Rashba Nedarim 65a – רשב"א נדרים סה.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

תַּנְיָא ^אהַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ אֵין מַתִּירִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו מנה״מ אָמַר רַב נַחְמָן דִּכְתִיב {שמות ד׳:י״ט} וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שוב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כׇּל הָאֲנָשִׁים אָמַר לוֹ בְּמִדְיָן נָדַרְתָּ לֵךְ וְהַתֵּר נִדְרְךָ בְּמִדְיָן דִּכְתִיב {שמות ב׳:כ״א} וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה אֵין אָלָה אֶלָּא שְׁבוּעָה דִּכְתִיב {יחזקאל י״ז:י״ג} וַיָּבֹא אִתּוֹ בְּאָלָה. {דברי הימים ב ל״ו:י״ג} וְגַם בַּמֶּלֶךְ נבוכד נצר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים (חַיִּים) מַאי מַרְדּוּתֵיהּ אַשְׁכְּחֵיהּ צִדְקִיָּה לנבוכד נצר דַּהֲוָה קָאָכֵיל אַרְנְבָא חַיָּה א״לאֲמַר לֵיהּ אִישְׁתְּבַע לִי דְּלָא מְגַלֵּית עִילָּוַי וְלָא תִּיפּוֹק מִילְּתָא אִישְׁתְּבַע. לְסוֹף הֲוָה קָא מִצְטַעַר צִדְקִיָּהוּ בְּגוּפֵיהּ אִיתְּשִׁיל אַשְּׁבוּעֲתֵיהּ וַאֲמַר שְׁמַע נבוכד נצר דְּקָא מְבַזִּין לֵיהּ שְׁלַח וְאַיְיתִי סַנְהֶדְרִין וְצִדְקִיָּהוּ אֲמַר לְהוֹן חֲזֵיתוּן מַאי קָא עָבֵיד צִדְקִיָּהוּ לָאו הָכִי אִישְׁתְּבַע בִּשְׁמָא דִשְׁמַיָּא דְּלָא מְגַלֵּינָא א״לאֲמַר לֵיהּ אִיתְּשַׁלִי אַשְּׁבוּעֲתָא. [א״לאֲמַר לְהוּ מִתַּשְׁלִין אַשְּׁבוּעֲתָא] אָמְרִי לֵיהּ אִין אֲמַר לְהוּ בְּפָנָיו אוֹ אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו אָמְרִי לֵיהּ בְּפָנָיו אֲמַר לְהוֹן וְאַתּוּן מַאי עָבְדִיתוּן מַאי טַעְמָא לָא אָמְרִיתוּן לְצִדְקִיָּהוּ מִיָּד {איכה ב׳:י׳} יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן אָמַר רַבִּי יִצְחָק שֶׁשָּׁמְטוּ כָּרִים מִתַּחְתֵּיהֶם.: מתני׳מַתְנִיתִין: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כַּנּוֹלָד ^בוְאֵינָן כַּנּוֹלָד וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ כֵּיצַד אָמַר קוּנָּם שֶׁאֲנִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית שֶׁאָבִיהָ רַע אָמְרוּ לוֹ מֵת אוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה קוּנָּם לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס שֶׁהַכֶּלֶב רַע בְּתוֹכוֹ אוֹ שֶׁהַנָּחָשׁ בְּתוֹכוֹ אָמְרוּ לוֹ מֵת הַכֶּלֶב אוֹ שֶׁנֶּהֱרַג הַנָּחָשׁ הֲרֵי הֵן כַּנּוֹלָד וְאֵינוֹ כַּנּוֹלָד וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ.: גמ׳גְּמָרָא: קוּנָּם שֶׁאֲנִי (נִכְנָס לְבַיִת זֶה שֶׁהַכֶּלֶב) וְכוּ׳ מֵת נוֹלָד הוּא א״ראָמַר רַב הוּנָא נַעֲשָׂה כְּתוֹלֶה נִדְרוֹ בְּדָבָר ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כְּבָר מֵת וּכְבָר עָשָׂה תְּשׁוּבָה קָאָמְרִי לֵיהּמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות נדרים ד׳:ה׳
רמב״ם הלכות שבועות ו׳:ז׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״א
טור יורה דעה רכ״ח:כ׳
שולחן ערוך יורה דעה רכ״ח:כ׳

^ב רמב״ם הלכות נדרים ח׳:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״ב
טור יורה דעה רל״ב:י״ט
שולחן ערוך יורה דעה רל״ב:י״ט

תניא המודר הנאה מחברו בפניו – כלומר שנדר בפניו שלא יהנה ממנו אין מתירין לו אלא בפניו. ומכאן מביאין קושיא על דברי רבינו תם ז״ל שכתב בגיטין [ומובא כאן בתוספות ד״ה דתנן] שלא אמרו אלא מי שקבל טובה מאותו שנדר לו בפניו, כגון משה לגבי יתרו וצדקיה לגבי נבוכדנצר, והכא לא משמע הכין דמודר הנאה מחברו קאמר. והא דתניא שצריך בפניו, יש מפרשים דלאו דוקא בפניו אלא בידיעתו, ואפילו שלא בפניו ואפילו בעל כרחו, וכטעמא דמפורש בירושלמי [כאן פרק ה׳ הלכה ד׳] מפני החשד, כלומר שלא יחשדנו שהוא עובר על נדרו, כשלא ראה או ידע שהתירו חכם, ועוד טעם אחר בירושלמי [שם] מפני הבושה, כלומר שאנו רוצים שיתבייש בפניו, ולזה הטעם אפשר דצריך לפניו ממש ואפילו בעל כרחו, וכבר כתבתי יותר מזה בגיטין פרק השולח בסייעתא דשמיא. ואמרו מקצת המפרשים דלא אמרו אלא לכתחלה הא אם עברו והתירוהו מותר, והביאו ראיה מהא דצדקיה, והראב״ד ז״ל [דמובא כאן, בר״ן ד״ה והיכי] חלוק בדבר, מפני שהכתוב צווח ומענישו [דברי הימים ב׳ פרק ל״ו פסוק י״ג] על דבר אשר מרד במלך נבוכדנצר אשר השביעו באלקים, וגם זה כתבתי שם בארוכה. ואם תאמר סנהדרי עצמה היאך עברה והתירה, יש לומר דלדבר מצוה מתירין, וצדקיה היה מצטער ביותר שלא היה יכול לגלות, ומתבטל על ידי כך ממלאכת שמים, וגם מצות המלך שמצוה עליהם להתירו היא מצוה (עליכם) [עליהם]⁠¹ לקיים, כן תירצו בתוספות [כאן ד״ה אמרו לו].מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)

הערות

¹ כן לפי הר״ן.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון