גמרא
פירוש
אִי אַגַּוַּאי קָא מְעַיֵּיל חוּלִּין לָעֲזָרָה הִלְכָּךְ לָא אֶפְשָׁר.
אֶלָּא זֶה לְמָה לִי לְכִדְרַב חִסְדָּא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא אהַמַּזִּיק מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה אוֹ שֶׁאֲכָלָן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם.
גּוּפָא אָמַר רַב חִסְדָּא הַמַּזִּיק מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה אוֹ שֶׁאֲכָלָן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם מַאי טַעְמָא אִיבָּעֵית אֵימָא דִּכְתִיב זֶה וְאִיבָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
קא מעייל חולין לעזרה – מידי דלא איתעביד ביה צורך גבוה.
המזיק מתנות כהונה – קודם שנתנן לכהן השליכם לאור או לים.
דכתיב בהו זה – דמשמע בעודן קיימות חייב ליתנן אבל אינן קיימות לא חייב הכתוב בהן תשלומין.
שאין לו תובעים – אין לו בעלים שיוכלו לתובעו בדין שהוא יכול לומר לו לכהן אחר אני נותנן ולא לך. משפט מלמד שהמתנות דין – דיינין נזקקין להן להוציאן בדיינין. אלמא כהן ראשון התובען מוציאן מידו וקשיא לרב חסדא דאמר דמתנות כהונה ממון שאין לו תובעין הוא.
לחולקן בדיינין דיינין אומרים לו לישראל – לזה תן המתנות שהוא חבר ואל תתן לזה שהוא עם הארץ. ויאמר לעם – ביהושפט כתיב בדברי הימים. סיפיה דקרא למען יחזקו בתורת ה׳.
מנת – חלק כהונה. אטו חזה ושוק מי לא בדיינין מיחלקו – כלום היה יכול לתתם לכהן עם הארץ והא מנת נינהו.
אלא לאו להוציאו בדיינין – אלמא דממון שיש לו תובעין הוא משום הכי ממעט חזה ושוק דכיון דלכפרה ולרצוי בא לא שכיח דמעכב. הכא במאי עסקינן דאתו לידיה – דכהן ואחר כך גזלם זה ממנו דהוה ליה ממון שיש לו תובעין שכבר זכה זה בהן ודמי כמאן דגזל מיניה גלימיה.
ופריך אי דאתו לידיה – דכהן מאי למימרא פשיטא דיכול להוציאו בדיינין. וקמהדר דאתו לידיה בטיבלייהו הבהמה שלימה היתה מונחת אצלו וזכה במתנות מן ההפקר.
כמי שהורמו דמיין – וזכה בהן. במתנות ששוים לכל הכהנים מהני זכייה אם קדם אבל חזה ושוק אינו אלא לאותו בית אב ולא מהני. בעל הבית – עשיר שהיה עובר ממקום למקום.
וצריך ליטול כו׳ – ונצרך למזונות נוטל לקט כשאר עניים הואיל שעכשיו עני הוא.
וכשיחזור ישלם – אלמא כל מידי דחייביה רחמנא למיתב לעניים הבא ראשון יכול לתובעו והוא הדין למתנות כהונה. מדת חסידות שנו כאן – אם חסיד הוא ישלם.
תנא תני ישלם – דמשמע על כרחו ואת אמרת כו׳.
ועוד – מי סברת מדרבי אליעזר קמותיב דמצינן למימר דרב חסדא משני עלה מדת חסידות שנו כאן אלא מדרבנן מותיב ועלה משני רב חסדא מדת חסידות (שנו כו׳: כאן – הא) דקתני עני היה באותה שעה דמשמע דתידוק מינה דעשיר בעי שלומי לאו בדיינין קאמר אלא אם חסיד הוא צריך לשלם לצאת ידי שמים. וכן לוי שאכל מעשרותיו טבלים – שלא הפריש תרומת מעשר.
את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה׳ אין לך בהן אלא משעת הרמה – הכי גרסינן ליה בתוספתא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
שאין לו תובעים – אין לו בעלים שיוכלו לתובעו בדין שהוא יכול לומר לו לכהן אחר אני נותנן ולא לך. משפט מלמד שהמתנות דין – דיינין נזקקין להן להוציאן בדיינין. אלמא כהן ראשון התובען מוציאן מידו וקשיא לרב חסדא דאמר דמתנות כהונה ממון שאין לו תובעין הוא.
לחולקן בדיינין דיינין אומרים לו לישראל – לזה תן המתנות שהוא חבר ואל תתן לזה שהוא עם הארץ. ויאמר לעם – ביהושפט כתיב בדברי הימים. סיפיה דקרא למען יחזקו בתורת ה׳.
מנת – חלק כהונה. אטו חזה ושוק מי לא בדיינין מיחלקו – כלום היה יכול לתתם לכהן עם הארץ והא מנת נינהו.
אלא לאו להוציאו בדיינין – אלמא דממון שיש לו תובעין הוא משום הכי ממעט חזה ושוק דכיון דלכפרה ולרצוי בא לא שכיח דמעכב. הכא במאי עסקינן דאתו לידיה – דכהן ואחר כך גזלם זה ממנו דהוה ליה ממון שיש לו תובעין שכבר זכה זה בהן ודמי כמאן דגזל מיניה גלימיה.
ופריך אי דאתו לידיה – דכהן מאי למימרא פשיטא דיכול להוציאו בדיינין. וקמהדר דאתו לידיה בטיבלייהו הבהמה שלימה היתה מונחת אצלו וזכה במתנות מן ההפקר.
כמי שהורמו דמיין – וזכה בהן. במתנות ששוים לכל הכהנים מהני זכייה אם קדם אבל חזה ושוק אינו אלא לאותו בית אב ולא מהני. בעל הבית – עשיר שהיה עובר ממקום למקום.
וצריך ליטול כו׳ – ונצרך למזונות נוטל לקט כשאר עניים הואיל שעכשיו עני הוא.
וכשיחזור ישלם – אלמא כל מידי דחייביה רחמנא למיתב לעניים הבא ראשון יכול לתובעו והוא הדין למתנות כהונה. מדת חסידות שנו כאן – אם חסיד הוא ישלם.
תנא תני ישלם – דמשמע על כרחו ואת אמרת כו׳.
ועוד – מי סברת מדרבי אליעזר קמותיב דמצינן למימר דרב חסדא משני עלה מדת חסידות שנו כאן אלא מדרבנן מותיב ועלה משני רב חסדא מדת חסידות (שנו כו׳: כאן – הא) דקתני עני היה באותה שעה דמשמע דתידוק מינה דעשיר בעי שלומי לאו בדיינין קאמר אלא אם חסיד הוא צריך לשלם לצאת ידי שמים. וכן לוי שאכל מעשרותיו טבלים – שלא הפריש תרומת מעשר.
את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה׳ אין לך בהן אלא משעת הרמה – הכי גרסינן ליה בתוספתא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush