גמרא
פירוש
אָתְיָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א׳:י׳
רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ב
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור אורח חיים ל״ב:י״ב
טור יורה דעה רע״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ל״ב:י״ב
שולחן ערוך יורה דעה רע״א:א׳
רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ב
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור אורח חיים ל״ב:י״ב
טור יורה דעה רע״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ל״ב:י״ב
שולחן ערוך יורה דעה רע״א:א׳
ב רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ג׳:ט״ו
סמ״ג מצוות עשה כ״ב
טור אורח חיים ל״ב:ל״ז
שולחן ערוך אורח חיים ל״ב:ל״ז
סמ״ג מצוות עשה כ״ב
טור אורח חיים ל״ב:ל״ז
שולחן ערוך אורח חיים ל״ב:ל״ז
ז רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ג׳:י״ד-ט״ו
סמ״ג מצוות עשה כ״ב
טור אורח חיים ל״ג:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים ל״ג:ג׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ב
טור אורח חיים ל״ג:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים ל״ג:ג׳
1 כן בכ״י מינכן 95, אוקספורד 23, וטיקן 127. בדפוס וילנא: ״בה״.
אלא הא דתני רב יוסף לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא. פירש רש״י ז״ל: דאי למילף דתחש טהור הוה מאי דהוה הוה. ואם תאמר והא מבעיא לן בסמוך מאי הוי עלה. יש לפרש דמדלא קאמר הכין בהדיא, וקאמר בהאי לישנא לא הוכשרו למלאכת שמים, משמע דאתא לאשמועינן שום דבר הוראה.
ובתשובת רבנו האי גאון ז״ל מצאתי שפירש וז״ל: השתא קא מבעיא לן, הואיל וקם לו קל וחומר דרב הונא מברניש דלית ליה פירכא ולמדנו ממנו דעור מטמא טומאת אהלים, הלכך כמה דגמרינן אהל המת ממשכן בגזירה שוה דאהל אהל מה להלן באהל דמשכן צמר ופשתים אף באהל המת צמר ופשתים הם, הכי גמרינן אהל דמשכן מאהל המת מה להלן באהל [המת] עור בהמה טמאה אף באהל דמשכן עור בהמה טמאה, הרי מן הדין הזה הוכשר לאהל משכן עור בהמה טמאה. ואם כן הוא, אלא הא דתני רב יוסף לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא, הואיל ולאהל משכן הוכשר עור בהמה טמאה, ומפרקינן לתפילין, עד כאן. הא דאמרינן: לכרכן בשערן ולתפרן בגידין. איכא למידק והא איהו עור בהמה טהורה קאמר דמשמע עור ממש. וצ״ע. נהי דגמירי שחורות, טהורות מי גמירי. איכא למידק וליליף נמי רצועות מתורת ה׳ בפיך (שמות יג, ט), דהא ברצועות נמי איכא דל״ת ויו״ד. ויש לומר דהנהו לאו כתיבה הן אלא קשר בעלמא ואינו חשוב כתב. ובתוס׳ אמרו לקמן בפרק במה אשה (שבת ס״ב. ד״ה שי״ן) דדל״ת ויו״ד לאו הלכה גמירי להו מסיני, ולא גרסינן (בגמרא להלן שם) אלא שי״ן שבתפילין הלכה למשה מסיני, ודייקי לה מהא. ואין צורך. וכבר הארכתי בה במגילה בריש פרק בני העיר (מגילה כו, ב, ד״ה תשמישי) בסייעתא דשמיא. הא דאמרינן הכא: דכולי עלמא אית להו דרבי יהודה וכולי עלמא אית להו דעולא. הוא הדין דהוה מצי למימר דפליגי בדרבי יהודה, ואי נמי בדעולא, דר׳ אליעזר אית ליה ורבי עקיבא לית ליה, אלא משום דקיימא לן כרבי יהודה ביום טוב וכן כדעולא דאמר צריך להדליק ברוב היוצא וקיימא לן נמי כרבי עקיבא בהא דפתילת הבגד, לא אוקימנא פלוגתייהו בהכין כי היכי דלא תקשי לן הלכתא אהלכתא. ואי נמי משמע ליה דבין רבי אליעזר בין רבי עקיבא בשקפלה דוקא קאמרי, ואי בשקפלה דוקא על כרחין רבי עקיבא נמי ס״ל כרבי יהודה. כך נראה לי.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)
ובתשובת רבנו האי גאון ז״ל מצאתי שפירש וז״ל: השתא קא מבעיא לן, הואיל וקם לו קל וחומר דרב הונא מברניש דלית ליה פירכא ולמדנו ממנו דעור מטמא טומאת אהלים, הלכך כמה דגמרינן אהל המת ממשכן בגזירה שוה דאהל אהל מה להלן באהל דמשכן צמר ופשתים אף באהל המת צמר ופשתים הם, הכי גמרינן אהל דמשכן מאהל המת מה להלן באהל [המת] עור בהמה טמאה אף באהל דמשכן עור בהמה טמאה, הרי מן הדין הזה הוכשר לאהל משכן עור בהמה טמאה. ואם כן הוא, אלא הא דתני רב יוסף לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא, הואיל ולאהל משכן הוכשר עור בהמה טמאה, ומפרקינן לתפילין, עד כאן. הא דאמרינן: לכרכן בשערן ולתפרן בגידין. איכא למידק והא איהו עור בהמה טהורה קאמר דמשמע עור ממש. וצ״ע. נהי דגמירי שחורות, טהורות מי גמירי. איכא למידק וליליף נמי רצועות מתורת ה׳ בפיך (שמות יג, ט), דהא ברצועות נמי איכא דל״ת ויו״ד. ויש לומר דהנהו לאו כתיבה הן אלא קשר בעלמא ואינו חשוב כתב. ובתוס׳ אמרו לקמן בפרק במה אשה (שבת ס״ב. ד״ה שי״ן) דדל״ת ויו״ד לאו הלכה גמירי להו מסיני, ולא גרסינן (בגמרא להלן שם) אלא שי״ן שבתפילין הלכה למשה מסיני, ודייקי לה מהא. ואין צורך. וכבר הארכתי בה במגילה בריש פרק בני העיר (מגילה כו, ב, ד״ה תשמישי) בסייעתא דשמיא. הא דאמרינן הכא: דכולי עלמא אית להו דרבי יהודה וכולי עלמא אית להו דעולא. הוא הדין דהוה מצי למימר דפליגי בדרבי יהודה, ואי נמי בדעולא, דר׳ אליעזר אית ליה ורבי עקיבא לית ליה, אלא משום דקיימא לן כרבי יהודה ביום טוב וכן כדעולא דאמר צריך להדליק ברוב היוצא וקיימא לן נמי כרבי עקיבא בהא דפתילת הבגד, לא אוקימנא פלוגתייהו בהכין כי היכי דלא תקשי לן הלכתא אהלכתא. ואי נמי משמע ליה דבין רבי אליעזר בין רבי עקיבא בשקפלה דוקא קאמרי, ואי בשקפלה דוקא על כרחין רבי עקיבא נמי ס״ל כרבי יהודה. כך נראה לי.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)
הערות
הערות
Gemara
Peirush