גמרא
פירוש
אהַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵירוֹ בְּעֵדִים אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַחְזִיר לוֹ בְּעֵדִים לָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות טוען ונטען ט׳:ב׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ה
טור חושן משפט רצ״ו:א׳-ב׳
טור חושן משפט רצ״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט רצ״ו:א׳-ב׳
שולחן ערוך חושן משפט רצ״ז:א׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ה
טור חושן משפט רצ״ו:א׳-ב׳
טור חושן משפט רצ״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט רצ״ו:א׳-ב׳
שולחן ערוך חושן משפט רצ״ז:א׳
ראה עבדו ביד אומן – שמלמדו אומנות והך ראיה בעדים היא שאינו יכול לטעון לא ראית וכגון שהחזיק בו שלש שנים דאי בפחות מג׳ שנים למה לי דנקט אומן דמשמע אבל באדם אחר הויא חזקתו חזקה והאמר ר״ל (לעיל דף לו.) הגודרות אין להן חזקה ואוקימנן אין להן חזקה לאלתר אבל יש להן חזקה לאחר נ׳ שנים. וטליתו כיד כובס – ואפילו שעה אחת. לא אמר כלום – דאומן אין לו חזקה. בפני אמרת – לפלוני למוכרו וליתנו לו במתנה. דבריו – של גזלן קיימין הכי קס״ד השתא והיינו דקפריך מאי שנא רישא כו׳. אמר רבא כו׳ – ברישא מפרש לה והדר מפרש תיובתא. ביוצא – הטלית מתחת ידי אחר שטוען שלקחו מן האומן וקאמר ליה אחר לבעל הבית התובעו ואמר לו מה טיבו אצלך והלא מסרתיו לאומן לתקנו והוא משיב מן האומן קניתיו ובמצותך מכרו לי שבפני אמרת לו למוכרו הרי הוא כמי שטוען ממך לקחתי דמיגו דאי א״ל האי מחזיק לבעה״ב מנך זבנתי ומהימן הוא דהא לאו אומן הוא כי א״ל נמי יודע אני דזבינתה ניהליה לאומן וזבנה אומן ניהלי מהימן דהיינו כדאמרן לעיל דאי א״ל דזבנה מינך קמאי דידי מהימן. אי דאיכא עדים – שמסר לו למה לי ראה הא את הוא דאמרת ל״ש אלא שמסר לו בעדים ל״ש ראה ל״ש לא ראה אמרת דאין אומן מהימן משום דכיון דהפקידוהו בעדים צריך להחזירו בעדים ואמאי קתני דכי ראה אינו נאמן אבל אם לא ראה מהימן דמשמע דאין צריך להחזיר לו בעדים. וכי ראה אותו ביד האומן מיהא תפיס ליה – בעה״ב ומוציאו מידו אלמא היכא דראה אפילו לא מסר בעדים לא מהימן אומן וקשיא לרבה דאמר דהיכא דמסר שלא בעדים ל״ש ראה לא שנא לא ראה מהימן אומן. ומשני רבה לא לעולם היכא דלא מסר בעדים אומן מהימן ואפילו ראה כדאמרינן והכא מיירי כגון דאיכא עדים שמסר לו וגם ראה הטלית בידו דכיון דאיכא תרתי עדים וראה לא מצי לאחזוקי ביה ולמימר לקוח הוא בידי שהרי בתורת פקדון בא לידו ומיגו ליכא למימר דהא לא מצי למימר החזרתיו לך שהרי רואין אותו עכשיו בידו ועכשיו חזר בו רבה בעל כרחו ממאי דאוקי למתני׳ במסירת עדים אע״ג דלא ראה אין לו חזקה לאומן והשתא ס״ל דהיכא דאיכא תרתי עדים וראה אין לו חזקה אבל עדים ולא ראה או ראה ולא עדים יש לו חזקה שיכול לטעון החזרתיו לך היכא דלא ראה ואע״ג דמסר בעדים דהדר ביה ממאי דאמר לעיל צריך להחזיר לו בעדים וכ״ש היכא דליכא לא עדים ולא ראה דיש לו חזקה ולאביי בראה לחוד תליא מילתא אם ראה ביד אומן אין לו חזקה ואם לא ראה יש חזקה ולמסירה לא חיישינן בין בעדים בין בלא עדים. והאמרת כו׳ – וכיון דאיכא עדים למה לי ראם. מתיב רבא – לאביי. לסיועי לרבה – נראה בעיני דבלשון הזה אמר רבא בבית המדרש תניא כוותיה דרבה ותיובתא דאביי. על בעה״ב להביא ראיה – עדים משום דאומן מהימן מיגו דמצי למימר לקוח הוא בידי יכול לטעון עד כדי דמיו כדאמרי׳ גבי הנהו עיזי דאכלי חושלי בנהרדעא (לעיל דף לו.). בזמנו נשבע ונוטל – כלומר אם בזמנו תובעו בדין נשבע ונוטל דהיינו מן הנשבעין ונוטלין שכיר בזמנו נשבע ונוטל וטעמא בשבועות משום דבעל הבית טרוד בפועליו הימנוהו לשכיר. עבר זמנו – אחר ששקעה החמה. המוציא מחבירו – שכיר. אי דאיכא עדים – שמסר לאומן בפניהם ומסתמא גם בפניהם קצץ השכירות. ליחזי – דיינין עדים מאי קאמרי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush