גמרא
פירוש
אֲבָל הוּא עַצְמוֹ פָּטוּר קַרְקַע עוֹלָם הִזִּיקַתּוּ.
כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר לִי מִכְּדֵי אאַבְנוֹ וְסַכִּינוֹ וּמַשָּׂאוֹ מִבּוֹרוֹ לָמַדְנוּ בוְכוּלָּן אֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן שׁוֹר וְלֹא אָדָם חֲמוֹר וְלֹא כֵּלִים.
גוְהָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן קְטָלָא דאֲבָל לְעִנְיַן נְזָקִין אָדָם חַיָּיב וְכֵלִים פְּטוּרִין.
וְרַב הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאַפְקְרִינְהוּ אֲבָל הֵיכָא דְּלָא אַפְקְרִינְהוּ מָמוֹנוֹ הוּא.
מֵתִיב רַב אוֹשַׁעְיָא {שמות כ״א:ל״ג} וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר שׁוֹר וְלֹא אָדָם חֲמוֹר וְלֹא כֵּלִים מִכָּאן אָמְרוּ נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבְּרוּ חֲמוֹר וְכֵלָיו וְנִתְקָרְעוּ חַיָּיב עַל הַבְּהֵמָה וּפָטוּר עַל הַכֵּלִים הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְאַבְנוֹ וְסַכִּינוֹ וּמַשָּׂאוֹ שֶׁהִנִּיחָן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אבל – הוזק הוא עצמו פטור.
קרקע עולם – שאין לה בעלים.
הזיקתו – וממונו של זה גרמא בעלמא עבד ליה ורב לטעמיה דאמר לקמן (דף נ.:) בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו. מבורו למדנו – בפ״ק (בבא קמא ו.).
שור ולא אדם חמור ולא כלים – והני מילי היכא דמת האדם דקרא במיתה משתעי דכתיב והמת יהיה לו אבל בנזק אדם חייב בעל הבור דקרא מכופר ממעטינן. וכלים פטורין – על נזקי כלים פטור בעל הבור דשבירתן זו היא מיתתן ומתניתין נמי מימיו בורו הוא הלכך כי חייב על נזקי הגוף חייביה ולא על הכלים. ורב ה״מ – דתקלתו למדנו מבורו.
דאפקרינהו – כי בור דסבר רב בור שחייבה עליו תורה בהפקיר רשותו ובורו הוא דחייבתו.
אבל לא אפקרינהו ממונו הוא – ומשורו למדנו הלכך טינוף כלי ממונו דמזיק עבד אבל נזק הגוף קרקע עולם עבדה ושמואל סבר בהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו נמי משתעי קרא ופטר בו את הכלים הלכך מתני׳ אע״ג דלא אפקרינהו בורו הוי ומאי דקתני חייב בהיזק גופו קמיירי ולא בכליו ואע״ג דקרקע עולם עבדה ליה חייב דשמואל לטעמיה דאמר לקמן (דף נ.:) בור שחייבה עליו תורה להבלו וכ״ש לחבטו ואע״ג דקרקע עולם אזקתיה. נשתברו – בכלי השור שייכא שבירה כגון עול וסולמנין קריעה שייכא במרדעת של חמור.
הא למה זה דומה אדרבה – תולה כתיבא בלא כתיבא. אלא מה דומה לזה כו׳ – דאם הוזקו בהם כלים או נתקל בהן אדם ומת פטור. רישא – דקתני אבנו וסכינו דומין לבור.
קשיא לרב – ס״ד אפי׳ בדלא אפקריה מיירי.
וסיפא – דקתני אם הטיח אחר צלוחיתו באבן של זה חייב.
קשיא לשמואל – דהשתא משמע דמשורו למדנו. בד״א – דאבנו דומה לבור כשהפקירו. לר׳ יהודה דמחייב על נזקי כלים בבור – בפרק שור שנגח את הפרה (לקמן דף נג:). לא שנו – דהטיח צלוחיתו באבן חייב.
אלא שנתקל באבן ונשוף – הכלי באבן.
פטור – דקרקע גרמה לו. דלא כר׳ נתן – דאמר לקמן (דף נג.) בשור שדחף את חבירו לבור כל היכא דליכא לאשתלומי מהאי שור משתלם מבור האי דעבד ליה הזיקא. במתכוין להורידה למטה מכתיפיו – ונתקל והוטחה בכותל חייב דנתקל פושע הוא.
אמר אביי מכלל – דר״מ דמחמיר טפי מחייב.
אפי׳ נפשרה – נימוחה הכד מעצמה על כתיפו דהוי אונס.
נפשרה – נימוחה כדמתרגמינן (שמות טז) וחם השמש ונמס פשר.
אפילו אזנה בידו – אפילו נפשרה מעצמה שלא נפלה מידו אלא נימוחה ונשאר האוזן בידו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
קרקע עולם – שאין לה בעלים.
הזיקתו – וממונו של זה גרמא בעלמא עבד ליה ורב לטעמיה דאמר לקמן (דף נ.:) בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו. מבורו למדנו – בפ״ק (בבא קמא ו.).
שור ולא אדם חמור ולא כלים – והני מילי היכא דמת האדם דקרא במיתה משתעי דכתיב והמת יהיה לו אבל בנזק אדם חייב בעל הבור דקרא מכופר ממעטינן. וכלים פטורין – על נזקי כלים פטור בעל הבור דשבירתן זו היא מיתתן ומתניתין נמי מימיו בורו הוא הלכך כי חייב על נזקי הגוף חייביה ולא על הכלים. ורב ה״מ – דתקלתו למדנו מבורו.
דאפקרינהו – כי בור דסבר רב בור שחייבה עליו תורה בהפקיר רשותו ובורו הוא דחייבתו.
אבל לא אפקרינהו ממונו הוא – ומשורו למדנו הלכך טינוף כלי ממונו דמזיק עבד אבל נזק הגוף קרקע עולם עבדה ושמואל סבר בהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו נמי משתעי קרא ופטר בו את הכלים הלכך מתני׳ אע״ג דלא אפקרינהו בורו הוי ומאי דקתני חייב בהיזק גופו קמיירי ולא בכליו ואע״ג דקרקע עולם עבדה ליה חייב דשמואל לטעמיה דאמר לקמן (דף נ.:) בור שחייבה עליו תורה להבלו וכ״ש לחבטו ואע״ג דקרקע עולם אזקתיה. נשתברו – בכלי השור שייכא שבירה כגון עול וסולמנין קריעה שייכא במרדעת של חמור.
הא למה זה דומה אדרבה – תולה כתיבא בלא כתיבא. אלא מה דומה לזה כו׳ – דאם הוזקו בהם כלים או נתקל בהן אדם ומת פטור. רישא – דקתני אבנו וסכינו דומין לבור.
קשיא לרב – ס״ד אפי׳ בדלא אפקריה מיירי.
וסיפא – דקתני אם הטיח אחר צלוחיתו באבן של זה חייב.
קשיא לשמואל – דהשתא משמע דמשורו למדנו. בד״א – דאבנו דומה לבור כשהפקירו. לר׳ יהודה דמחייב על נזקי כלים בבור – בפרק שור שנגח את הפרה (לקמן דף נג:). לא שנו – דהטיח צלוחיתו באבן חייב.
אלא שנתקל באבן ונשוף – הכלי באבן.
פטור – דקרקע גרמה לו. דלא כר׳ נתן – דאמר לקמן (דף נג.) בשור שדחף את חבירו לבור כל היכא דליכא לאשתלומי מהאי שור משתלם מבור האי דעבד ליה הזיקא. במתכוין להורידה למטה מכתיפיו – ונתקל והוטחה בכותל חייב דנתקל פושע הוא.
אמר אביי מכלל – דר״מ דמחמיר טפי מחייב.
אפי׳ נפשרה – נימוחה הכד מעצמה על כתיפו דהוי אונס.
נפשרה – נימוחה כדמתרגמינן (שמות טז) וחם השמש ונמס פשר.
אפילו אזנה בידו – אפילו נפשרה מעצמה שלא נפלה מידו אלא נימוחה ונשאר האוזן בידו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush