קַשְׁיָא.
רָבִינָא אָמַר הָכִי קָתָנֵי הַכֹּל שׁוֹחֲטִין הַכֹּל מוּמְחִין שׁוֹחֲטִין מוּמְחִין כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
נמצאת סכינו יפה מותר – והיינו דיעבד דמתניתין.
חוץ מחש״ו דאפילו – נמצאת סכינו יפה לא דאיכא קלקולא אחרינא שהייה דרסה חלדה דלא ידעי לאזדהורי בהו. ודוקא אוכל לתיאבון אבל להכעיס אפילו נמצאת סכינו יפה לא דמועד לנבל בכוונה בידים.
שוחט לכתחלה – אפילו בלא אחרים רואין אותו.
ליבדקיה השתא – למה לי אחרים רואין.
מאי הוי – הא לא בדקו הסכין. מומחין – ויודעין הלכות שחיטה.
ואע״פ שאין מוחזקין – שלא שחטו לפנינו ג׳ פעמים לראות אם יש בהם כח שאינן מתעלפין בשחיטה שיבאו לידי שהייה או אין יודעין לאמן את ידיהם לכך. בד״א – דחשיבי מומחין.
שיודעין בו אלו המוסרים לו בהמה לשחוט מכירין בו ובדקוהו שיודע הלכות שחיטה. דאפי׳ דיעבד – ויודעין הלכות שחיטה לא דתמיד הם מוחזקים לקלקל שאין בהן דעת. מוחזקים – שראינו ששחטו כמה פעמים יפה ולא קלקלו.
ואע״פ שאין מומחין – דלא ידעינן בהו שיודעים לומר הלכות שחיטה אם לא.
נתעלף – לשון עייפות וחלישות הלב שאין יכול לראות מכת חרב וסכין אפילו בבהמה כמו תתעלפנה הבתולות (עמוס ח). אביי ורבא ורב אשי לא מצו לתרוצי לעיל וכולן דמתניתין. אדרבה התם עיקר – ולא איבעי ליה למתנייה הכא. ודקאמר – איידי דתנא כו׳.
לאו כקדש דמו – ואין חייב ליזהר בהו ופשיטא דשוחטין טמאים לכתחלה. מומחין הן – הלכך לא בעי למיבדקיה. כי קושייה – דאותביה מהמניח עובד כוכבים בחנותו.
ואביי לא אמר כרבא – דיליף מהשומר את החנות דיוצא ונכנס לכתחלה.
התם לא נגע – ההוא עובד כוכבים ביין בשעה שהוא פורש ממנו.
הכא – בהמה זו ביד הכותי נתונה כהרף עין שוהה או דורס הלכך לא סמכינן איוצא ונכנס. לא סבירא ליה הא דרבא – דאמר דיהא ישראל מומר שוחט לכתחלה בבדיקת סכין.
אלא רבא – כיון דאמר ישראל מומר מותר לכתחלה בבדיקת סכין.
אמאי לא אמר כשמעתיה – אמאי לא אוקמיה מתניתין בישראל מומר ולכתחלה דקתני בבדק סכין ודיעבד דקתני בשלא בדק כדאוקמה רב אשי בתר שמעתיה דרבא. לדבריו דאביי – דלא ס״ל הא דרבא ואוקמה בכותי ואוקי לכתחלה בישראל עומד על גביו ואוקי דיעבד ביוצא ונכנס ואמר ליה רבא לדידך דלא סבירת לך במומר ומוקמת ליה הכי אפילו ביוצא ונכנס מצית לאוקומי לכתחלה ודיעבד אוקי בבא ומצאו ששחט. מותר – לכתחלה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ליבדקיה השתא – למה לי אחרים רואין.
מאי הוי – הא לא בדקו הסכין. מומחין – ויודעין הלכות שחיטה.
ואע״פ שאין מוחזקין – שלא שחטו לפנינו ג׳ פעמים לראות אם יש בהם כח שאינן מתעלפין בשחיטה שיבאו לידי שהייה או אין יודעין לאמן את ידיהם לכך. בד״א – דחשיבי מומחין.
שיודעין בו אלו המוסרים לו בהמה לשחוט מכירין בו ובדקוהו שיודע הלכות שחיטה. דאפי׳ דיעבד – ויודעין הלכות שחיטה לא דתמיד הם מוחזקים לקלקל שאין בהן דעת. מוחזקים – שראינו ששחטו כמה פעמים יפה ולא קלקלו.
ואע״פ שאין מומחין – דלא ידעינן בהו שיודעים לומר הלכות שחיטה אם לא.
נתעלף – לשון עייפות וחלישות הלב שאין יכול לראות מכת חרב וסכין אפילו בבהמה כמו תתעלפנה הבתולות (עמוס ח). אביי ורבא ורב אשי לא מצו לתרוצי לעיל וכולן דמתניתין. אדרבה התם עיקר – ולא איבעי ליה למתנייה הכא. ודקאמר – איידי דתנא כו׳.
לאו כקדש דמו – ואין חייב ליזהר בהו ופשיטא דשוחטין טמאים לכתחלה. מומחין הן – הלכך לא בעי למיבדקיה. כי קושייה – דאותביה מהמניח עובד כוכבים בחנותו.
ואביי לא אמר כרבא – דיליף מהשומר את החנות דיוצא ונכנס לכתחלה.
התם לא נגע – ההוא עובד כוכבים ביין בשעה שהוא פורש ממנו.
הכא – בהמה זו ביד הכותי נתונה כהרף עין שוהה או דורס הלכך לא סמכינן איוצא ונכנס. לא סבירא ליה הא דרבא – דאמר דיהא ישראל מומר שוחט לכתחלה בבדיקת סכין.
אלא רבא – כיון דאמר ישראל מומר מותר לכתחלה בבדיקת סכין.
אמאי לא אמר כשמעתיה – אמאי לא אוקמיה מתניתין בישראל מומר ולכתחלה דקתני בבדק סכין ודיעבד דקתני בשלא בדק כדאוקמה רב אשי בתר שמעתיה דרבא. לדבריו דאביי – דלא ס״ל הא דרבא ואוקמה בכותי ואוקי לכתחלה בישראל עומד על גביו ואוקי דיעבד ביוצא ונכנס ואמר ליה רבא לדידך דלא סבירת לך במומר ומוקמת ליה הכי אפילו ביוצא ונכנס מצית לאוקומי לכתחלה ודיעבד אוקי בבא ומצאו ששחט. מותר – לכתחלה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush