Rashba Gittin 89b – רשב"א גיטין פט:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

לְחַד מִבְּנֵי פְּלָנְיָא אָמַר רָבָא אפי׳אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר לָא מְבַטְּלִינַן קָלָא בְּהָא מְבַטְּלִינַן קָלָא מֵימָר אָמְרִי עַיִּינוּ בְּהוּ רַבָּנַן בְּקִידּוּשֵׁי וְקִידּוּשֵׁי קָטָן הֲווֹ. הָהִיא דִּנְפַק עֲלַהּ קָלָא דְּאִיקַּדַּשָׁה לְקָטָן הַנִּרְאֶה כְּגָדוֹל א״לאֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי הֲוָה עוֹבָדָא וְאָמְרוּ עֲדַיִין לֹא הִגִּיעַ לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן שֶׁנֶּאֱמַר {שופטים ה׳:ט״ז} לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב.: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא שָׁם אֲמַתְלָא.: אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אֲמַתְלָא שֶׁאָמְרוּ אפי׳אֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים רַב זְבִיד אָמַר בִּמְקוֹם אֲמַתְלָא חוֹשְׁשִׁין לַאֲמַתְלָא. אֵיתִיבֵיהּ רַב פָּפָּא לְרַב זְבִיד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא שָׁם אֲמַתְלָא א״לאֲמַר לֵיהּ בִּמְקוֹם אֲמַתְלָא קָאָמַר. א״לאֲמַר לֵיהּ רַב כָּהֲנָא לְרַב פָּפָּא וְאַתְּ לָא תִּסְבְּרַאּ וְהָתְנַן ^אנִתְקַדְּשָׁה ואח״כוְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ מוּתֶּרֶת לַחְזוֹר לָאו מִשּׁוּם דאמרי׳דְּאָמְרִינַן עַל תְּנַאי קַדֵּישׁ. שָׁאנֵי הָתָם דְּאָתֵי בַּעַל וְקָא מְעַרְעֵר. אִי הָכִי נִישֵּׂאת נָמֵי נִישֵּׂאת דַּעֲבַדָה אִיסּוּרָא קַנְסוּהָ רַבָּנַן נִתְקַדְּשָׁה דְּלָא עֲבַדָה אִיסּוּרָא לָא קַנְסוּהָ רַבָּנַן. אָמַר רַב אָשֵׁי ^בכֹּל קָלָא דְּלָא אִיתַּחְזַק בְּבֵי דִינָא לָאו קָלָא הוּא וא״רוְאָמַר רַב אָשֵׁי ^גכֹּל קָלָא דְּבָתַר נִישּׂוּאִין לָא חָיְישִׁינַן לֵיהּ הָא דְּבָתַר אֵירוּסִין חָיְישִׁינַן לֵיהּ רַב חֲבִיבָא אָמַר אֲפִילּוּ דְּבָתַר אֵירוּסִין נָמֵי לָא חָיְישִׁינַן לֵיהּ ^דוְהִלְכְתָא לָא חָיְישִׁינַן לֵיהּ. אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא שְׁלַחוּ לֵיהּ מִבֵּי רַב לִשְׁמוּאֵל יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ יָצָא עָלֶיהָ קוֹל מֵרִאשׁוֹן וּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ קִידּוּשֵׁי תוֹרָה מַהוּ שְׁלַח לְהוּ תֵּצֵא וְהַעֲמִידוּ הַדָּבָר עַל בּוּרְיוֹ וְהוֹדִיעוּנִי. מַאי (וְהַעֲמִידוּ הַדָּבָר עַל בּוּרְיוֹ) אִילֵּימָא דְּאִי מִגַּלְּיָא מִילְּתָא דְּקִידּוּשֵׁי דְקַמָּא לָאו קִידּוּשֵׁי מְעַלְּיָא נִינְהוּ מְבַטְּלִינַן קָלָא וְהָא נְהַרְדְּעָא אתרי׳אַתְרֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל הוּא וְלָא מְבַטְּלִי קָלָא אֶלָּא ^הדְּאִי מִיגַּלְּיָא מִילְּתָא דְּקִידּוּשֵׁי קַמָּא קִידּוּשֵׁי מְעַלְּיָא נִינְהוּ לֹא צְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי. וּפְלִיגָא דְּרַב הוּנָא דְּאָמַר רַב הוּנָא ^ואֵשֶׁת אִישׁ שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְקִיבְּלָה קִידּוּשִׁין מֵאַחֵר מְקוּדֶּשֶׁת. מִדְּרַב הַמְנוּנָא דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא ^זהָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה לְבַעְלָהּ גֵּירַשְׁתַּנִי נֶאֱמֶנֶת חֲזָקָה אֵין אִשָּׁה מְעִיזָּה פָּנֶיהָ בִּפְנֵי בַּעְלָהּ. וְאִידַּךְ ^חכִּי אִתְּמַר דְּרַב הַמְנוּנָא בְּפָנָיו שֶׁלֹּא בְּפָנָיו מְעִיזָּה וּמְעִיזָּה. לֹא מָצְאוּ דָּבָר עַל בּוּרְיוֹ מַהוּ. א״ראָמַר רַב הוּנָא ^טמְגָרֵשׁ רִאשׁוֹן וְנוֹשֵׂא שֵׁנִי ^יאֲבָל מְגָרֵשׁ שֵׁנִי וְנוֹשֵׂא רִאשׁוֹן לָא מַאי טַעְמָא אָתֵי לְמֵימַר מַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִן הָאֵירוּסִין. רַב שִׁינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר אַף מְגָרֵשׁ שֵׁנִי וְנוֹשֵׂא רִאשׁוֹן מֵימָר אָמְרִי עייני רַבָּנַן בְּקִידּוּשֵׁי וְקִידּוּשֵׁי טָעוּת הוה. יָצָא עָלֶיהָ קוֹל מִזֶּה וּמִזֶּה מַהוּ אָמַר רַב פָּפָּא אַף זוֹ מְגָרֵשׁ רִאשׁוֹן וְנוֹשֵׂא שֵׁנִי אַמֵּימָר אָמַר מוּתֶּרֶת לִשְׁנֵיהֶםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות גירושין י׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה נ׳
טור אבן העזר י״ז:נ״ח
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:נ״ח

^ב רמב״ם הלכות גירושין י׳:ו׳
רמב״ם הלכות אישות ט׳:כ״ב
סמ״ג מצוות עשה נ׳
טור אבן העזר ו׳:ה׳
טור אבן העזר מ״ו:א׳
שולחן ערוך אבן העזר ו׳:ה׳
שולחן ערוך אבן העזר מ״ו:א׳

^ג רמב״ם הלכות גירושין י׳:כ׳
סמ״ג מצוות עשה נ׳
טור אבן העזר ו׳:ג׳
טור אבן העזר מ״ו:ח׳
שולחן ערוך אבן העזר ו׳:ג׳
שולחן ערוך אבן העזר מ״ו:ח׳

^ד רמב״ם הלכות גירושין י׳:כ׳
סמ״ג מצוות עשה נ׳
טור אבן העזר ו׳:ג׳
טור אבן העזר מ״ו:ח׳
שולחן ערוך אבן העזר ו׳:ג׳
שולחן ערוך אבן העזר מ״ו:ח׳

^ה רמב״ם הלכות אישות ט׳:כ״ו
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר מ״ו:ה׳
שולחן ערוך אבן העזר מ״ו:ה׳

^ו רמב״ם הלכות אישות ד׳:י״ג
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר י״ז:ב׳
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:ב׳

^ז רמב״ם הלכות אישות ד׳:י״ג
רמב״ם הלכות גירושין י״ב:ד׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר י״ז:ב׳
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:ב׳

^ח רמב״ם הלכות אישות ד׳:י״ג
רמב״ם הלכות גירושין י״ב:ד׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר י״ז:ב׳
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:ב׳

^ט רמב״ם הלכות אישות ט׳:כ״ו
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר מ״ו:ה׳
שולחן ערוך אבן העזר מ״ו:ה׳

^י רמב״ם הלכות אישות ט׳:כ״ו
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר ל״א:ד׳
שולחן ערוך אבן העזר ל״א:ד׳

הא דאמרינן: רב זביד אמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא. לא פליגא אדרבה בר רב הונא ולא שייכא בה כלל אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא, דרבה בר רב הונא איירי בזמן שחוששין לאמתלא כלומר דאפילו יצתה לאחר שנים עשר [בנדפס: עשרה] ימים חוששין לה ורב זביד איירי באמתלא גופה באיזו אמתלא חיישינן, ואמר רב זביד דאפילו ליכא אמתלא גמורה אלא שיש מקום ופתח שנוכל לומר שם אמתלא חוששין שמא אמתלא פלונית יש וכי האי דאמר ליה רב כהנא לרב פפא ואת לא תסברה הכין והתנן נתקדשה ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו אף על פי שאין שם אמתלא גמורה אלא מקום ופתח שנוכל לומר דאמתלא פלונית היתה שם דעל תנאי קדיש כן פירוש רש״י ז״ל, וקרוב לענין פירש רבנו חננאל ז״ל דכל דבר שיש שם אמתלא שיצא הקול בעבורו כמעשה דאשה שהיתה נאה ביותר וקפצו עליה בני אדם לקדשה ואמרה אשת איש אני ולבסוף עמדה וקדשה עצמה ונתנה אמתלא לדבריה שמתחלה מפני שיצאו עליה בני אדם שאינן מהוגנין לה אמרה כן והשתא אותו קול שיצא עליה בשביל דבריה היא והיא נותנת אמתלא זו לדבריה עכשיו אף על פי שלא נשמעה האי אמתלא בהדיא אמתלא היא, אבל מדברי רבנו אלפאסי ז״ל נראה דרב זביד מיפלג פליג אדרבה בר רב הונא שכך כתוב ומסתברא כותיה דהא דרבה כבר דחאה רבי יוחנן לעולא [בנדפס: לעיל]. אמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן לה הא לבתר אירוסין חיישינן לה. ואם תאמר אם כן כי אקשינן בריש שמעתין ואסרינן לה אגברא והא אמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן לה ופרקה רב אשי דהכי קאמר מקודשת מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת אמאי לא מפרק לה במגורשת מן האירוסין וקלא דבתר אירוסין חוששין לו כדאית ליה הכא. יש לומר דניחא ליה לפרוקה אפילו אליבא דרב חביבא דאמר אפילו דבתר אירוסין נמי לא חיישינן ליה, ועוד דמתניתין לכאורה בנשואה קא מיירי, ועוד דהלכתא הכין דאפילו בתר אירוסין לא חיישינן ליה. ואמר רב אשי כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא. כלומר כל שלא בדקו בית דין אחריו אם הוא קול גמור כשמיעת פלוני מפלוני שהלכו להם למדינת הים או בנרות דולקות עד שבאו אותן עדים והעידו בביטול שלו דכל קלא שהוחזק אין מבטלין אותו ואם לא הוחזק מבטלין אותו, וכן אם לא בדקו עליו בזמנו ולאחר זמן לא מצאו ולא ידעו מי שמעיד להם בדבר הברור אין חוששין לו כך פירש רש״י ז״ל ועיקר הוא. ואם תאמר כל שלא הוחזק ממנו יחזיקו אותו עכשיו ויבדקו עליו, ושמא אם נשאת קודם בדיקה אין בודקין אחר נישואין והטעם לכל אלו שהרבה אומרים פלוני שמע מפלוני ומהן אומרים אנו שמענו מפלוני ופלוני שהלכו למדינת הים ואלו באין לבית דין ויחקרו יאמרו לא שמענו ולא ראינו בפירושי הרמב״ן נ״ר. ופליגא דרב הונא דאמר רב הונא אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת. כלומר ואפילו שלא בפניו, שלא להתירה לשני קאמר דמתניתין היא אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת וכו׳, ואם יש עדים שהיתה אשת איש אינה נאמנת אלא להצריכה גט משני ולאוסרה לראשון קאמר, וליתא לדרב הונא וכן כתב רש״י ז״ל כאן, ויש אומרים דחוששין לה דהא רבי הושעיא נמי סבירא ליה דהא דרב המנונא אפילו שלא בפניו נמי היא כדאיתא בכתובות פרק האשה (כתובות כג.) גמרא אם משנשאת באו עדים וכמו שכתבתי שם, ולעיל בפרק התקבל בסיעתא דשמיא. ואידך כי אתמר דרב המנונא בפניו. כבר כתבתי למעלה בפרק התקבל דהא דרב המנונא אפילו להתירה לינשא היא וקיימא לן כותיה, וכתבו בתוספות דמהך שמעתא פסק רבנו תם ז״ל על אחד שהיה מוציא לעז באשה נשואה לאחר לומר שהוא קדשה תחלה והלכה היא ונשאת לזה בלא גט דאין בדבריו כלום, חדא דלאו כל כמיניה לאסור נשי בני אדם ולומר שקדשם תחלה ואפילו בקול אמרינן דקלא דבתר נשואין לא חיישינן, ועוד שאפילו יש עדים שקדשה תחלה אם היה זה בחופה [בנדפס: קודם לחופה] של שני אין יכול לאוסרה דהא פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בפני בעלה אמרינן הכא מקודשת לשני ובפני בעלה אמרינן דנאמנת לגמרי לצאת מבעלה. לא מצאו דבר על בוריו מהו אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא דאתו למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין הוא. דקיימא לן דאסורה לו דלית הלכתא כרבי יוסי בן כיפר דהתיר מן האירוסין כדאיתא ביבמות פרק קמא (יבמות יא:) ובפרק האשה רבה (יבמות פח.) ואם תאמר לרב הונא מאי איריא כי לא מצאו דבר על בוריו מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא דהא סבירא ליה לרב הונא דאשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר שלא בפני בעלה מקודשת לשני ואם כן לגרש שני ולישא ראשון אי אפשר דדילמא חלו קדושי שני ונמצא ראשון מחזיר גרושתו מן האירוסין, יש לומר דלא מצאו דבר על בוריו איצטריכא ליה סלקא דעתא אמינא כיון דלא מצאו דבר על בוריו מותרת לשניהם כרב שישא בריה דרב אידי דאיכא למימר דקדושי קמא קידושי טעות הוה ואין זה מחזיר גרושתו, ועוד דספק ספיקא היא דשמא לא קדשה ראשון ואין זה מחזיר גרושתו, ואם תמצא לומר קדשה ראשון שמא לא גרשה ולא חלו קדושי שני כלל ומשום הכי תהא מותרת אף לראשון קא משמע לן דלא, אבל מצאו דבר על בריו לא צריכא למימר דודאי מגרש ראשון ונושא שני אבל איפכא לא. מימר אמרי עיינו רבנן בקידושי וקדושי טעות הוה. פירש רש״י ז״ל קדושי שני קדושי טעות הוה, וכתבו בתוספות פירוש לפירושו דאי קדושי ראשון בטעות יתירוה אפילו לשוק אבל כיון שאין מתירין אותה אלא לראשון לא מצו אמרי דקדושי ראשון בטעות הוה אלא קדושי שני קאמר, ואף על פי שהצריכוה גט משני מימר אמרי דלבתר גירושין נבדק הדבר ונמצאו [בנדפס: ונמצא] קדושי שני בטעות ואפילו גט לא היתה צריכה. יצא עליה קול מזה ומזה. כלומר שלא קדשה שני בפנינו קידושי תורה אלא שיצא קול שקדשה זה ויצא קול גם כן שקדשה שני אחר כך, אמר רב פפא אף זו מגרש ראשון ונושא שני, כתב רבנו אלפאסי ז״ל דמדאמר רב פפא אף זו מגרש ראשון ונושא שני שמעינן מינה דהם קמייתא נמי הכי הוא ולאו כדקאמר רב שישא בריה דרב אידי, ואפשר שאין זו ראיה דרב פפא לטעמיה דרב הונא קאמר וכן פירש רש״י ז״ל, ובתוספות הביאו ראיה דהלכתא כרב הונא מדאיצטריך תלמודא בהא למימר והלכתא מותרת לשניהם, אלמא בראשונה אינה מותרת לשניהם.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון