גמרא
פירוש
שֶׁצָּרִיךְ לְבׇדְקָן וְאָמְרִי לַהּ מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ אלְחׇסְמָן. תְּנַן הָתָם בדְּרָסָהּ אוֹ שֶׁטְּרָפָהּ בַּכּוֹתֶל אוֹ שֶׁרְצָצַתָּה בְּהֵמָה וּמְפַרְכֶּסֶת וְשָׁהֲתָה מֵעֵת לְעֵת וּשְׁחָטָהּ כְּשֵׁרָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ד רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ב׳:ד׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תצ״ח:ח׳
שולחן ערוך אורח חיים תצ״ח:ח׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תצ״ח:ח׳
שולחן ערוך אורח חיים תצ״ח:ח׳
ו רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ג׳:י״א
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תק״ז:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים תק״ז:ה׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תק״ז:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים תק״ז:ה׳
ז רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ג׳:ז׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תק״י:ו׳-ז׳
טור אורח חיים ת״ק:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תק״י:ו׳-ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ת״ק:ד׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תק״י:ו׳-ז׳
טור אורח חיים ת״ק:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תק״י:ו׳-ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ת״ק:ד׳
ח רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ג׳:ז׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תק״י:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים תק״י:ו׳-ז׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תק״י:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים תק״י:ו׳-ז׳
ט רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ג׳:ז׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תק״י:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים תק״י:ו׳-ז׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תק״י:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים תק״י:ו׳-ז׳
שצריך לבודקן – אם יוכלו לקבל לבונה הלכך ביו״ט לא דלמא פקעי ואשתכח דטרח שלא לצורך. ואמרי לה שצריך לחסמן – להקשותם בהסק ראשון הם מתחזקין ומתקשים הלכך אע״ג דלצורך יו״ט נמי הוא דהא צולין עליהם מיהו כיון דבהסק זה נעשה כלי אסור. תנן התם – באלו טרפות. דרסה וטרפה בכותל – אדם שדרס על העוף או שזרקו וחבטו בכותל. או שרצצתה בהמה ומפרכס׳ – ואינה יכולה לעמוד. ושהתה מעת לעת – יום א׳ שלם ושחטה כשרה. ה״ג: א״ר אלעזר בר׳ ינאי משום ר״א בן אנטיגנוס צריכה בדיקה – כי שהתה מעת לעת נמי צריכה בדיקה לאחר שחיטה שמא נשתברו רוב צלעותיה או נשברה השדרה ונפסק החוט שלה או אחד משאר מיני טרפות ושהייה דמעת לעת אצטריך דאי לא שהתה אע״פ שבדקה ולא מצא סימן טרפות טרפה שזו היא אחת משמנה עשרה טרפות ונקרא רסוקי אברים שאבריה מתפרקין כולן ואע״פ שאין רושם ניכר בה וזהו סימנה אם שהתה מעת לעת בידוע שלא נתרסקו אבריה דקים להו לרבנן מסיני דרסוק אברים אינה חיה מעת לעת אבל שאר מיני טרפה חיה כל שנים עשר חדש. מהו לשחטה ביו״ט – מי חיישינן הואיל וצריכה בדיקה ואיתיליד בה רעותא. מי מחזקינן רעותא – בגוה משום חשש איסור מלאכה ביו״ט דלמא משתכח טרפה ונמצא שוחטה שלא לצורך בשלמא שאר בהמות אע״ג דמחמרינן אנפשין ובדקינן מיהו סמכינן ארובא ורוב בהמות אינן טרפות הכא מאי. ביו״ט – כלומר משום חומר מלאכה ביו״ט. מפני שצריך לבדקן – וחיישינן דלמא פקעי אלמא מחזקינן רעותא משום חומר יו״ט שלא ללבנן. מפני שצריך לחסמן – ולא משום חשש פקיעה אלא דודאי משוי ליה מנע בהסק זה. שופת את הקדרה – מושיבה רקנית על האור. מגיס – מנער בכף שקורין קומיבר״א. כולן חייבין – מביא את האור משום מבעיר את הגחלת דכשהוא מוליכה היא מתלבנה מרוח הליכתו ומביא את העצים לאור משום מבעיר שופת קדרה לקמיה מפרש מאי עביד נותן מים ותבלין ומגיס משום מבשל שאף הוא אב מלאכה. דאייתי אור מעיקר׳ – כולהו עבדי מעשה כדפרישי׳. דאייתי אור לבסוף – איהו הוא דעבד והנך לא עבדי מידי. בקדירה חדשה עסקינן – שנותנין אותה רקנית על האור לחסמה. ומשום לבון רעפים נגעו בה – משום הך גזירה גופה שאסרו ללבן רעפים נגעו גם בזו. חדשים – וכ״ש ישנים. הרי הן ככל הכלים הנטלין – בשבת בחצר דחזו למיתב בגוייהו מידי. אין סכין אותן שמן – להחליקן ולצחצחן. טשין – שפין. ואין מפיגין אותן – לאחר הסקן אין מפיגין הסקן בצונן לחסמן שמתקשין ע״י הצונן וכולהו משום דמתקן מנא. ואם – להפיגה בשביל לאפות שהוסקו הרבה וחושש שלא תשרף הפת מותר. מולגין – ברותחין. אין טופלין אותן – בסיד להסיר שערן דהוי דרך העבדנין. ואין גוזזין אותן במספרים – דמחזי כצריך לשער. ואין גוזזין הירק – התלוש שיש בו ראשי עלין נרקבין וכמושין אין גוזזין אותן בתספורת שלו שגוזזין בה מן המחובר דמאן דחזי סבר שלקטן היום. קונדס ועכביות – מיני ירקות הן שיש טורח בתקונן. פורני – הן תנורים שלנו הגדולים ופיהם בצדם ולא חיישינן לטרחא אם יש לו אוכלין הרבה דלא סגי ליה בתנור. שמא תפחת – ע״י שחדשה היא ונמצא טורח שלא לצורך. אין נופחין במפוח – דמחזי כאומן עושה מלאכה. ואין מתקנין את השפוד – ודלא כר׳ יהודה אי נמי בנרצם מערב י״ט ודברי הכל. אין מפצעין את הקנה – לתת קרומיותיו תחת המליח על האסכלא שעושה כלי דכל מידי דעביד להשתמש בו הוי תקון כלי. ואין חוששין שמא תקרע – ואפי׳ נקרעת לא אכפת לן דאין זה קורע על מנת לתפור. מתני׳ ועוד אמר ר׳ אליעזר – משום דתנא אחת לקולא גבי מוקצה והדר אמר אחריתי קאמר ועוד וקשיא לי בגוה והא אפסקוה רבנן במילי טובא באין מוציאין את האור והנך דבהדיה והיינו מלתא אחריתי דלאו מלתיה ואמאי לא אותביניה בעירובין (דף כג.) גבי ועוד דר׳ יהודה בן בבא דאותביה מר״א דסוכה ושנינן לא אפסקוה אלא במלתיה ואלו אותבינה מהא לא הוה ליה לשנויי הכי ואומר אני שגרסת המשנה שלא כסדר. עומד אדם על המוקצה – הצריך הזמנה והזמנה מועלת לו כגון אחזי ולא אחזי דאמר באין צדין (לעיל דף כו:).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush