Rashba Ketubot 86b – רשב"א כתובות פו:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ.: בְּעָא מִינֵּיהּ רָמֵי בַּר חָמָא מֵרַב חִסְדָּא הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ וְלֹא תִּתְגָּרְשִׁי בּוֹ אֶלָּא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם וְהָלְכָה וְהִנִּיחַתּוּ בְּצִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים מַהוּ. אֲמַר לֵיהּ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת מִדְּרַב וּשְׁמוּאֵל דְּרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ וְהוּא שֶׁצְּבוּרִין וּמוּנָּחִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְצִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמוּ. אַדְּרַבָּה מְגוֹרֶשֶׁת מִדְּרַב נַחְמָן דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ מְשׁוֹךְ פָּרָה זוֹ וְלֹא תִּהְיֶה קְנוּיָה לָךְ עַד לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם קָנָה וַאֲפִילּוּ עוֹמֶדֶת בַּאֲגַם מַאי לָאו הַיְינוּ אֲגַם וְהַיְינוּ צִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים לָא אֲגַם לְחוּד וְצִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים לְחוּד. אִיכָּא דְאָמְרִי אֲמַר לֵיהּ ^אמְגוֹרֶשֶׁת מִדְּרַב נַחְמָן וְצִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים כַּאֲגַם דָּמֵי אַדְּרַבָּה אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת מִדְּרַב וּשְׁמוּאֵל מַאי לָאו הַיְינוּ רְשׁוּת הָרַבִּים וְהַיְינוּ צִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים ^בלָא רְשׁוּת הָרַבִּים לְחוֹד וְצִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים לְחוֹד.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^גהַמּוֹשִׁיב אֶת אִשְׁתּוֹ חֶנְוָונִית אוֹ שֶׁמִּינָּהּ אַפּוֹטְרוֹפְּיָא הֲרֵי זֶה מַשְׁבִּיעָהּ כׇּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֲפִילּוּ עַל פִּילְכָּהּ וְעַל עִיסָּתָהּ.: גמ׳גְּמָרָא: אִיבַּעְיָא לְהוּ ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עַל יְדֵי גִלְגּוּל קָאָמַר אוֹ לְכַתְּחִלָּה קָאָמַר. ת״שתָּא שְׁמַע אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֵין אָדָם דָּר עִם נָחָשׁ בִּכְפִיפָה אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא לְכַתְּחִלָּה שַׁפִּיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ ע״יעַל יְדֵי גִלְגּוּל מַאי נָפְקָא לַהּ מִינַּהּ. דְּאָמְרָה לֵיהּ כֵּיוָן דְּקָדָיְיקַתְּ בָּתְרַאי כּוּלֵּי הַאי לָא מָצְיָנָא דְּאֵדוּר בַּהֲדָךְ. ת״שתָּא שְׁמַע הֲרֵי שֶׁלֹּא פָּטַר אֶת אִשְׁתּוֹ מִן הַנֶּדֶר וּמִן הַשְּׁבוּעָה וְהוֹשִׁיבָהּ חֶנְוָונִית אוֹ שֶׁמִּינָהּ אַפּוֹטְרוֹפְּיָא הֲרֵי זֶה מַשְׁבִּיעָהּ כׇּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה ^דלֹא הוֹשִׁיבָהּ חֶנְוָונִית וְלֹא מִינָּהּ אַפּוֹטְרוֹפְּיָא אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוֹשִׁיבָהּ חֶנְוָונִית וְלֹא מִינָּהּ אַפּוֹטְרוֹפְּיָא הֲרֵי זֶה מַשְׁבִּיעָהּ כׇּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה שֶׁאֵין לְךָ אִשָּׁה שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפְּיָא שָׁעָה אַחַת בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ עַל פִּילְכָּהּ וְעַל עִיסָּתָהּ אָמְרוּ לוֹ אֵין אָדָם דָּר עִם נָחָשׁ בִּכְפִיפָה שְׁמַע מִינָּהּ לְכַתְּחִלָּה שְׁמַע מִינָּהּ.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^הכָּתַב לָהּ נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִךְ אֵין יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ ^ואֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. ^זנֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתִךְ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ לֹא הִיא וְלֹא יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא אֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ אֲבָל יוֹרְשָׁיו מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ וְאֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי וְלֹא לְיוֹרְשַׁי וְלֹא לַבָּאִים בִּרְשׁוּתִי עָלַיִךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתִיךְ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ לֹא הוּא וְלֹא יוֹרְשָׁיו וְלֹא הַבָּאִים בִּרְשׁוּתוֹ לֹא אוֹתָהּ וְלֹא יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. ^חהָלְכָה מִקֶּבֶר בַּעְלָהּ לְבֵית אָבִיהָ אוֹ שֶׁחָזְרָה לְבֵית חָמִיהָ וְלֹא נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפְּיָא אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ וְאִם נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפְּיָא הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל הֶעָתִיד לָבֹא וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל מַה שֶּׁעָבַר.: גמ׳גְּמָרָא: שְׁבוּעָה מַאי עֲבִידְתֵּהּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַבמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות גירושין ט׳:ג׳
טור אבן העזר קמ״ו:ב׳
שולחן ערוך אבן העזר קמ״ו:ב׳

^ב רמב״ם הלכות גירושין ט׳:ג׳
טור אבן העזר קמ״ו:ב׳
שולחן ערוך אבן העזר קמ״ו:ב׳

^ג רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין ט׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר צ״ז:א׳-ב׳
טור חושן משפט צ״ג:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ז:א׳-ב׳
שולחן ערוך חושן משפט צ״ג:א׳

^ד רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין ט׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר צ״ז:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ז:א׳

^ה רמב״ם הלכות אישות ט״ז:י״ט
רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ו:ז׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
טור חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:י״ז

^ו רמב״ם הלכות אישות ט״ז:י״ט
רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ו:ז׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
טור חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:י״ז

^ז רמב״ם הלכות אישות ט״ז:כ׳
טור אבן העזר צ״ח:ג׳-ד׳
טור חושן משפט ע״א:י״ז
שולחן ערוך אבן העזר צ״ח:ג׳-ד׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:י״ז

^ח רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין ט׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור אבן העזר צ״ח:ד׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ח:ד׳

והלכה והניחתו בצדי רשות הרבים. וראיתי להרשב״א שכתב דלענין הלכה גט ופרה שוין וכל שלא אמר מעכשיו והניחתו בצדי רשות הרבים אינה מגורשת (וכו׳) ורמי בר חמא ורב חסדא הוו סברי דהא דר״נ הויא בלא מעכשיו, וליתא דבמעכשיו הוא, ולפיכך כל שלא אמר מעכשיו בגט אינה מגורשת ובפרה לא קנה. ואם אמר מעכשיו בפרה ובגט הויא לה מגורשת ואינה מגורשת דמספקא לן (בקדושין עא:) אי חזרה הוי אי תנאה הוי כמו שהזכרתי הלכך כיון שהניחתו ברשות שאינה שלה הויא לה ספק מגורשת. אלו דבריו ז״ל (מגיד משנה הל׳ גירושין פ״ט ה״ג). אבל יורשיו משביעין אותה. ולא שבועה דלא פרעתיך קאמר, דההיא אינה במשנה, ורב פפא הוא דאשמועינן כדאיתא בשבועות (שבועות מא.) אלא אפוטרופא שנעשית ואפוגמת כתובתה קאמר כדאיתא ואיכא דמפרש (עי׳ רמב״ן בשם יש מי שאומר) שכל פטורין אלו שבמשנתנו אינן אלא על דברים שנשתמשה בחיי בעלה, אבל דברים שנשתמשה בהם לאחר מיתת בעלה לא, לפי שכבר נתרוקן זכות הנכסים ליורשין או אצל הלקוחות, ואין תנאי שלו מועיל לנכסים שאינם שלו, וכן נראה מלשון רש״י ז״ל (בד״ה על העתיד ולפי דבריהם כי כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך, היורשין משביעין אותה אפילו על מה שנשתמשה בחיי בעלה, שלא פטרה אלא ממנו לפי שהיא או יורשיה בושין ממנו יותר, שהיה יודע בעסק הנכסים יותר ואין מעיזים פניהם, אבל בבנו ובבאים ברשותו מעיזין ומעיזין, וכל שכן בפגימת הכתובה דטוען ברי שאינן מעיזין בו אבל בבנו מעיזין, וכי כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאין ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותיך, אין היורשים יכולים להשביעה על אפוטרופסות שנעשו בחיי האב, אבל אם אפוטרופסות לאחר מיתת האב כגון שמנתה אותן ברשותו לזמן ידוע ומת הוא בינתים, הרי אלו נשבעין ליורשין ולבאים ברשותו. והא דתנן הלכה מקבר בעלה לבית אביה, מפורש בתוספתא (פ״ט ה״ה) מן השבועה קאי, וכדפירש רש״י. ולפי מה שפירשנו, דוקא בכותב לה אין לי ולא ליורשי, דאי לא כתב אלא לי, הא אמרינן דיורשיו משביעין אותה אף לשעבר, והא דאצטריך למהדר ולמתני שאין היורשין משביעין אותה לשעבר הכי קאמר, אף על פי שמשביעין אותה על העתיד אין משביעין אותה על שעבר, כלומר, דאפילו בגלגול אין משביעין אותה, דכל שנפטר בדבר מידי שבועה מחמת תנאי, אפילו בגלגול אינו נשבע עליו, ומהכא שמעינן לה. ואיכא מאן דאמר (רמב״ן בשם העטור) דעל ידי גלגול ודאי נשבעת, ולפי זה, הא מתניתין יתירא היא ולומר שלא נפטרה אלא לשעבר, אבל משבאו נכסיו לרשות יתומין ואפילו בין מיתה לקבורה לא. ומיהו לרב מתנא דאמר בגמרא דאפילו בין מיתה לקבורה אין משביעין אותה והיינו לשעבר, היא גופא קמשמע לן, וקצת ראיה יש להם מן התוספתא כמו שנכתוב לקמן בסייעתא דשמיא. נמצא עכשיו, דכל הפוטר את חבירו מידי שבועה וכתב לו נדר ושבועה אין לי עליך, לא האמינו אלא עליו לבד, אבל יורשיו משביעין אותה שלא נפרעה משל אביהם בחייו. ואם האמינו עליו ועל יורשיו, אינן יכולין להשביע על ספק מה שנעשה בחיי אביהם, אבל על טענת עצמם כגון שטענו עליו שהם פרעוהו, משביעין אותו, שאין תנאי מועיל במה שנעשה לאחר שנתרוקן רשות הנכסים אצל יורשים, שאין נכסים אלו מעתה שלו אלא של אחרים, והוא הדין ללקוחות. אבל בירושלמי (ירושלמי כתובות ט׳:ה׳) גרסינן: כתב לו נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך כו׳, רבי יוסי ורבי יונה תרוייהו אמרין, לא סוף דבר כלים שנשתמשה בהן בחיי בעלה, אלא אפילו כלים שנשתמשה בהן לאחר מיתת בעלה, אלמא תנאי מועיל אף לאחר שנתרוקנו הנכסים אצל היורשים. והא דקתני נדר ושבועה אין לי עליך כו׳, אבל היורשים משביעין אותה, על דברים שנשתמשה בהן לאחר מיתת בעלה דוקא קאמר, שעל כלים שנשתמשה בהן בחייו הרי היא פטורה לגמרי בתנאי שהתנה שלא יהא לו נדר ושבועה עליה. והוא הדין לפוגמת כתובתה מחמת פרעון שקבלה בחיי בעלה, אינה נשבעת ואפילו ליורשין, וכן יורשיה ולקוחות שלה שפגמו כתובתה מחמת פרעון שקבלה בחיי בעלה, אינה נשבעת, אבל פגמה כתובתה לאחר מיתת הבעל, כגון שאמרו ליורשים לא קבלנו מכם אלא מנה, בזו היורשין משביעין אותה, אלא אם כן כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך ועל יורשיך. ואם כתב לה כן, אפילו על פגימת שטר של אחר מיתת הבעל אין היורשין משביעין אותה, לפי שהאב האמינו על נכסיו, וכאילו לא הורישו אלא מה שיותירו הנכסים על כתובתה. והא דקתני הלכה מקבר בעלה לבית אביה אין היורשין משביעין אותה על שעבר כו׳, בשלא כתב לה [אלא] נדר ושבועה אין לי עליך, ולפיכך אין היורשין משביעין אותה לשעבר, אבל משביעין אותה על העתיד לפי שלא פטרה אלא ממנו. אבל אם פטרה בין ממנו בין מיורשיו, אפילו הלכה מקבר בעלה לבית חמיה ונעשית אפוטרופא, אין היורשין משביעין אותה. והוא הדין כשכתב לה דלא נדר ונקי נדר כדאיתא בגמרא וגרסינן (בתוספתא שם) כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך, אין היורשין יכולין להשביעה בדברים שנשתמשה בהן בחיי במה דברים אמורים בזמן שהלכה מקבר בעלה לבית אביה, אבל הלכה מקבר בעלה לבית חמיה, אפילו כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך, היורשין יכולין להשביעה בדברים שנשתמשה בהן בחיי הרי שאנו למדין מרישא דתוספתא, דבכותב נדר ושבועה אין לי עליך בלבד, שאין היורשין יכולין להשביעה על דברים שנשתמשה בהן בחיי בעל, כפי הפירוש הזה השני. ואף על פי שנראה כטעות בסופה של תוספתא, דאפילו כשהלכה מקבר בעלה לבית חמיה ונעשית אפוטרופסית לנכסיהן, משביעין אותה על דברים שנשתמשה בהן בחיי בעלה. והא דתנן אין היורשין משביעין אותה לשעבר, ואפשר שעל ידי גלגול קאמר, וכדברי מי שאומר, דמי שפטר את חברו מן השבועה בדבר ונתחייב לו שבועה ממקום אחר, מגלגל עליו את הכל, ויהיה להם סיוע מכאן כמו שכתבתי למעלה. ומקצת ספרים ראיתי דגרסי בסיפא של תוספתא, היורשין משביעין אותה על דברים שנשתמשה בהם לאחר מיתת בעלה. וגרסא אחרת ראיתי בתוספתא זו, כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך, אין היורשין יכולים להשביעה בדברים שנשתמשה בהן לאחר מיתת בעלה, במה דברים אמורים כשהלכה מקבר בעלה לבית אביה, אבל הלכה מקבר בעלה לבית חמיה, אפילו כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך, היורשים יכולים להשביעה בדברים שנשתמשה בהן לאחר מיתת ולפי גרסא זו, לא יהא לנו ראיה מכרעת על אחת מן הפירושין כלל. ונראה לי פירושא לפי הגירסא הזו, דדברים שנשתמשה בהן לאחר מיתת בעלה דרישא, היינו בין מיתה לקבורה וכדרב מתנה, והלכה מקבר בעלה לבית חמיה היורשין משביעין אותה בדברים שנשתמשה בהן לאחר מיתת בעלה, כשנעשית אפוטרופא על נכסיהן. ובאין ברשותה דקתני במתניתין, מפורש בתוספתא אלו הן הבאין ברשותה, כל שמכרה להן או נתנה להן במתנה. ואם תאמר, למאי דפירשו בגמרא דפטור, שבועה זו של אפוטרופיא שנעשית בחייו יורשין ולקוחות מאי עבידתייהו, יש לומר כשמנתה אפוטרופיא על נכסיו לזמן ידוע למחצה לשליש ולרביע, ולפיכך אם מת נעשית אפוטרופיס על היתומים, ועל הבאין ברשותו נמי כגון שמכר או נתן להם כל נכסיו, ואם מתה היא, אפשר שגם יורשיה והבאין ברשותה שמכרה להן זכות שיש לה בנכסים שנעשית אפוטרופסית, אלא שאין נראה כן דעת מקצת הגדולים, וגם הרי״ף בבבא מציעא בפרק המקבל. אי נמי, אפשר לפרש כשנתן לה רשות בפירוש, וכן פירשו בירושלמי והוא שנתן לה רשות שיהו בניה אפוטרופסים. ולפי הפירוש הראשון שכתבתי, דכתב לה נדר ושבועה אין לי עליך, היורשין משביעין אותה ואת יורשיה אפילו על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה, נראה לי דעל כרחין אי אפשר לפרש הבאין ברשותו לקוחות, דלקוחות על אפוטרופיא שנעשית בחייו מאי עבידתייהו, אלא מפרשין באין ברשותו ממונה שמנה לפקח על נכסיו, דלא פירשו בתוספתא אלו הן הלקוחות, אלא מפרשין הבאין ברשותה בלבד, ובאין ברשותו ובאין ברשותה אין פירושן שוה. וכן יש קצת מן המפרשים שפירשו כן. ומיהו למאי דאוקימנא בגמרא אפוגמת כתובתה, אפשר לפרש נמי באין ברשותו לקוחות, כשתבא לגבות כתובתה משביעין שלא עכבה משל בעלה כלום (שיכנס) לה בפרעון לכתובתה (רשב״א בשטמ״ק). אמר רב יהודה אמר רב על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה וכו׳. [דדוקא על אפוטרופיא פוגמת האמינה מן הסתם אבל משבועת עד אחד שהעידה שהיא פרועה לא האמינה מן דטפי מעד לא הימנה, ודכותה בפרק שבועת הדיינין (בבלי שבועות מב.) בתלתא הימניה בארבעה לא הימניה, אלא אדדחו משום דתרי כמאה, ודייקינן נמי דאדכרו כולהו לפטורה במתניתין ובגמרא כדמהך, ושמע מינה לא מפטרה בסתמא אלא אם כן פטרה בפירוש על כך (רשב״א בשטמ״ק).מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון