גמרא
פירוש
וּמְקוֹמוֹ מוּשְׂכָּר לוֹ וְעִישּׂוּר אַחֵר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד נָתוּן לַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה בּוֹ לַעֲנִיִּים וּמְקוֹמוֹ מוּשְׂכָּר לוֹ.
וְכִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא בְּצַד שָׂדֵהוּ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיוּ עוֹמְדִין.
אֲמַר לֵיהּ דָּמֵי הַאי מֵרַבָּנַן כִּדְלָא גָּמְרִי אִינָשֵׁי שְׁמַעְתָּא.
כִּי אֲתָא לְסוּרָא אֲמַר לְהוּ הָכִי אָמַר עוּלָּא וְהָכִי אוֹתְבִיתֵיהּ אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִטַּלְטְלֵי אַגַּב מְקַרְקְעֵי הִקְנָה לָהֶם רַבִּי זֵירָא קַבְּלַהּ רַבִּי אַבָּא לָא קַבְּלַהּ.
אָמַר רָבָא שַׁפִּיר עֲבַיד דְּלָא קַבְּלַהּ וְכִי לֹא הָיָה לָהֶם סוּדָר לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ בַּחֲלִיפִין אֶלָּא טוֹבַת הֲנָאָה אֵינָהּ מָמוֹן לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ בַּחֲלִיפִין הָכָא נָמֵי טוֹבַת הֲנָאָה אֵינָהּ מָמוֹן לִקְנוֹת עַל גַּבֵּי קַרְקַע.
וְלָא הִיא מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה נְתִינָה כְּתִיבָא בְּהוּ חֲלִיפִין דֶּרֶךְ מִקָּח וּמִמְכָּר הוּא מִטַּלְטְלִין אַגַּב מִקַּרְקַע נְתִינָה אַלִּימְתָּא הִיא.
רַב פָּפָּא אָמַר אדַּעַת אַחֶרֶת מַקְנָה אוֹתָן שָׁאנֵי.
וּמְנָא תֵּימְרַאּ דִּתְנַן רָאָה אוֹתָן רָצִין אַחַר הַמְּצִיאָה כּוּ׳ וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בוְהוּא שֶׁרָץ אַחֲרֵיהֶן וּמַגִּיעָן וּבָעֵי רַבִּי יִרְמְיָה בְּמַתָּנָה הֵיאַךְ קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא גכולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות גזילה ואבידה י״ז:י״א
רמב״ם הלכות זכייה ומתנה ד׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט רמ״ג:כ׳
טור חושן משפט רס״ח:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט רמ״ג:כ׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ד׳
רמב״ם הלכות זכייה ומתנה ד׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט רמ״ג:כ׳
טור חושן משפט רס״ח:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט רמ״ג:כ׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ד׳
ב רמב״ם הלכות גזילה ואבידה י״ז:י״א
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ח:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ד׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ח:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ד׳
ומקומו מושכר לו – וקבל ממנו שם שכר המקום דהכי קתני סיפא נתקבלו זה מזה שכר וכל כך למה כדי לקנות מעשר שתהא חצרו קונה לו לפי שהמטלטלין אין קונין אלא או במשיכה או חצרו תקנה לו.
נתון לעקיבא – גבאי היה ואותה שנה שנת מעשר עני היתה. כי אתא – ר׳ אבא לסורא אמר להו כו׳.
מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם – ולאו משום דתקני להם מקומם בתורת חצר שאפילו הקנה להן חצר אחרת שאינן בתוכה קנוי נמי כדתנן (קדושין דף כו.) נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף משנתן הכסף בשביל הקרקע והמטלטלין או אפילו קרקע במכר ומטלטלין במתנה נקנין המטלטלין בקנין הקרקע בלא משיכה כדילפינן בקדושין (שם) מויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב עם ערים בצורות אשר ביהודה.
קבלה – להאי תירוצא. וכי לא היה להן סודר כו׳ – למה לו לקבל מהן מעות.
אלא – סודר מאי טעמא לא דטובת הנאה שהיתה לו לרבן גמליאל במעשרות הללו.
אינה חשובה ממון – דתהא נקנית בחליפין דליכא למימר כי קנה ליה ר״ג להאי סודר אקנייה חליפין דידיה בכל מקום שהן דכיון דאין לו בהן אלא טובת הנאה שבידו לתתו לכל מי שירצה אין זו חשובה ממון לחול על זו קנין חליפין.
הכא נמי – גבי קנין קרקע.
אינה ממון לקנות על גבי קרקע – בקנין שהקרקע נקנה בו אלא אפקורי בעלמא אפקר גבייהו וכי אוגר להו מקום קנתה לו חצרו בתורת חצר כשאר הפקר. ולא היא – מהאי דכי לא היה להן סודר לאו ראיה היא למילף מינה דאין טובת הנאה נקנית בחליפין ועל גבי קרקע דשפיר איכא למימר מטלטלי אגב קרקעי הקנה להן ודקשיא לך לקנינהו בחליפין.
מתנות – של כהונה ולויה ומעשר עני.
נתינה כתיבא בהו – כדכתיב (דברים כו) ונתתה ללוי זה מעשר ראשון לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני לפיכך אסור להקנותן בסודר דדרך מקח הוא שזה נותן לו כליו תחתיהן ונראה זה כמוכרן לו.
נתינה אלימתא היא – מותר להקנות מתנות כהונה על גבי קרקע. רב פפא אמר – לעולם בתורת חצר קנאו ואפילו הכי לא תקשי לעולא דהא דלא בעינן הכא עומד בצד השדה משום דדעת אחרת מקנה אותן שרבן גמליאל הקנה להן מטלטלין שהיו לו בחצר שלהן ולא מהפקירא קנו ונוחה מתנה זו לקנות ואע״ג דאין עומד בצד השדה. והוא שרץ אחריהן – הצבי מהלך והגוזלות מדדין ומתניתין דקתני זכתה לו שדהו כגון שהיה יכול לרוץ אחריהן ומגיען קודם שיצאו משדהו.
הכי גרסינן: ובעי ר׳ ירמיה במתנה היאך – אם היו צבי וגוזלות של אדם אחד והם בתוך שדה חבירו ונותנן בעליהן לבעל שדה במתנה היאך הדין מי בעינן והוא שרץ אחריהן ומגיען ואי לא לא קני ומצי נותן למיהדר ביה או לא.
קבלה מיניה רבי אבא – להך בעיא מרבי ירמיה דשפיר דק שיש חילוק בין מתנה להפקר ובמתנה אע״פ כו׳. ואמר עולא – במסכת גיטין (דף עז:) גבי הזורק גט לאשתו בתוך ביתה או בתוך חצרה.
שאני גט דאיתיה בעל כרחה – שהוא נותנו לה ולא ניחא לה למגרשה. ולאו קל וחומר הוא – מן הטעם הזה יש לדון דכ״ש לקנין אחר.
מה גט – דכי איתה בצד חצרה ולא ניחא לה למקנייה אפילו הכי קנייה לה חצרה אמרינן דאי איתה אין אי לא לא.
מתנה – דליתה בע״כ דאי אמרה לא בעינא לא קניא.
לא כ״ש – דכי אמרה בעינא צריכא שתהא בצד חצרה. אלא אמר רב אשי – לא תתלי טעמא משום דאיתה בעל כרחה אלא גבי מתנה היינו טעמא דלא בעינן עומד אצלה דכיון דמידה אתרבאי לא גרעה משלוחה להיטיב לה ואילו שלוחה שקיבל לה מתנה מי לא קני לה ואפילו אין עומדת בצדו חצרה נמי לא שנא הלכך גבי מתנה דזכות הוא לה אנן סהדי דניחא לה שתהא שלוחה וקנייא לה כשליח אבל גבי גט דחוב הוא לה לא ניחא לה שתהא שלוחה הלכך כי עומדת בצדה על כרחה ידה היא וידה קניא גבי גט על כרחה ואי לא לאו ידה הוא ולא שלוחה הוא טעמא דיש חילוק בין גט למתנה ואף על גב דתרוייהו דעת אחרת מקנה אותן משום דהך חצר אף על גב דאתרבאי משום יד כדאמרן לעיל (דף י:) לא גרעה משליחות דאי נמי לא אתרבאי מונתן בידה הוי נפקא לן חצר משליחות וכי אצטריך לרבויי משום יד משום קטן וקטנה דלתנהו בתורת שליחות אצטריך וכל היכא דאיתיה לשליחות איתיה לדין חצר הלכך גבי גט דחוב הוא לה אין חבין כו׳ כלומר אין אדם יכול לעשות שליח לחוב אדם שלא מדעתו וחצרו נמי לאו בתורת שליחות מצית לאתויי דתתגרש שלא מדעתה הלכך בגט לא תרבייה אלא משום יד ומה ידה דסמוכה לה אף חצירה בסמוכה לה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
נתון לעקיבא – גבאי היה ואותה שנה שנת מעשר עני היתה. כי אתא – ר׳ אבא לסורא אמר להו כו׳.
מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם – ולאו משום דתקני להם מקומם בתורת חצר שאפילו הקנה להן חצר אחרת שאינן בתוכה קנוי נמי כדתנן (קדושין דף כו.) נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף משנתן הכסף בשביל הקרקע והמטלטלין או אפילו קרקע במכר ומטלטלין במתנה נקנין המטלטלין בקנין הקרקע בלא משיכה כדילפינן בקדושין (שם) מויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב עם ערים בצורות אשר ביהודה.
קבלה – להאי תירוצא. וכי לא היה להן סודר כו׳ – למה לו לקבל מהן מעות.
אלא – סודר מאי טעמא לא דטובת הנאה שהיתה לו לרבן גמליאל במעשרות הללו.
אינה חשובה ממון – דתהא נקנית בחליפין דליכא למימר כי קנה ליה ר״ג להאי סודר אקנייה חליפין דידיה בכל מקום שהן דכיון דאין לו בהן אלא טובת הנאה שבידו לתתו לכל מי שירצה אין זו חשובה ממון לחול על זו קנין חליפין.
הכא נמי – גבי קנין קרקע.
אינה ממון לקנות על גבי קרקע – בקנין שהקרקע נקנה בו אלא אפקורי בעלמא אפקר גבייהו וכי אוגר להו מקום קנתה לו חצרו בתורת חצר כשאר הפקר. ולא היא – מהאי דכי לא היה להן סודר לאו ראיה היא למילף מינה דאין טובת הנאה נקנית בחליפין ועל גבי קרקע דשפיר איכא למימר מטלטלי אגב קרקעי הקנה להן ודקשיא לך לקנינהו בחליפין.
מתנות – של כהונה ולויה ומעשר עני.
נתינה כתיבא בהו – כדכתיב (דברים כו) ונתתה ללוי זה מעשר ראשון לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני לפיכך אסור להקנותן בסודר דדרך מקח הוא שזה נותן לו כליו תחתיהן ונראה זה כמוכרן לו.
נתינה אלימתא היא – מותר להקנות מתנות כהונה על גבי קרקע. רב פפא אמר – לעולם בתורת חצר קנאו ואפילו הכי לא תקשי לעולא דהא דלא בעינן הכא עומד בצד השדה משום דדעת אחרת מקנה אותן שרבן גמליאל הקנה להן מטלטלין שהיו לו בחצר שלהן ולא מהפקירא קנו ונוחה מתנה זו לקנות ואע״ג דאין עומד בצד השדה. והוא שרץ אחריהן – הצבי מהלך והגוזלות מדדין ומתניתין דקתני זכתה לו שדהו כגון שהיה יכול לרוץ אחריהן ומגיען קודם שיצאו משדהו.
הכי גרסינן: ובעי ר׳ ירמיה במתנה היאך – אם היו צבי וגוזלות של אדם אחד והם בתוך שדה חבירו ונותנן בעליהן לבעל שדה במתנה היאך הדין מי בעינן והוא שרץ אחריהן ומגיען ואי לא לא קני ומצי נותן למיהדר ביה או לא.
קבלה מיניה רבי אבא – להך בעיא מרבי ירמיה דשפיר דק שיש חילוק בין מתנה להפקר ובמתנה אע״פ כו׳. ואמר עולא – במסכת גיטין (דף עז:) גבי הזורק גט לאשתו בתוך ביתה או בתוך חצרה.
שאני גט דאיתיה בעל כרחה – שהוא נותנו לה ולא ניחא לה למגרשה. ולאו קל וחומר הוא – מן הטעם הזה יש לדון דכ״ש לקנין אחר.
מה גט – דכי איתה בצד חצרה ולא ניחא לה למקנייה אפילו הכי קנייה לה חצרה אמרינן דאי איתה אין אי לא לא.
מתנה – דליתה בע״כ דאי אמרה לא בעינא לא קניא.
לא כ״ש – דכי אמרה בעינא צריכא שתהא בצד חצרה. אלא אמר רב אשי – לא תתלי טעמא משום דאיתה בעל כרחה אלא גבי מתנה היינו טעמא דלא בעינן עומד אצלה דכיון דמידה אתרבאי לא גרעה משלוחה להיטיב לה ואילו שלוחה שקיבל לה מתנה מי לא קני לה ואפילו אין עומדת בצדו חצרה נמי לא שנא הלכך גבי מתנה דזכות הוא לה אנן סהדי דניחא לה שתהא שלוחה וקנייא לה כשליח אבל גבי גט דחוב הוא לה לא ניחא לה שתהא שלוחה הלכך כי עומדת בצדה על כרחה ידה היא וידה קניא גבי גט על כרחה ואי לא לאו ידה הוא ולא שלוחה הוא טעמא דיש חילוק בין גט למתנה ואף על גב דתרוייהו דעת אחרת מקנה אותן משום דהך חצר אף על גב דאתרבאי משום יד כדאמרן לעיל (דף י:) לא גרעה משליחות דאי נמי לא אתרבאי מונתן בידה הוי נפקא לן חצר משליחות וכי אצטריך לרבויי משום יד משום קטן וקטנה דלתנהו בתורת שליחות אצטריך וכל היכא דאיתיה לשליחות איתיה לדין חצר הלכך גבי גט דחוב הוא לה אין חבין כו׳ כלומר אין אדם יכול לעשות שליח לחוב אדם שלא מדעתו וחצרו נמי לאו בתורת שליחות מצית לאתויי דתתגרש שלא מדעתה הלכך בגט לא תרבייה אלא משום יד ומה ידה דסמוכה לה אף חצירה בסמוכה לה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush