גמרא
פירוש
אנִשְׁחֲטָה הַבְּהֵמָה הוּכְשְׁרוּ בְּדָמֶיהָ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא הוּכְשְׁרוּ.
במֵתָה הַבְּהֵמָה הַבָּשָׂר צָרִיךְ הֶכְשֵׁר גהָאֵבֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבֶר נְבֵלָה דִּבְרֵי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
נשחטה הבהמה – נטהרו מלטמא עוד משום נבילה ואע״פ שאסורין באכילה כדאמרינן בבהמה המקשה (לעיל דף עג:) מובשר בשדה טרפה ומידי נבלה טהרו דאין שחיטה עושה ניפול והוכשרו בדמיה לקבל טומאה בלא הכשר אחר. מתה הבהמה הבשר – שנדלדל צריך הכשר לקבל טומאה מן השרץ אם לא הוכשר משנדלדל דטומאת נבלה אין בו כדאמר בבהמה המקשה (שם דף עג:) דמיתה עושה ניפול ואינו כמתנבל עמה במיתתה אלא כפרוש מחיים ובשר הפורש מן החי טהור. האבר מטמא משום אבר מן החי כו׳ – כדפרישית טעמא דמיתה עושה ניפול כמו שנופל סמוך למיתה ואינו נבלה הלכך אינו מטמא משום נבלה. ובגמרא מפרש מאי איכא בין אבר מן החי לאבר מן הנבלה. ור״ש מטהר – בגמרא מפרש טעמיה. גמ׳ טומאת נבלות לא – דלא הוי כתלושין לגמרי דליטמא האבר כשאר אבר מן החי דאמר לקמן שהוא מטמא אדם וכלים. כי יפול מנבלתם – אינו קרוי נבלה עד שיפול לגמרי וגבי שרצים כתיב דאבר מן החי דידהו נמי מטמא כדלקמן ובתרי קראי כתיב גבי שרצים כי יפול חד כי יפול מנבלתם עליו יטמא (ויקרא יא) וכתיב (שם) וכי יפול מנבלתם על כל זרע וגו׳ חד לאבר מן הבהמה דמיתה עושה ניפול אתא. ואפ״ה טומאת אוכלין מטמו – בניחותא. כלומר ואע״ג דמחוברין חשיבי לענין טומאת נבלות קתני מתניתין דלענין טומאת אוכלין תלושין נינהו ומקבלין טומאה כשאר אוכלין. מסייע ליה כו׳ שצמקו באיביהן – שיבשו באילן. חייב חטאת – אם לא יבשו עוקציהן. אלמא אע״ג דלענין שבת מחוברין נינהו מטמאין טומאת אוכלין. לימא מסייע ליה – לשמואל. כגון הכרוב והדלעת – שלאחר שהן יבשים הרי הן כעץ ואינן ראויין לאכילה. אין מטמאין טומאת אוכלין – דהא לאו אוכל נינהו וקא ס״ד דהיא גופה לא איצטריך דעץ לא יטמא אלא למימרא דהני הוא דכי צמקו באיביהן טהורין אבל שאר פירות הנאכלין בצימוקן מקבלין טומאה ואשמעינן דכתלושין דמו. קצצן – לחין על מנת ליבשן אע״פ שאין עומדין למאכל אלא לעץ כגון דלעת לעשות הימנה כלי וכרוב להסקה אפ״ה כל זמן שהן לחין מטמאין. קתני רישא מיהת ירקות שצמקו באיביהן כגון הכרוב והדלעת טעמא דהני כי יבשו לאו אוכלין נינהו הא שאר פירות מטמאין באיביהן. והיכי דמי – הך מתניתא דקתני דכרוב ודלעת הוא דלא מטמו הא אחריני מטמו. אי דיבשו הן ועוקציהן – דאף לענין שבת תלושין הן. פשיטא – דמטמו למה ליה למתנייה לא איהי גופה איצטריך לאשמועינן דעץ לא יטמא ולאו דיוקא דידיה איצטריך לאשמועינן דאחריני מטמו דהא תלושין גמורין הן. אלא לאו בלא עוקציהן – ומשום דוקיא דידיה אצטריך למתנייה דאע״פ דלענין שבת מחוברין הן לענין טומאה תלושין הן כדשמואל והיינו מסייע ליה. לעולם הן ועוקציהן – ודקא קשיא לן מאי קמ״ל משום סיפא תנייה דאשמועינן קצצן לחין ע״מ ליבשן מטמאין טומאת אוכלים. שנפשח – נתלש ממנו ענף ובאותו ענף יש פירות. הרי הן כתלושין – ואפילו הן לחין. יבשו – פירות האילן שלא נפשח הרי הן כמחוברין. מאי לאו אף מחוברין – דקאמר לכל דבריהם קאמר ואפילו לענין טומאה וקשיא לשמואל. הא כדאיתא והא כדאיתא – תלושין שנפשח לכל דבריהם הוו תלושין בין לענין חיוב טומאה בין לענין שבת ומחוברין דקתני גבי יבשו לשבת קאמר ולא לטומאה והיינו כשמואל. במאי קא מיפלגי – ר׳ מאיר ור׳ שמעון לגבי הכשר. אמר רבה בבהמה נעשית יד לאבר קמיפלגי – ותרוייהו אית להו יש יד להכשר ומיהו רבי שמעון סבר אין בהמה כולה נעשית יד לאבר אחד הלכך לא הביאה לו הכשר ורבי מאיר סבר בהמה נעשית יד לאבר. אביי אמר – אין טעמייהו משום יד דכ״ע אין בהמה נעשית יד לאבר אחד אלא טעמא דרבי מאיר משום דכולה חדא חשיב ליה ואע״ג דכי אוחז את הקטן באבר ובשר המדולדל אין גדול עולה עמו אלא נתלש מיד הואיל וכשאוחז בגדול עולה קטן עמו חד הוא ור׳ שמעון סבר אינו כמוהו. אוכל – תרומה. שנפרס – לשון פרוסה נשבר.1רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״הרי הוא״ שמופיע במהדורתנו בתחילת דף קכ״ח.
הערות
Gemara
Peirush