גמרא
פירוש
לְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כְּעֶלְיוֹן. אוְאִם נִישֵּׂאת לְכֹהֵן אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה בוְאִם בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִכׇּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מוּמָתִין עַל יָדָהּ וְהִיא פְּטוּרָה גוְאִם בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַפְּסוּלִין פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. קָתָנֵי בִּיאָה וְקָתָנֵי נִישֵּׂאת הָכִי קָאָמַר אִי הָנֵי נִשּׂוּאִין דְּכֹהֵן נִינְהוּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. תָּא שְׁמַע וּכְבָר שָׁלַח יוֹחָנָן בֶּן בַּג בַּג אֵצֶל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה לִנְצִיבִין שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה שָׁלַח לוֹ וְאַתָּה אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן מוּחְזְקַנִי בְּךָ שֶׁאַתָּה בָּקִי בְּחַדְרֵי תוֹרָה לִדְרוֹשׁ בְּקַל וָחוֹמֶר אִי אַתָּה יוֹדֵעַ. וּמָה שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית שֶׁאֵין בִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה דכַּסְפָּהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה זוֹ שֶׁבִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה אֵינוֹ דִּין שֶׁכַּסְפָּהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים האֵין אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחוּפָּה. הֵיכִי דָמֵי אִי בְּבִיאָה שֶׁעַל יְדֵי חוּפָּה וְכֶסֶף שֶׁעַל יְדֵי חוּפָּה בְּתַרְוַיְיהוּ מֵיכָל אָכְלָה. וְאֶלָּא בְּבִיאָה שֶׁעַל יְדֵי חוּפָּה וְכֶסֶף שֶׁלֹּא עַל יְדֵי חוּפָּה הָכָא תַּרְתֵּי וְהָכָא חֲדָא אֶלָּא לָאו בְּבִיאָה שֶׁלֹּא עַל יְדֵי חוּפָּה וְכֶסֶף שֶׁלֹּא עַל יְדֵי חוּפָּה. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא נִשּׂוּאִין עוֹשָׂה מִשּׁוּם הָכִי פְּשִׁיטָא לֵיהּ דַּאֲלִימָא לַהּ בִּיאָה מִכֶּסֶף אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ קִדּוּשִׁין עוֹשָׂה מַאי שְׁנָא הָכָא דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ וּמַאי שְׁנָא הָכָא דִּמְסַפְּקָא לֵיהּ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ בְּבִיאָה שֶׁעַל יְדֵי חוּפָּה וְכֶסֶף שֶׁלֹּא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
נשאת לכהן אוכלת בתרומה. אבל פחות מג׳ שנים ויום אחד אינה אוכלת בתרומה, דכיון דאין ביאתה ביאה חופתה אינה חופה, כך פירש רש״י. ונראה שהזקיקו לרבינו ז״ל לפרש כך, מדאמרינן ביבמות פרק הבא על יבמתו (יבמות נז:) אתמר רב אמר יש חופה לפסולות ושמואל אמר אין חופה לפסולות. אמר שמואל ומודה לי אבא בקטנה פחותה מבת ג׳ שנים ויום אחד הואיל ואין לה ביאה אין לה חופה. ואמר רבא עלה אף אנן נמי תנינא בת ג׳ שנים ויום אחד מתקדשת בביאה וכו׳, דאלמא לכאורה משום דאין לה חופה הוא. ותמיהא לי דהא ארוסה מדינא אכלה, דקנין כספו היא, כדעולא דאמר (קידושין ה.) דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, ומה טעם אמרו אינה אוכלת, או משום דעולא או משום סמפון, וכל שנכנסה לחופה כי אין ביאתה ביאה מאי הוה, מכל מקום לא משום דעולא איכא ולא משום סמפון איכא, ולא גרע ממסר האב לשלוחי הבעל וקבל הבעל מומין שאוכלת בתרומה אע״פ שלא נכנסה לחופה כדאיתא בסמוך הואיל וליכא משום דעולא ולא משום סמפון. וההיא דיבמות הכי קאמר הואיל ואין לה ביאה ליפסל בה אין לה חופה, כלומר אין החופה פוסלתה מלאכול בתרומה, וכן פירש שם רש״י וכן פירש ר״ח, והיינו דמסיק רבא התם אף אנן נמי תנינן בת ג׳ שנים ויום אחד וכו׳ בא עליה אחד מן הפסולין פסלה, בא עליה אחד מן הפסולין היא דמיפסלא בביאה מיפסלא בחופה, הא פחותה מבת ג׳ ויום אחד לא מיפסל בביאה ולא מיפסלא בחופה. ונראה כפירוש רבותינו בעלי התוס׳ שפירשו דכיון שאין ביאתה ביאה אף הוא חוזר ומשלחה אצל האב ואיכא משום דעולא ואיכא משום סמפון, ובראויה לביאה בדק לה עד שלא תכנס לחופה, שאינה ראויה לביאה לא בדק לה. ואפשר לומר שאף רש״י כך פירש הואיל ואין ביאתה ביאה אין חופתה חופה, כלומר שאף הוא אינו בודקה בחופה, והלכך אין לה דין חופה לאכול בתרומה על ידי אותה חופה. ומה שפחה כנענית דאי ביאתה מאכילתה בתרומה כספא מאכילתה בתרומה ולא חיישינן לסמפון זו שביאתה מאכילתה בתרומה וכו׳. פירש רש״י ז״ל דבנישאת מודו דלא חיישינן לסמפון, דאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו ויודע וקבל עליו. וקשיא לי אם כן מאי קל וחומר, דהא כסף בכי האי גונא נמי מיכל קאכלה, כלומר אם קדיש בכספא ובדק או דקבל עליו וכדאמרינן בסמוך איכא בינייהו קבל מסר והלך, ופירש רש״י ז״ל קבל הבעל המומין דמשום סמפון ליכא. ויש לומר דקל וחומר מיהא איתאי וכדאמרינן לעיל, והכי קאמר ומה שפחה כנענית שאין ביאתה אפילו בבדיקה מאכילתה בתרומה כספא גרידא מאכילתה בתרומה ולא חיישינן לסמפון, זו שביאתה בבדיקה מאכילתה בתרומה אינו דין שכספא גרידא מאכילתה בתרומה ולא חיישינן לסמפון.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)
הערות
הערות
Gemara
Peirush