Rashba Rosh HaShanah 12b – רשב"א ראש השנה יב:‏ – Shas HaMeforash

מִשֶּׁתָּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ אֵין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה לְפִי שֶׁאֵין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין לֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ ^אאִם הָיְתָה שְׁנִיָּה נִכְנֶסֶת לִשְׁלִישִׁית שְׁנִיָּה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שְׁלִישִׁית מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעְשַׂר עָנִי. מנה״מ אָמַר ריב״לרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי {דברים כ״ו:י״ב} כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כׇּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר שָׁנָה שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא מַעֲשֵׂר אֶחָד הָא כֵּיצַד ^במַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעְשַׂר עָנִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִבְטַל. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אַף מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נָמֵי יִבְטַל ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {במדבר י״ח:כ״ו} וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לְנַחֲלָה מָה נַחֲלָה אֵין לָהּ הֶפְסֵק אַף מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אֵין לוֹ הֶפְסֵק. (תַּנְיָא אִידַּךְ) כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר וְגוֹ׳ שָׁנָה שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא מַעֲשֵׂר אֶחָד הָא כֵּיצַד מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעְשַׂר עָנִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִבְטַל יָכוֹל אַף מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נָמֵי יִבְטַל ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {דברים י״ד:כ״ט} וּבָא הַלֵּוִי כׇּל זְמַן שֶׁבָּא תֵּן לוֹ דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לְנַחֲלָה מָה נַחֲלָה אֵין לָהּ הֶפְסֵק אַף מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אֵין לוֹ הֶפְסֵק.: וְלַנְּדָרִים וְכוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן ^גהַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ לְשָׁנָה מוֹנֶה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ מִיּוֹם לְיוֹם ^דוְאִם אָמַר לְשָׁנָה זוֹ אֲפִילּוּ לֹא עָמַד אֶלָּא בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ יוֹם אֶחָד בְּתִשְׁרִי עָלְתָה לוֹ שָׁנָה. אפי׳אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה אֵינוֹ חָשׁוּב שָׁנָה לְצַעוֹרֵיהּ נַפְשֵׁיהּ קַבֵּיל עֲלֵיהּ וְהָא אִצְטַעַר לֵיהּ. וְאֵימָא נִיסָן ^הבִּנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. תְּנַן הָתָם ^והַתִּלְתָּן מִשֶּׁתִּצְמַח הַתְּבוּאָה וְהַזֵּיתִים מִשֶּׁיָּבִיאוּ שְׁלִישׁ. מַאי מִשֶּׁתִּצְמַח מִשֶּׁתִּצְמַח לִזְרָעִים. הַתְּבוּאָה וְהַזֵּיתִים מִשֶּׁיָּבִיאוּ שְׁלִישׁ מנה״מ אָמַר רַב אַסִּי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּמָטוּ בָּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמַר קְרָא {דברים ל״א:י׳} מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמוֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסּוּכּוֹת שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה מַאי עֲבִידְתֵּיהּ בְּחַג הַסּוּכּוֹת שְׁמִינִית הִיא. אֶלָּא לוֹמַר לָךְ כׇּל תְּבוּאָה שֶׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ בַּשְּׁבִיעִית לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה אַתָּה נוֹהֵג בּוֹ מִנְהַג שְׁבִיעִית בַּשְּׁמִינִית. אֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי זֵירָא לְרַב אַסִּימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי א׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה קל״ו
טור יורה דעה של״א:קכ״ו
שולחן ערוך יורה דעה של״א:קכ״ו

^ב רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי א׳:א׳
רמב״ם הלכות מתנות עניים ו׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה קל״ו
סמ״ג מצוות עשה קס״א
טור יורה דעה של״א:י״ט
שולחן ערוך יורה דעה של״א:י״ט

^ג רמב״ם הלכות נדרים י׳:ד׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רס״א
טור יורה דעה ר״כ:ז׳
שולחן ערוך יורה דעה ר״כ:ז׳

^ד רמב״ם הלכות נדרים י׳:ד׳
טור יורה דעה ר״כ:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה ר״כ:ו׳

^ה רמב״ם הלכות נדרים ט׳:א׳
רמב״ם הלכות נדרים ט׳:י״ג
סמ״ג מצוות לא תעשה רס״ב
טור יורה דעה רי״ז:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רי״ז:א׳

^ו רמב״ם הלכות מעשר ב׳:ה׳
רמב״ם הלכות תרומות ב׳:ח׳
רמב״ם הלכות תרומות ב׳:י׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רס״ח
סמ״ג מצוות עשה קל״ו
טור יורה דעה של״א:ט״ו
שולחן ערוך יורה דעה של״א:ט״ו

משתצמח לזרעים. [פירש״י] משיצמח הזרע בתוכו, אבל בירושלמי (מעשרות פ״א, ה״ב) משמע משתצמח כל כך שתהא ראויה לזריעה שאם זורעין אותה צומחת, והכין גרסינן התם בפ״ק דמעשרות (שם) על הדא מתניתין, כיני מתניתין היא כדי שתזרע ותצמח, כיצד בודק ר׳ שמואל בשם ר׳ יונתן נוטל מלא קומצו ומניח לתוך ספל של מים שקע רובה חייבת ואם לא פטורה, ר׳ יונה בעי מעתה מה ששקע יהא חייב ושלא שקע פטור, אלא ברוב כל פרידה. ותבואה נמי שהלכו בה בתר שליש היינו טעמא משום דמכי מטיא לשליש נזרעת ומצמחת, וכדאיתא התם נמי בהדיא בירושלמי אמר ר׳ זעירא כתיב (דברים יד, כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר זורע וצומח פרט לפחות משליש שאינו צומח. והא דלא תני בתלתן משתביא שליש כמו ששנה בתבואה וזתים, שמא מפני שאינו ניכר בה כמו בתבואה וזתים.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון