גמרא
פירוש
אוֹ מִבְּעֵי לֵיהּ לְחַלֵּק וְרַבִּי יְהוּדָה לְחַלֵּק מִוְּנָפַל נָפְקָא וְרַבָּנַן וְנָפַל טוּבָא מַשְׁמַע.
אֵימָא וְנָפַל כָּלַל שׁוֹר וַחֲמוֹר פָּרַט כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט שׁוֹר וַחֲמוֹר אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא.
אָמְרִי בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם חָזַר וְכָלַל כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ בַּעֲלֵי חַיִּים אַף כֹּל בַּעֲלֵי חַיִּים.
אִי מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ דָּבָר שנבלתה מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא אַף כׇּל דָּבָר שנבלתה מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא אֲבָל עוֹפוֹת לֹא.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
לחלק – דלא תימא אינו חייב עד שיפול שם שור וחמור ביחד.
ונפל – לשון יחיד.
ונפל טובא משמע – [כמו ועשה בצלאל ואהליאב] (שמות לו) ובא האות והמופת (דברים יג) ובא הארי ואת הדוב (שמואל א יז). מידי אחרינא לא – ושאר מילי מנלן. אף כל בעלי חיים – לרבנן קמתרץ לה ולר׳ יהודה אתא או ורבי אף שאר מטלטלין. עופות – אין מטמאין במגע ובמשא. א״כ – דלא רבי אלא מאי דדמי ליה לפרטא משני צדדין.
לכתוב רחמנא חד פרט – או שור או חמור ודרשינן כל כעין הפרט ומדכתב אידך אם אינו ענין לדבר שנבלתו מטמאה דהא אתי בכללא תנהו ענין לעופות דדמו לפרטא בחד צד דהוה בעלי חיים ואיכא למפרך השתא דתרוייהו צריכי מהיכא ממעט אדם אלא מהך מלתא דעופות מקשי ואזיל עד דמפיק ליה מכוליה טעמא.
שאין קדוש בבכורה לא – כגון סוסים וגמלים כתב רחמנא שור דלא איצטריכא דהא מכלל אתי לרבויי אפי׳ סוסים וגמלים הואיל ודמו לפרטא משני צדדין בעלי חיים ונבלתן מטמא אבל עופות דלא דמו אלא בחד צד לא. אלא – לא תימא חזר וכלל למדרשיה בכלל ופרט וכלל אלא אימא אמר קרא והמת יהיה לו כו׳. כלים בני מיתה נינהו – בתמיה ול״ל קרא למעטינהו לרבנן ורבי יהודה היכי מצי לרבויינהו הא לא קרינן בהו והמת יהיה לו.
שבירתן זו היא מיתתן – הלכך לרבנן אתא חמור למעוטינהו הואיל ולאו מיתה ממש היא ושור למעוטי אדם שאינו מין בהמה ואי כתב רחמנא חד הוה אמינא למעוטי אדם אבל כלים לא דכי קא ממעט בעלי חיים דכוותיה קא ממעט להכי איצטריך חמור ולרבי יהודה או לרבויי כלים אתא אף ע״ג דלאו בני מיתה נינהו ממש ושור למעוטי אדם בעלי חיים דכוותיה ולקמן פריך לר׳ יהודה חמור למה לי. בחדתי – חדשים. שור פסולי המוקדשין – שנפדה אין המיתה שלו דקיימא לן בבכורות בפרק ב׳ (בכורות טו.) גבי פסולי המוקדשין לאחר פדיונו תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב ואכלת ולא לכלביך. שור ולא אדם – שאינו מין בהמה. ושה דאבידה – כיון דכתיב לכל אבידת אחיך למה לי דכתב רחמנא חמור ושור ושה ושלמה ובפרק אלו מציאות דרשינן להו לכולהו בר משה. הא של פקח פטור – בתמיה היכא פטריה קרא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ונפל – לשון יחיד.
ונפל טובא משמע – [כמו ועשה בצלאל ואהליאב] (שמות לו) ובא האות והמופת (דברים יג) ובא הארי ואת הדוב (שמואל א יז). מידי אחרינא לא – ושאר מילי מנלן. אף כל בעלי חיים – לרבנן קמתרץ לה ולר׳ יהודה אתא או ורבי אף שאר מטלטלין. עופות – אין מטמאין במגע ובמשא. א״כ – דלא רבי אלא מאי דדמי ליה לפרטא משני צדדין.
לכתוב רחמנא חד פרט – או שור או חמור ודרשינן כל כעין הפרט ומדכתב אידך אם אינו ענין לדבר שנבלתו מטמאה דהא אתי בכללא תנהו ענין לעופות דדמו לפרטא בחד צד דהוה בעלי חיים ואיכא למפרך השתא דתרוייהו צריכי מהיכא ממעט אדם אלא מהך מלתא דעופות מקשי ואזיל עד דמפיק ליה מכוליה טעמא.
שאין קדוש בבכורה לא – כגון סוסים וגמלים כתב רחמנא שור דלא איצטריכא דהא מכלל אתי לרבויי אפי׳ סוסים וגמלים הואיל ודמו לפרטא משני צדדין בעלי חיים ונבלתן מטמא אבל עופות דלא דמו אלא בחד צד לא. אלא – לא תימא חזר וכלל למדרשיה בכלל ופרט וכלל אלא אימא אמר קרא והמת יהיה לו כו׳. כלים בני מיתה נינהו – בתמיה ול״ל קרא למעטינהו לרבנן ורבי יהודה היכי מצי לרבויינהו הא לא קרינן בהו והמת יהיה לו.
שבירתן זו היא מיתתן – הלכך לרבנן אתא חמור למעוטינהו הואיל ולאו מיתה ממש היא ושור למעוטי אדם שאינו מין בהמה ואי כתב רחמנא חד הוה אמינא למעוטי אדם אבל כלים לא דכי קא ממעט בעלי חיים דכוותיה קא ממעט להכי איצטריך חמור ולרבי יהודה או לרבויי כלים אתא אף ע״ג דלאו בני מיתה נינהו ממש ושור למעוטי אדם בעלי חיים דכוותיה ולקמן פריך לר׳ יהודה חמור למה לי. בחדתי – חדשים. שור פסולי המוקדשין – שנפדה אין המיתה שלו דקיימא לן בבכורות בפרק ב׳ (בכורות טו.) גבי פסולי המוקדשין לאחר פדיונו תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב ואכלת ולא לכלביך. שור ולא אדם – שאינו מין בהמה. ושה דאבידה – כיון דכתיב לכל אבידת אחיך למה לי דכתב רחמנא חמור ושור ושה ושלמה ובפרק אלו מציאות דרשינן להו לכולהו בר משה. הא של פקח פטור – בתמיה היכא פטריה קרא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush