Rashba Rosh HaShanah 14a – רשב"א ראש השנה יד.‏ – Shas HaMeforash

וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הֲלָכָה כר״שכְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי ה״אהֲוָה אָמֵינָא מִשּׁוּם דְּקָסָבַר יֵשׁ בִּילָּה קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן לַכֹּל אֵין בִּילָּה. וְאִי אַשְׁמְעִינַן לַכֹּל אֵין בִּילָּה ה״אהֲוָה אָמֵינָא כְּרַבָּנַן ס״לסְבִירָא לֵיהּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן הֲלָכָה כר״שכְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי. וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי ה״אהֲוָה אָמֵינָא קַשְׁיָא דִּשְׁמוּאֵל אַדִּשְׁמוּאֵל קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר גְּמַר פֶּרִי. וְאִי אַשְׁמְעִינַן הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר גְּמַר פֶּרִי הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ תְּבוּאָה וְזֵיתִים נָמֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן הֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי בְּמַאי דִּפְלִיג. וְלַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי לַכֹּל אֵין בִּילָּה לְמָה לִי הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דִּלְיַיִן וָשֶׁמֶן יֵשׁ בִּילָּה. תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר {דברים ט״ז:י״ג} בְּאׇסְפְּךָ מִגׇּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ מָה גּוֹרֶן וָיֶקֶב מְיוּחָדִין שֶׁגְּדֵילִין עַל מֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה שֶׁעָבְרָה אַף כֹּל שֶׁגְּדֵילִין עַל מֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה מִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה שֶׁעָבְרָה יָצְאוּ יְרָקוֹת שֶׁגְּדֵילִין עַל מֵי שָׁנָה הַבָּאָה וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה. ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר בְּאׇסְפְּךָ מִגׇּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ מָה גּוֹרֶן וְיֶקֶב מְיוּחָדִין שֶׁגְּדֵילִין עַל רוֹב מַיִם וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה שֶׁעָבְרָה אַף כֹּל שֶׁגְּדֵילִין עַל רוֹב מַיִם מִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה שֶׁעָבְרָה יָצְאוּ יְרָקוֹת שֶׁגְּדֵילִין עַל כׇּל מַיִם וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה. מַאי בֵּינַיְיהוּ א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בְּצָלִים הַסָּרִיסִין וּפוֹל הַמִּצְרִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דִּתְנַן ^אבְּצָלִים הַסָּרִיסִין וּפוֹל הַמִּצְרִי שֶׁמָּנַע מֵהֶן מַיִם שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי ר״הרֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר וּמוּתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית וְאִם לָאו אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה.: בְּאֶחָד בִּשְׁבָט ר״הרֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן.: מ״טמַאי טַעְמָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר א״ראָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא הוֹאִיל וְיָצְאוּ רוֹב גִּשְׁמֵי שָׁנָה וַעֲדַיִין רוֹב תְּקוּפָה מִבַּחוּץ. מַאי קָאָמַר ה״קהָכִי קָאָמַר אע״פאַף עַל פִּי שֶׁרוֹב תְּקוּפָה מִבַּחוּץ הוֹאִיל וְיָצְאוּ רוֹב גִּשְׁמֵי שָׁנָה. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בר״עבְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁלִּיקֵּט אֶתְרוֹג בְּאֶחָד בִּשְׁבָט וְנָהַג בּוֹ שְׁנֵי עִישּׂוּרִיןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי א׳:ט׳
רמב״ם הלכות שמיטה ויובל ד׳:י״ז

הא דתנן בצלים הסריסים ופול המצרי שמנע מהן מים שלשים יום לפני ראש השנה. פירש רש״י ז״ל: דאתיא כר׳ יוסי הגלילי, דכיון שמנע מהן שלשים יום נמצאו שגדלו על מי שנה שעברה, אלא לר׳ עקיבא דאמר יצאו ירקות שגדלין על כל מים אף אלו דרכן ליגדל על כל מים. ואני תמה אם כן למה אמרו שמנע מהן מים שלשים יום לפני ראש השנה, אפילו לא מנע מהם מים כלל לפני ראש השנה אלא שמנע מהם מים לאחר ראש השנה, דהא גדלו על מי שנה שעברה כגורן ויקב. ונראה דאדרבה אתיא כר׳ עקיבא משום דכיון שמנע מהן מים שלשים יום בשנה שעברה הרי אלו כגורן שהוא גדל על מי גשמים, ולא כגדלין דרך השקאה דהיינו על כל מים והלכך עשורן של אלו ושביעיתן כגורן, אבל לר׳ יוסי דאמר כל שגדלין על מי שנה שעברה יצאו ירקות שגדלין על מי שנה הבאה, אף אלו שהחזיר להן מים לאחר ראש השנה וגדלו קצת על ידי אותן מים של שנה הבאה הרי אלו כירקות שגדלין על מי שנה הבאה. וכן נראה מן הירושלמי (שביעית פ״ב, ה״ו) דגרסינן התם עלה דההוא, אמר ר׳ מונא מכיון שמנע מהן מים שלשים יום לפני ראש השנה נעשו כבעל, כלומר, יצאו מתורת ירקות הגדלים על כל מים ונעשו כשדה בית הבעל שמס⁠[ת]⁠פקת במי גשמים ומתעשרין לשעבר. וכן מצאתי לרבינו שמשון ז״ל בפירוש מסכת שביעית שלו.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון