גמרא
פירוש
אַמַּאי נוֹגְעִין בְּעֵדוּתָן הֵן. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דִּכְתַב לֵיהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עַל שָׂדֶה זוֹ וְכִי כְּתַב לוֹ מַאי הָוֵי וְהָתַנְיָא הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עַל שָׂדֶה זוֹ וְאֵין לִי עֵסֶק בָּהּ וְיָדַי מְסוּלָּקוֹת הֵימֶנָּה לֹא אָמַר כְּלוּם. אהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּשֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ וְכִי קָנוּ מִיָּדוֹ מַאי הָוֵי הֲרֵי מַעֲמִידָהּ בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ. דְּאָמַר רָבִין בַּר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל בהַמּוֹכֵר שָׂדֶה לַחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת אֵין מֵעִיד לוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידָהּ בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּקַבֵּיל עֲלֵיהּ אַחְרָיוּת אַחְרָיוּת דְּמַאן אִי נֵימָא אַחְרָיוּת דְּעָלְמָא כׇּל שֶׁכֵּן דְּנִיחָא לֵיהּ גאֶלָּא אַחְרָיוּת דְּאָתְיָא לֵיהּ מֵחֲמָתֵיהּ. וְכִי מְסַלֵּק נַפְשֵׁיהּ מִינֵּיהּ מִי מִסְתַּלַּק וְהָתַנְיָא דבְּנֵי עִיר שֶׁנִּגְנַב סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלָּהֶן אֵין דָּנִין בְּדַיָּינֵי אוֹתָהּ הָעִיר וְאֵין מְבִיאִין רְאָיָה מֵאַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר וְאִם אִיתָא לִיסַלְּקוּ בֵּי תְרֵי מִינַּיְיהוּ וְלִידַיְינוּ. שָׁאנֵי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ד רמב״ם הלכות עדות ט״ו:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ט
טור חושן משפט ז׳:י״ב
טור חושן משפט ל״ז:י״ט
שולחן ערוך חושן משפט ז׳:י״ב
שולחן ערוך חושן משפט ל״ז:י״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ט
טור חושן משפט ז׳:י״ב
טור חושן משפט ל״ז:י״ט
שולחן ערוך חושן משפט ז׳:י״ב
שולחן ערוך חושן משפט ל״ז:י״ט
ה רמב״ם הלכות עדות ט״ו:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ט
טור חושן משפט ז׳:י״ב
טור חושן משפט ל״ז:כ׳
שולחן ערוך חושן משפט ז׳:י״ב
שולחן ערוך חושן משפט ל״ז:כ׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ט
טור חושן משפט ז׳:י״ב
טור חושן משפט ל״ז:כ׳
שולחן ערוך חושן משפט ז׳:י״ב
שולחן ערוך חושן משפט ל״ז:כ׳
ו רמב״ם הלכות עדות ט״ו:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ט
טור חושן משפט ז׳:י״ב
טור חושן משפט ל״ז:כ׳
שולחן ערוך חושן משפט ז׳:י״ב
שולחן ערוך חושן משפט ל״ז:כ׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ט
טור חושן משפט ז׳:י״ב
טור חושן משפט ל״ז:כ׳
שולחן ערוך חושן משפט ז׳:י״ב
שולחן ערוך חושן משפט ל״ז:כ׳
אמאי – מעידין זה על זה. נוגעין בעדותן הן – דכל זמן שלא חלקו לגמרי אם יטול שום מערער כלום מן השדה יפסידו שניהן ונמצא דלעצמו מעיד. דכתב ליה – האי מעיד להאי מחזיק דין ודברים אין לי עמך בכל השדה ואפילו על חלקי שהכל שלך והכי משמע דין ודברים לא יהא לי על שדה זו ולשון חכמים הוא לומר אין לי במקום לא יהא לי והלכך כיון דנתן לו חלקו מעיד עליה דלא נוגע בעדות הוא והכי נמי הוה מצי לתרוצי כשהקנה לו חלקו אלא רבותא נקט לאשמועינן דבכי האי גוונא הוי לשון מתנה. מאי הוי – הרי אינו לשון מתנה ואכתי נוגע בעדות הוא. האומר לחבירו – שותף. ואין לי עסק בה – כלומר לא יהא לי עסק בה ומכלל אתה שומע אלא הכל יהא שלך אלא שלא הוציא הדבר בפירוש מפיו. וידי יהו מסולקות לא אמר כלום – דכיון דכבר יש לו חלק בשדה והוא אומר לא יהא לי חלק בו אין זה לשון מתנה לחבירו אלא לשון תפלה הוא הלואי שלא יהא לי חלק בשדה זו וכל זמן שלא אמר יהי נתון לך שדה זו לא יצא עדיין מרשותו ואין תופס לשון זה אלא בדבר שעדיין לא זכה בו והוא מתנה עליו שלא יהא שלו כשיבוא הזמן שעתיד לזכות באותו דבר דאין אדם זוכה בדבר בעל כרחו כדלקמן בפירקין (ב״ב מט.) ובכתובו׳ (דף פג.) דנחלה הבאה לו לאדם לאחר מכן מתנה עליה שלא יירשנה אבל מכיון שכבר הדבר שלו הוא והוא אומר לא יהא שלי לא אמר כלום דבעל כרחו יהיה שלו כל זמן שלא יתננה לאחרים כן נראה בעיני ועיקר והכי מוכח לקמן בפירקין וי״מ דמשום הכי לא אמר כלום דקאמר אין לי דין ודברים ולא קאמר לא יהא ונמצא שהוא מכזב שהרי יש לו חלק בו והוא אומר אין לי ושבוש הוא דאין זה לשון הגמ׳ לומר בשום מקום לא יהא והכי מוכח לקמן דקמשני הכא במאי עסקינן בשקנו מידו ולא קא מתרץ באומר לא יהא. כשקנו מידו – שותף חבירו קנה מידו בקנין סודר והשתא דאיכא קנין מועיל התנאי. וכי קנו מידו מאי הוי – אכתי אמאי מעיד להעמיד השדה בידו הרי נוגע הוא בעדות זו דניחא ליה שיהיה השדה ביד השותף מפני שמעמידו האי נותן לפני בעל חובו שאם יש לו שום בע״ח שהלוהו מעות קודם שהקנה לחבירו חלקו שהיה לו בשדה יבא בעל חוב ויטרוף אותה שהרי חציה משועבדת לו ויפטר זה הנותן מבעל חובו ולא יהיה לוה רשע ולא ישלם כדלקמן בשמעתין שאילו יטרפוה מזה בעדים שיאמרו שלא היה לאלו שותפין חלק בה לא יוכל בעל חוב שלו לגבות הימנה והו״ל לוה רשע ולא ישלם. שלא באחריות – וכל שכן באחריות. אין מעיד לו עליה – אין מצטרף עם עד אחר להעמידה בידו ואע״ג דאי הוה מפסיד לוקח לא הדר עליה דמוכר. מפני שמעמידה כו׳ – ובדלית ליה ארעא אחריתי מוקמינן לה לקמן בשמעתין דלא ניחא למיהוי לוה רשע ולא ישלם. דקביל עליה אחריות – האי שותף לחבירו ממה שהקנה לו וכדמפרש ואזיל דהשתא אינו מעמידה לפני בעל חובו והלכך מעיד. אחריות דעלמא – שלא בשביל חוב חבירו אלא מערער לומר שדה זו של אבותי או שלי היא. כל שכן דאינו מעיד – דנוגע בעדות הוא כשמעיד להעמידו ביד זה דניחא ליה דתיהוי בידו משום דאי מפיק מיניה עליה הדר. אלא אחריות דאתא ליה מחמתיה – אם יטרפוהו בשביל חובו שחייב לאחרים יחזיר לו הדמים הלכך מעיד עליה גבי ערער דעלמא להעמידה בידו שאינו מעמידו בפני בעל חובו דמה הנאה יש לו אם יטרפנה בעל חוב מיד זה ולא יהא כנגדו לוה רשע סוף סוף לוה רשע ולא ישלם הוא גבי חבירו שקיבל עליו אחריות וחייב לשלם ואין לו ונכנס בע״ח זה במקום בעל חוב ראשון וגם אם לא יעיד לו מה מפסיד הרי אחריות דעלמא לא קיבל וממ״נ בין יעיד בין לא יעיד בע״ח אחד הוא דיש לו דהוי כנגדו לוה רשע ולא ישלם ולקמן בשמעתין מוכח דמיקרי לוה רשע מוכר באחריות וטרפוה מן הלוקח ואינו משלם לו. וכי מסלק – שום שותף נפשיה מחלקו. מי מסתלק – בתמיה מי הוי סילוק גמור אפילו לגבי עדות דלא הוי נוגע בעדות כלל ויכול להעיד דאוקמת ליה בשקנו מידו. והתניא כו׳ – וטעמא משום דאיכא למימר קנוניא הוא דעבוד כדי שיעיד לו עליה ויעמידנה בידו ואחר כך יחזור לשותפותו. אין דנין – הגנב והוא טוען לקחתיו בדמים או שום טענה. ראיה – עדים שראוהו שגנבו או שמעידין שזהו ס״ת של אותה העיר דכולן שותפין ונוגעין בעדותן. ליסתלקו – יכתבו דין ודברים אין לי על ספר תורה זה ויקנו מידם. דלשמיעה קאי – ואין יכול לסלק עצמו שלא יהא נוגע בעדות שהרי נהנה בו ויוצא בשמיעתו אלא אם כן ילך לו לדור בעיר אחרת שלא יהנה בקריאתו. לבני עירי – לצרכי בני העיר לחומות העיר ולכל צרכי רבים. וליסלקו בי תרי מינייהו – שלא יהנו בו כלל ויתנו מכיסם כנגד המנה של צבור. הכא נמי בס״ת – שפירש תנו מנה לבני עירי לקנות בו ס״ת. ותסברא עניים שקלי כו׳ – גמרא קא פריך עלה ומתרץ לה והדר מקשי מינה ושיטת הגמרא היא זו ועדיין לא סיים קושיא שלו למיפרך מינה עד לבסוף כלומר ותסברא דהכי קאמר דוקא שהדיינין יפסלו בשביל העניים והלא אין נוגעין בעדותן כלל. דהכל אצל ספר תורה עניים הם – שכולן צריכים לו ודרך בני אדם לקרוא בני עירו עניים כשאין להם ס״ת דעניות גדול הוא זה. ואי בעית אימא לעולם – כל הברייתא כדקתני דבעניים ממש מיירי ובדייני העיר שאינן עניים קאמר דמפסלי ודקא קשיא לך דיינין אמאי מפסלי הרי אין נוגעין בעדות. בעניי דרמו עלייהו – על דייני העיר פירוש עשירי העיר וכדמפרש ואזיל דהשתא נוגעין בעדות הן. אי דקיץ להו – דבר קצוב לבני העיר לכל אחד כמה יתן לעניי העיר משלו בכל שנה ושנה. ומשני דלא קיץ להו – אלא הכל לפי הצורך ולפי מחסורן של עניים נותנין דכל זמן שיש מן המנה בעין לא יתנו הדיינין כלום. לעולם דקיץ להו – ואפ״ה ניחא להו לדיינין שינתן המנה לעניים. דכיון דרווח – שיש להם מעות רווח כלומר הרי יש להם מעות ולמה יתנו כלום כל זמן שאין צריכין.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush