Rashba Yevamot 67a – רשב"א יבמות סז.‏ – Shas HaMeforash

וְשִׁחְרוּר מַפְקִיעִין מִידֵי שִׁעְבּוּד. א״ראָמַר רַב יְהוּדָה ^אהִכְנִיסָה לוֹ שְׁנֵי כֵלִים בְּאֶלֶף זוּז וְשָׁבְחוּ וְעָמְדוּ עַל שְׁנֵי אֲלָפִים אֶחָד נוֹטַלְתּוֹ בִּכְתוּבָּתָהּ וְאֶחָד נוֹתֶנֶת דָּמִים וְנוֹטַלְתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁבַח בֵּית אָבִיהָ. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן שֶׁבַח בֵּית אָבִיהָ דִּידַהּ הָוֵי הָא אַמְרַהּ רַב יְהוּדָה חֲדָא זִימְנָא מַהוּ דְּתֵימָא ה״מהָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּמָטְיָא לְמִשְׁקַל בִּכְתוּבְּתַהּ אֲבָל מִיתָּן דְּמֵי וּמִישְׁקָל לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^בבַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּיסֵּת לְכֹהֵן וּמֵת וְהִנִּיחָהּ מְעוּבֶּרֶת לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בִּתְרוּמָה מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עוּבָּר שֶׁהָעוּבָּר פּוֹסֵל וְאֵינוֹ מַאֲכִיל דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יוֹסֵי. אָמְרוּ לוֹ מֵאַחַר שֶׁהֵעַדְתָּ לָנוּ עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן אַף בַּת כֹּהֵן לְכֹהֵן וּמֵת וְהִנִּיחָה מְעוּבֶּרֶת לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בִּתְרוּמָה מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עוּבָּר.: גמ׳גְּמָרָא: אִיבַּעְיָא לְהוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם דְּקָסָבַר עוּבָּר בִּמְעֵי זָרָה זָר הוּא אוֹ דִלְמָא יָלוּד מַאֲכִיל שֶׁאֵינוֹ יָלוּד אֵינוֹ מַאֲכִיל. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְעוּבָּר בִּמְעֵי כֹהֶנֶת מַאי אָמַר רַבָּה הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי דְּקָסָבַר עוּבָּר בִּמְעֵי זָרָה זָר הוּא רַב יוֹסֵף אָמַר ^גיָלוּד מַאֲכִיל שֶׁאֵין יָלוּד אֵינוֹ מַאֲכִיל. מֵיתִיבִי אָמְרוּ לוֹ לר׳לְרַבִּי יוֹסֵי מֵאַחַר שֶׁהֵעַדְתָּ לָנוּ עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן בַּת כֹּהֵן לְכֹהֵן מַהוּ אָמַר לָהֶם זוֹ שָׁמַעְתִּי וְזוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא עוּבָּר בִּמְעֵי זָרָה זָר הוּא הַיְינוּ דקא״לדְּקָאָמַר לְהוּ זוֹ שָׁמַעְתִּי וְזוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ יָלוּד מַאֲכִיל שֶׁאֵין יָלוּד אֵין מַאֲכִיל מַאי זוֹ שָׁמַעְתִּי וְזוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי אִיהִי הִיא קַשְׁיָא. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל זוֹ דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יוֹסֵי אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ בָּנִים אוֹכְלִים מִשּׁוּם בָּנִים אֵין לוֹ בָּנִים אוֹכְלִים מִשּׁוּם אַחִים אֵין לוֹ אַחִים אוֹכְלִים מִשּׁוּם מִשְׁפָּחָה כּוּלָּהּ. זוֹ וְלָא ס״לסְבִירָא לֵיהּ הָא א״לאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה פּוֹק אַיְיתִי לִי בֵּי עַשְׂרָה דְּאֵימָא לָךְ בְּאַנְפַּיְיהוּ הַמְזַכֶּה לְעוּבָּר קָנָה אֶלָּא זוֹ וס״לוּסְבִירָא לֵיהּ מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דִּפְלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי. וּמִי פְּלִיגִי מֵתִיב רַבִּי זַכַּאי זוֹ עֵדוּת הֵעִיד ר׳רַבִּי יוֹסֵי מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן וְהוֹדוּ לוֹ אָמַר רַב אָשֵׁי מִי קָתָנֵי וְקִבְּלוּ וְהוֹדוּ לוֹ קָתָנֵי דְּמִסְתַּבַּר טַעְמֵיהּ. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן ^דהִנִּיחַ בָּנִים אֵלּוּ וָאֵלּוּ אוֹכְלִים הִנִּיחָהּ מְעוּבֶּרֶת אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵין אוֹכְלִים הִנִּיחַ בָּנִים וְהִנִּיחָהּ מְעוּבֶּרֶת עַבְדֵי מְלוֹג אוֹכְלִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל לֹא יֹאכְלוּ מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עוּבָּר שֶׁהָעוּבָּר פּוֹסֵל וְאֵינוֹ מַאֲכִיל דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו הַבַּת מַאֲכֶלֶת הַבֵּן אֵינוֹ מַאֲכִיל ^הר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר זְכָרִים יֹאכְלוּ כּוּלָּן נְקֵבוֹת לֹא יֹאכֵלוּ שֶׁמָּא יִמָּצֵא עוּבָּר זָכָר וְאֵין לַבָּנוֹת בִּמְקוֹם הַבֵּן כְּלוּם. מַאי אִירְיָא שֶׁמָּא יִמָּצֵא עוּבָּר זָכָר תִּיפּוֹק לֵיהּ דִּנְקֵבָה נָמֵי פָּסְלָה חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר חֲדָא דִּנְקֵבָה נָמֵי פָּסְלָה וְעוֹד שֶׁמָּא יִמָּצֵא עוּבָּר זָכָר וְאֵין לַבָּנוֹת בִּמְקוֹם הַבֵּן כְּלוּם. זְכָרִים יֹאכֵלוּ וְהָאִיכָּא עוּבָּר קָסָבַרמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות אישות כ״ב:כ״ו
טור אבן העזר פ״ח:ג׳
שולחן ערוך אבן העזר פ״ח:ג׳

^ב רמב״ם הלכות תרומות ח׳:ד׳
טור יורה דעה של״א

^ג רמב״ם הלכות תרומות ח׳:ד׳
טור יורה דעה של״א

^ד רמב״ם הלכות תרומות ח׳:ד׳
טור יורה דעה של״א
שולחן ערוך אבן העזר פ״ח:ג׳

^ה רמב״ם הלכות תרומות ח׳:ד׳
טור יורה דעה של״א
שולחן ערוך אבן העזר פ״ח:ג׳

הניח בנים והניחה מעוברת עבדי מלוג אוכלין כדרך שהיא אוכלת עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר׳ יוסי. פירש רש״י ז״ל שיש לו חלק ואית ליה זכיה ולא ידעינן אי מתרמי לחלקו ע״כ. ולא ירדתי לסוף דעת רבינו ז״ל, דאפילו לא יבא כלום לחלקו תיפוק ליה משום דעכשיו מיהא יש לו חלק בו והוה ליה כעבד ולזר חלק בו שאינו אוכל משום חלקו של זר. ועוד דאפילו לא יבא לחלקו, מכל מקום קודם שחלקו חלק היה לו בו ובדאורייתא אין בריה, אלא אם כן יסבור רבינו ז״ל דיש ברירה אפילו בדאורייתא כנ״ל. וליתא לדברי [ר׳] יוסי דהא קיימא לן דאין זכיה לעובר כדאמרינן בריש פרק מי שמת (ב״ב קמא:) המזכה לעובר לא זכה. ואף על גב דאמר אביי התם ירושה הבאה מאליה שאני גבי גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו, אנן כרבא סבירא לן דלא משני ליה הכי אלא משום דמרפיא בידייהו, הא לאו הכי קנו כדאיתא התם. דאלמא לרבא אי לאו הכי קנו וירושה כזכיה בעלמא היא. והלכך כיון דקיימא לן דהמזכה לעובר לא קנה אף בירושה הבא מאליה נמי כך. וכולה סוגיא דהתם מוכחא הכי. והראב״ד (הלכות תרומות פ״ח ה״ד) כתב כיון דקיימא לן המזכה לעובר שלו קנה, משום שדעתו של אדם קרובה אצל בנו כדאמר ר׳ יוחנן התם בפרק מי שמת (בבא בתרא קמב:) כל שכן בירושה הבאה מאליה. והרמב״ן נר״ו (בד״ה מאי) השיב עליו שאין אותו הדין אלא תקנה דוקא בשכיב מרע ולא שזוכה מעכשיו אלא לכשיולד זוכה כעין ירושה כדי שלא תטרף דעתו עליו ואין כן בבריא, הלכך אין ראיה ממנו לדין תורה (עיין רא״ש סי׳ ד׳ ומאירי).מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון