גמרא
פירוש
דְּחָרִיף הָוֵי טִבְעָא דַּהֲבָא דְּלָא חָרִיף הָוֵי פֵּירָא וְקָנֵי לֵיהּ פֵּירָא לְטִבְעָא.
אָמַר רַב אָשֵׁי כְּיַלְדוּתֵיהּ מִסְתַּבְּרָא מִדְּקָתָנֵי הַנְּחֹשֶׁת קוֹנָה אֶת הַכֶּסֶף.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא כַּסְפָּא לְגַבֵּי דַּהֲבָא פֵּירָא הָוֵי הַיְינוּ דְּקָא תָנֵי הַנְּחֹשֶׁת קוֹנָה אֶת הַכֶּסֶף כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
גמ׳ דחריף – יוצא בהוצאה ועובר לסוחר.
כילדותיה מסתברא – דודאי כן קיבלה מרבו ר״מ שסתם משנה שלו מדאתנייה בהדה הנחשת קונה את הכסף.
אי אמרת בשלמא – הכסף קונה את הזהב אתנייה.
היינו דאצטריך למתנייה הכסף אינו קונה את הנחשת – דאע״ג דלגבי דהבא הוי פירא לגבי נחשת דלא חשיב הוי טבעא.
אלא אי אמרת כו׳ – והזהב קונה את הכסף אתנייה למה לי לאתנויי תו הנחשת קונה את הכסף. אוזיף דינרי – לוה זהובים.
אתא לקמיה דר׳ חייא – חושש היה משום רבית.
אי אמרת בשלמא דהבא טבעא הוי – ואין היוקר והזול תלוי בהן אלא הזול תלוי במעות דמעות הכסף הם שהוזל להנתן הרבה בדינר וזה מטבע הלוה ומטבע יקבל.
הוה ליה סאה בסאה – שהיוקר והזול תלוי בפירות.
ואסור – דתנן לקמן (דף עה.) לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חטין ואני נותן לך בגורן שמא יוקרו ויבא לידי רבית. דינרי הוו ליה – כשלוה את אלו וגבי סאה בסאה תנן אבל אומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח שאלו שבידו נקנין למלוה וברשותו הוקרו דרבית סאה בסאה דרבנן ובכי האי גונא לא גזור. לקדושי אשה – שאמרו חכמים בפרוטה הודיעך כמה היא פרוטה.
למקח וממכר – מכר לו דינר ביותר מעשרים וארבע איסרין כל מה שהעלה יתר על כן נתאנה לוקח ואם יש אונאה שתות יחזיר אונאה. לפדיון הבן – שהוא חמשה שקלים ושקל דאורייתא הוא סלע והסלע ד׳ דינרי כסף שהם כ׳ דינר ואם נתן לו אבי הבן דינר זהב מחזיר לו הכהן חמשה דינרי כסף. אי אמרת בשלמא דהבא טבעא הוי – ואין היוקר והזול תלוי בו.
משער תנא במידי דקיץ – שיער תנא פדיון הבן במטבע הקצוב שאפי׳ בזמן שאינו נמכר יותר מעשרים דינרי כסף יחזיר לו הכהן ה׳ דינרים שהזהב תמיד דמיו קצובין כ״ה דינרים שהוא המטבע והכסף הוי פירא לגביה והמעות הן שהוקרו ואם נמכר בשלשים לא יחזיר לו הכהן אלא חמישית שבדמיו שדמיו לעולם קצובין וארבעה חומשי דמיו הן פדיון הבן. תנן התם – במסכת מעשר שני.
לא יעשה אדם סלעין דינרי זהב – מי שיש לו סלעין כסף מעשר שני לא יחליפם בדינר זהב להקל המשוי מעליו.
טבעא אפירא לא מחללינן – דרחמנא אמר וצרת הכסף.
אבל פירות – ראשונים של מעשר שני.
דברי הכל מחללינן – על דינרי זהב דאפילו לב״ש דאמרי פירא הוא לגבי כספא מודו דלגבי פירא טבעא הוא. מידי דהוה אכסף לב״ה – זהב לב״ש אנו למדין מכסף לב״ה כדמפרש ואזיל.
לגבי פירא טבעא הוי – כדקתני סלעין אלמא תחילת הפירות נתחללו על הכסף ומודו ב״ה דקדשו במעשר.
אף בפירות על דינרין מחלוקת – שמאי והלל דלב״ש פירא הוא ואין מחללין. לפלגו בפירות על דינרין – ולימרו ב״ש אין מחללין ואנא ידענא דכל שכן סלעין על דינרין וכו׳ דכיון דדהבא לגבי פירא פירא הוא כ״ש לגבי כספא.
הוה אמינא – דלא איפלוג ב״ה עלייהו אלא בפירות אבל בסלעין אימא מודי להו דאין מחללין על דינרים. תסתיים דרבי יוחנן [הוא] דאמר – לב״ש אין מחללין אפילו פירות על דינרין דשמעינן לרבי יוחנן דאיכא למ״ד דהבא פירא הוי ואפילו לגבי נפשיה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
היינו דאצטריך למתנייה הכסף אינו קונה את הנחשת – דאע״ג דלגבי דהבא הוי פירא לגבי נחשת דלא חשיב הוי טבעא.
אלא אי אמרת כו׳ – והזהב קונה את הכסף אתנייה למה לי לאתנויי תו הנחשת קונה את הכסף. אוזיף דינרי – לוה זהובים.
אתא לקמיה דר׳ חייא – חושש היה משום רבית.
אי אמרת בשלמא דהבא טבעא הוי – ואין היוקר והזול תלוי בהן אלא הזול תלוי במעות דמעות הכסף הם שהוזל להנתן הרבה בדינר וזה מטבע הלוה ומטבע יקבל.
הוה ליה סאה בסאה – שהיוקר והזול תלוי בפירות.
ואסור – דתנן לקמן (דף עה.) לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חטין ואני נותן לך בגורן שמא יוקרו ויבא לידי רבית. דינרי הוו ליה – כשלוה את אלו וגבי סאה בסאה תנן אבל אומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח שאלו שבידו נקנין למלוה וברשותו הוקרו דרבית סאה בסאה דרבנן ובכי האי גונא לא גזור. לקדושי אשה – שאמרו חכמים בפרוטה הודיעך כמה היא פרוטה.
למקח וממכר – מכר לו דינר ביותר מעשרים וארבע איסרין כל מה שהעלה יתר על כן נתאנה לוקח ואם יש אונאה שתות יחזיר אונאה. לפדיון הבן – שהוא חמשה שקלים ושקל דאורייתא הוא סלע והסלע ד׳ דינרי כסף שהם כ׳ דינר ואם נתן לו אבי הבן דינר זהב מחזיר לו הכהן חמשה דינרי כסף. אי אמרת בשלמא דהבא טבעא הוי – ואין היוקר והזול תלוי בו.
משער תנא במידי דקיץ – שיער תנא פדיון הבן במטבע הקצוב שאפי׳ בזמן שאינו נמכר יותר מעשרים דינרי כסף יחזיר לו הכהן ה׳ דינרים שהזהב תמיד דמיו קצובין כ״ה דינרים שהוא המטבע והכסף הוי פירא לגביה והמעות הן שהוקרו ואם נמכר בשלשים לא יחזיר לו הכהן אלא חמישית שבדמיו שדמיו לעולם קצובין וארבעה חומשי דמיו הן פדיון הבן. תנן התם – במסכת מעשר שני.
לא יעשה אדם סלעין דינרי זהב – מי שיש לו סלעין כסף מעשר שני לא יחליפם בדינר זהב להקל המשוי מעליו.
טבעא אפירא לא מחללינן – דרחמנא אמר וצרת הכסף.
אבל פירות – ראשונים של מעשר שני.
דברי הכל מחללינן – על דינרי זהב דאפילו לב״ש דאמרי פירא הוא לגבי כספא מודו דלגבי פירא טבעא הוא. מידי דהוה אכסף לב״ה – זהב לב״ש אנו למדין מכסף לב״ה כדמפרש ואזיל.
לגבי פירא טבעא הוי – כדקתני סלעין אלמא תחילת הפירות נתחללו על הכסף ומודו ב״ה דקדשו במעשר.
אף בפירות על דינרין מחלוקת – שמאי והלל דלב״ש פירא הוא ואין מחללין. לפלגו בפירות על דינרין – ולימרו ב״ש אין מחללין ואנא ידענא דכל שכן סלעין על דינרין וכו׳ דכיון דדהבא לגבי פירא פירא הוא כ״ש לגבי כספא.
הוה אמינא – דלא איפלוג ב״ה עלייהו אלא בפירות אבל בסלעין אימא מודי להו דאין מחללין על דינרים. תסתיים דרבי יוחנן [הוא] דאמר – לב״ש אין מחללין אפילו פירות על דינרין דשמעינן לרבי יוחנן דאיכא למ״ד דהבא פירא הוי ואפילו לגבי נפשיה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush