Rashba Shabbat 138b – רשב"א שבת קלח:‏ – Shas HaMeforash

כִּילַּת חֲתָנִים מוּתָּר לִנְטוֹתָהּ וּמוּתָּר לְפוֹרְקָהּ. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי ^אלָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין בְּגַגָּהּ טֶפַח אֲבָל יֵשׁ בְּגַגָּהּ טֶפַח אֲסוּרָה וְכִי אֵין בְּגַגָּהּ טֶפַח נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְגַגָּהּ טֶפַח אֲבָל יֵשׁ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְגַגָּהּ טֶפַח אָסוּר וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין בְּשִׁיפּוּעָהּ טֶפַח אֲבָל יֵשׁ בְּשִׁיפּוּעָהּ טֶפַח שִׁפּוּעֵי אֹהָלִים כְּאֹהָלִים דָּמוּ וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא נָחֵית מִפּוּרְיָא טֶפַח אֲבָל נָחֵית מִפּוּרְיָא טֶפַח אָסוּר.: וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי ^בהַאי סְיָאנָא שָׁרֵי וְהָאִיתְּמַר סְיָאנָא אָסוּר לָא קַשְׁיָא ^גהָא דְּאִית בֵּיהּ טֶפַח הָא דְּלֵית בֵּיהּ טֶפַח. אֶלָּא מֵעַתָּה שַׁרְבֵּיב בִּגְלִימָא טֶפַח ה״נהָכִי נָמֵי דְּמִיחַיַּיב אֶלָּא לָא קַשְׁיָא ^דהָא דְּמִיהַדַּק הָא דְּלָא מִיהַדַּק. שְׁלַח לֵיהּ רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל לְרַב הוּנָא אֵימָא לַן אִיזִי הָנָךְ מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא דַּאֲמַרְתְּ לַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב תַּרְתֵּי בְּשַׁבָּת וַחֲדָא בְּתוֹרָה. שְׁלַח לֵיהּ הָא דְּתַנְיָא גּוֹד בְּכִיסָנָא מוּתָּר לִנְטוֹתָהּ בְּשַׁבָּת אָמַר רַב לֹא שָׁנוּ ^האֶלָּא בב׳בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אֲבָל בְּאָדָם אֶחָד אָסוּר. אָמַר אַבָּיֵי ^ווְכִילָּה אֲפִילּוּ בי׳בַּעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם אָסוּר אִי אֶפְשָׁר דְּלָא מִימַּתְחָא פּוּרְתָּא. אִידַּךְ מַאי הִיא דְּתַנְיָא כִּירָה שֶׁנִּשְׁמְטָה אַחַת מִיַּרְכוֹתֶיהָ מוּתָּר לְטַלְטְלָהּ שְׁתַּיִם אָסוּר רַב אָמַר ^זאֲפִילּוּ חַד נָמֵי אָסוּר גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִתְקַע. תּוֹרָה דְּאָמַר רַב עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר {דברים כ״ח:נ״ט} וְהִפְלָא ה׳ אֶת מַכּוֹתְךָ הַפְלָאָה זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מהו כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר {ישעיהו כ״ט:י״ד} לָכֵן הִנְנִי יוֹסִיף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא הֱוֵי אוֹמֵר הַפְלָאָה זוֹ תּוֹרָה. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לַכֶּרֶם בְּיַבְנֶה אָמְרוּ עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר {עמוס ח׳:י״א} הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ אֱלֹהִים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמוֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳ וּכְתִיב {עמוס ח׳:י״ב} וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה׳ וְלֹא יִמְצָאוּ. דְּבַר ה׳ זוֹ הֲלָכָה דְּבַר ה׳ זֶה הַקֵּץ דְּבַר ה׳ זוֹ נְבוּאָה. וּמַאי יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה׳ אָמְרוּ עֲתִידָה אִשָּׁה שֶׁתִּטּוֹל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה וְתַחֲזוֹר בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לֵידַע אִם טְמֵאָה הִיא וְאִם טְהוֹרָה הִיא וְאֵין מֵבִין. אִם טְהוֹרָה הִיא וְאִם טְמֵאָה הִיא בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ {ויקרא י״א:ל״ד} מִכׇּל הָאוֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶלָּא לֵידַע אִם רִאשׁוֹנָה הִיא וְאִם שְׁנִיָּה הִיא וְאֵין מֵבִין. הָא נָמֵי מַתְנִיתִין הִיא כְּדִתְנַן ^חהַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַּתַּנּוּר הַפַּת שֶׁבְּתוֹכוֹ שְׁנִיָּה שֶׁהַתַּנּוּר תְּחִילָּה. מִסְתַּפְּקָא לְהוּ הָא דַּאֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרָבָא לֶיחְזְיֵיהּ האי תַּנּוּרָא כְּמַאן דִּמְלֵי טוּמְאָה וְתִיהְוֵי פַּת רִאשׁוֹנָה. א״לאֲמַר לֵיהּ לָא אָמְרִינַן לֶיחְזְיֵיהּ האי תַּנּוּרָא כְּמַאן דִּמְלֵי טוּמְאָה דְּתַנְיָא יָכוֹל יְהוּ כׇּל הַכֵּלִים מִיטַּמְּאִין בַּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא מִכׇּל הָאוֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל ^טאוֹכָלִין מִטַּמְּאִין בַּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס וְאֵין כֵּלִים מִטַּמְּאִין בַּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס. תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר חַס וְשָׁלוֹם שֶׁתִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ל״א:כ״א} כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה׳ וְלֹא יִמְצָאוּ שֶׁלֹּא יִמְצְאוּמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שבת כ״ב:ל׳
טור אורח חיים שט״ו:י״א
שולחן ערוך אורח חיים שט״ו:י״א

^ב רמב״ם הלכות שבת כ״ב:ל״א
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ב
טור אורח חיים ש״א:מ׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״א:מ׳

^ג רמב״ם הלכות שבת כ״ב:ל״א
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ב
טור אורח חיים ש״א:מ׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״א:מ׳

^ד רמב״ם הלכות שבת כ״ב:ל״א
טור אורח חיים ש״א:מ״א
שולחן ערוך אורח חיים ש״א:מ״א

^ה רמב״ם הלכות שבת כ״ב:ל״ב
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ב
טור אורח חיים שט״ו:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים שט״ו:י״ב

^ו רמב״ם הלכות שבת כ״ב:ל״ב
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ב
טור אורח חיים שט״ו:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים שט״ו:י״ב

^ז רמב״ם הלכות שבת כ״ו:ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ב
טור אורח חיים ש״ח:ט״ז
שולחן ערוך אורח חיים ש״ח:ט״ז

^ח רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות י״א:ב׳

^ט רמב״ם הלכות טומאת מת ה׳:ו׳
רמב״ם הלכות כלים י״ג:א׳-ב׳

E/ע

הערותNotes

לא אמרן אלא דלא נחתא מפוריא טפח אבל נחתא מפוריא טפח אסור. דכיון שהכילה פרוסה לצל הויא לה מטה כעשיית גג באמצע כילה, אבל מטה דידן אע״ג דנחתי סדינין מפוריא טפח לית לן בה, דכיון דפריסת סדינין על גבי מטה ואין בה משום אהל, לית לן בה. וכן כתב מורי הרב ז״ל. אלא לא קשיא הא דמיהדק הא דלא מיהדק. פירוש: טעמא לאו משום אהל, אלא משום דלמא נפיל ואתי לאתויי. וכן פירש רש״י ז״ל, אבל רבינו חננאל ז״ל פירש לעולם משום אהל, וכשמיהדק הוי ליה כאהל, אבל גלימא דלא מיהדק לא הוי כאהל ושרי. ואינו מחוור. דאם כן הוי ליה למימר, לא קשיא הכא לא מיהדק התם מיהדק. הא דאמר רב לא שנו אלא בשני אדם אבל באדם אחד אסור. פירש רש״י ז״ל: דבשני בני אדם אינו נמתח היטב, אבל באדם אחד שקושר על גבי קינוף זה וחוזר וקושר על גבי קינוף זה נמתח היטב. אבל מורי הרב ז״ל פירש משום דבאדם אחד הוי כעשיית אהל, שקושר וחוזר וקושר כדרך בנין שבונה מעט מעט, אבל בשני בני אדם שפורסין תחלה ואח״כ נותנין על גבי קנופות, אין זה כבנין שאין דרך בנין לעשותו כולו בבת אחת, והיינו דאמרינן בכילה דלא אפשר דלא ממתחא פורתא, ואינה נפרסת כולה בבת אחת. ולא ירדתי לסוף דעת מורי הרב ז״ל. דאם כן נתן דף על גבי מחיצות הכי נמי דשרי, וקדרה דאמרינן בביצה (ביצה לג.) דמלמטה למעלה אסיר, אמאי והא נתינת הקדרה על גבי המחיצות בבת אחת הוא. ויש לפרש דהתם נמי דרך בנין בכך, כיון שהוא עושה גם מחיצותיה עכשיו.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון