גמרא
פירוש
וּמַחְרוֹזוֹת שֶׁל דָּגִים.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות גזילה ואבידה ט״ו:ו׳
טור חושן משפט רס״ב:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ב:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ב:ו׳
טור חושן משפט רס״ב:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ב:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ב:ו׳
ב רמב״ם הלכות גזילה ואבידה י״ג:ה׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ב:ג׳
טור חושן משפט רס״ז:ז׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ב:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ז:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ב:ג׳
טור חושן משפט רס״ז:ז׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ב:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ז:ז׳
ג רמב״ם הלכות גזילה ואבידה י״ג:ה׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ב:ג׳
טור חושן משפט רס״ז:ז׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ב:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ז:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ב:ג׳
טור חושן משפט רס״ז:ז׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ב:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ז:ז׳
ד רמב״ם הלכות גזילה ואבידה י״ג:ה׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ב:ג׳
טור חושן משפט רס״ז:ז׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ב:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ז:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ב:ג׳
טור חושן משפט רס״ז:ז׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ב:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ז:ז׳
ה רמב״ם הלכות גזילה ואבידה ט״ו:י״א
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ב:ח׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ב:ח׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ב:ט״ו
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ב:ח׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ב:ח׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ב:ט״ו
ו רמב״ם הלכות גזילה ואבידה ט״ו:ט׳
ראב״ד הלכות גזילה ואבידה ט״ו:ט׳
מגיד משנה הלכות גזילה ואבידה ט״ו:ט׳
טור חושן משפט רס״ב:ט׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ב:ט׳
ראב״ד הלכות גזילה ואבידה ט״ו:ט׳
מגיד משנה הלכות גזילה ואבידה ט״ו:ט׳
טור חושן משפט רס״ב:ט׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ב:ט׳
במנינא דשוין – כבר נהגו הציידין לחרוז כמנין הזה בחרוז אחד. וגסטרון של אבר – שברי חתיכות של אבר. שיכוין משקלותיו – שיאמר משקלו ויכוין האמת. במתקלא דשוין – שנהגו הטבחים לעשות החתיכות במשקל הזה. חתיכה גופה סימן – יאמר מאבר פלוני היה. או דדפקא – צואר שמעתי ומשום רבי יצחק בר׳ מנחם שמעתי דדפקא פלנק״ן מקום שדופק כשהוא יגע. חתיכות דג חייב להכריז – קא ס״ד כשאין בהן סימן והחתיכה גופה סימן או מאצל הראש או מן הזנב. ודג נשוך – זהו סימן שלו. הכא במאי עסקינן – דקתני חתיכות דג חייב להכריז. בדאיכא סימנא בפסקא – שלא נחתכה כדרך החותכין. כי הא דרבה – כשהיה שולח בשר לאשתו ביד נכרי. מחתך לה אתלת קרנתא – עושה החתיכה בת ג׳ קרנות כזה: 
דומיא דדג נשוך – דיש בו סימן. מתני׳ – דחייב להכריז. ברשום – חביותיהם של חרס היו וגפין אותם במגופת חרס ושורקין טיט סביב לדבק המגופה שלא יצא ריח היין ובימי שבט או ניסן שמוכרין בעלי בתים חביות לחנווני כעשר או כט״ו יחד נוטלין מגופותיהם וטועמין את היין וחוזר וסותמו וטח בו טיט סביב המגופה והוא קרוי רושם ונושאן החנווני לביתו ומתניתין בחבית רשומה והיינו סימן שיש רושמין ויש שנושאין אותה פתוחה למוכרה מיד. ופרכינן מכלל דברייתא – דקתני הרי אלו שלו בפתוחה קתני בתמיה פשיטא דהא אבידה מדעת היא שהניחה פתוחה וכל שקצים ורמשים ונחשים שותים הימנה. במציף – שהניח מגופה עליה ולא שרקה בטיט סימן ליכא ואבידה מדעת נמי ליכא. קודם שנפתחו האוצרות – שעדיין לא הגיע זמן מוכרי החביות ויחיד בעלמא הוא דעביד הוי רושם סימן. ברקתא דנהרא – והיין בא לעיר בספינה והלוקחין מפנין הספינה ומניחו על שפת הנהר ונושאין אחת אחת ופעמים ששוכח. איכא דאמרי כו׳ – נפקא מינה דאפי׳ כוון ואמר מקום מושבה מסוים לא הוי סימן. כופרא – זפת דבר שאין בו סימן הוה. מחסם – לשון לא תחסום (דברים כה) מגמגם בדבר ולבו נוקפו. דקדחו ביה חלפי – אורטי״א בלעז גדלו עליה ש״מ מימים רבים היה שם וכבר נואשו הבעלים. שלא שבעתן – עדיין לא הורגל בראייתן ותשמישן שיהא מכירן יפה ולשון אנפוריא נוטריקון אין פה ראיה. נפקא מינה כו׳ – וכגון דזה התובען צורבא מרבנן הוא. במסכת – יש בידך מסכת פלוני סדורה בגירסא או לאו ואע״ג שסדורה היא לו יאמר לו לאו ומדת ענוה היא. בפוריא – שימשת מטתך יאמר לאו מדת צניעות הוא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
דומיא דדג נשוך – דיש בו סימן. מתני׳ – דחייב להכריז. ברשום – חביותיהם של חרס היו וגפין אותם במגופת חרס ושורקין טיט סביב לדבק המגופה שלא יצא ריח היין ובימי שבט או ניסן שמוכרין בעלי בתים חביות לחנווני כעשר או כט״ו יחד נוטלין מגופותיהם וטועמין את היין וחוזר וסותמו וטח בו טיט סביב המגופה והוא קרוי רושם ונושאן החנווני לביתו ומתניתין בחבית רשומה והיינו סימן שיש רושמין ויש שנושאין אותה פתוחה למוכרה מיד. ופרכינן מכלל דברייתא – דקתני הרי אלו שלו בפתוחה קתני בתמיה פשיטא דהא אבידה מדעת היא שהניחה פתוחה וכל שקצים ורמשים ונחשים שותים הימנה. במציף – שהניח מגופה עליה ולא שרקה בטיט סימן ליכא ואבידה מדעת נמי ליכא. קודם שנפתחו האוצרות – שעדיין לא הגיע זמן מוכרי החביות ויחיד בעלמא הוא דעביד הוי רושם סימן. ברקתא דנהרא – והיין בא לעיר בספינה והלוקחין מפנין הספינה ומניחו על שפת הנהר ונושאין אחת אחת ופעמים ששוכח. איכא דאמרי כו׳ – נפקא מינה דאפי׳ כוון ואמר מקום מושבה מסוים לא הוי סימן. כופרא – זפת דבר שאין בו סימן הוה. מחסם – לשון לא תחסום (דברים כה) מגמגם בדבר ולבו נוקפו. דקדחו ביה חלפי – אורטי״א בלעז גדלו עליה ש״מ מימים רבים היה שם וכבר נואשו הבעלים. שלא שבעתן – עדיין לא הורגל בראייתן ותשמישן שיהא מכירן יפה ולשון אנפוריא נוטריקון אין פה ראיה. נפקא מינה כו׳ – וכגון דזה התובען צורבא מרבנן הוא. במסכת – יש בידך מסכת פלוני סדורה בגירסא או לאו ואע״ג שסדורה היא לו יאמר לו לאו ומדת ענוה היא. בפוריא – שימשת מטתך יאמר לאו מדת צניעות הוא.רשימת מהדורות© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush