×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא גיטין ע״ח:גמרא
;?!
אָ
וְגֵט יוֹצֵא מֵאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ לד׳לְאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלָּהּ. וְהָא אֲגִיד גַּבֵּיהּ אֶלָּא רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ הָכָא בִּשְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים עָסְקִינַן אַחַת אוֹמֶרֶת קָרוֹב לוֹ וְאַחַת אוֹמֶרֶת קָרוֹב לָהּ. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר קָרוֹב לָהּ שָׁנִינוּ אֲפִילּוּ מֵאָה אַמָּה וְקָרוֹב לוֹ שָׁנִינוּ אֲפִילּוּ מֵאָה אַמָּה. הֵיכִי דָּמֵי מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה אָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא לְדִידִי מִיפָּרְשָׁא לַהּ מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אהוּא יָכוֹל לְשׁוֹמְרוֹ וְהִיא אֵינָהּ יְכוֹלָה לְשׁוֹמְרוֹ זֶהוּ קָרוֹב לוֹ הִיא יְכוֹלָה לְשׁוֹמְרוֹ וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְשׁוֹמְרוֹ זֶהוּ קָרוֹב לָהּ שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לְשׁוֹמְרוֹ שְׁנֵיהֶם אֵין יְכוֹלִין זֶהוּ מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה. אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹנָתָן הָכִי אָמַר יָדְעִין חַבְרִין בַּבְלָאֵי לְפָרוֹשֵׁי כִּי הַאי טַעְמָא. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כֹּל שֶׁהוּא קָרוֹב לָהּ מִלּוֹ וּבָא כֶּלֶב וּנְטָלוֹ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת כֹּל הָיכִי תִּינְטְרֵיהּ וְתֵיזִיל. אֶלָּא לָאו ה״קהָכִי קָאָמַר כֹּל שֶׁקָּרוֹב לָהּ מִלּוֹ וְאִילּוּ בָּא כֶּלֶב וּנְטָלוֹ וְהוּא יָכוֹל לְשׁוֹמְרוֹ וְהִיא אֵינָהּ יְכוֹלָה לְשׁוֹמְרוֹ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה שִׁינָּנָא בכְּדֵי שֶׁתָּשׁוּחַ וְתִטְּלֶנּוּ וְאַתְּ לָא תַּעֲבֵיד עוֹבָדָא עַד דְּמָטֵי גִּיטָּא לִידַהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי הֲוָה עוֹבָדָא הָכִי וְאַצְרְכוּהָ חֲלִיצָה.: וְכֵן לְעִנְיַן קִדּוּשִׁין.: אָמַר ר׳רַבִּי אַסִּי אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לְגִיטִּין אָמְרוּ גוְלֹא לְדָבָר אַחֵר. אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי אַבָּא לר׳לְרַבִּי אַסִּי וְכֵן לְעִנְיַן קִדּוּשִׁין שָׁאנֵי הָתָם דכתי׳דִּכְתִיב {דברים כ״ד:ב׳} וְיָצְאָה וְהָיְתָה. אֵיתִיבֵיהּ וְכֵן לְעִנְיַן הַחוֹב זְרוֹק לִי חוֹבִי וּזְרָקוֹ לוֹ קָרוֹב לַמַּלְוֶה זָכָה הַלֹּוֶה קָרוֹב לַלֹּוֶה הַלֹּוֶה חַיָּיב מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה שְׁנֵיהֶם יַחְלוֹקוּ. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דדַּאֲמַר לֵיהּ זְרוֹק לִי חוֹבִי וְתִיפָּטֵר אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא לָא צְרִיכָא הדַּאֲמַר לֵיהּ זְרוֹק לִי חוֹבִי בְּתוֹרַת גִּיטִּין. וְאַכַּתִּי מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא מָצֵי אָמַר לֵיהּ מְשַׁטֶּה אֲנִי בָּךְ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. אָמַר רַב חִסְדָּא גֵּט בְּיָדָהּ וּמְשִׁיחָה בְּיָדוֹ ואִם יָכוֹל לְנַתְּקוֹ וְלַהֲבִיאוֹ אֶצְלוֹ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת וְאִם לָאו מְגוֹרֶשֶׁת. מַאי טַעְמָא בָּעֵינַן כְּרִיתוּת וְלֵיכָּא. אָמַר רַב יְהוּדָה זהָיְתָה יָדָהּ עֲשׂוּיָה כְּקָטַפְרֵס וּזְרָקוֹ לָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. אַמַּאי הָא כִּי נָפֵיל בְּאַרְבַּע אַמּוֹת דִּידַהּ קָא נָפֵיל בִּדְלָא נָח. וְתִיגָּרַשׁ מֵאַוֵּירָא דְּאַרְבַּע אַמּוֹת תִּפְשׁוֹט דְּבָעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָמְרוּ יֵשׁ לָהֶן אֲוִיר אוֹ אֵין לָהֶן אֲוִיר תִּפְשׁוֹט דְּאֵין לָהֶן אֲוִיר. חהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּעוֹמֶדֶת עַל גַּב הַנָּהָר דְּמֵעִיקָּרָא לְאִיבּוּד קָאֵי.:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ג רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ז:א׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ד
טור חושן משפט ק״כ:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ק״כ:א׳
ד רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ז:א׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ד
טור חושן משפט ק״כ:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ק״כ:א׳
ה רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ז:א׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ד
טור חושן משפט ק״כ:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ק״כ:א׳
E/ע
הערותNotes
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הכא בשתי כתי עדים עסקינן. הקשה הרב רבי אלחנן ז״ל אם כן הא דקתני לענין החוב מחצה על מחצה יחלוקו היינו נמי בשתי כתי עדים ואמאי יחלוקו אדרבה הוה לן למימר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה, ותרצו בתוספות דהכא לתרוייהו אית להו חזקה למלוה איכא למימר אוקי אחזקתיה שהוא מחויב לו הלוה קודם שנולד ספק זה, וללוה איכא חזקה דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה הילכך יחלוקו, ואם תאמר אדרבה הוה ליה כמנה הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך אם לאו דתנן בבבא קמא פרק הגוזל בתרא (בבא קמא קיח.) שהוא חייב, יש לומר דשאני התם דליכא רגלים שפרעו, אבל הכא הרי נולד ספק זה לפניך והילכך יחלוקו. רבי יוחנן אמר קרוב לה שנינו ואפילו מאה אמה. וטעמא דמילתא לדעת רבי יוחנן משום דכל מאן דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ומשום עגונה הקלו שכל שקרוב לה ואפילו מאה אמה מגורשת דארבע אמות גופייהו אינן קונות דבר תורה אלא מתקנת חכמים וכל שכן כל שיכולה לשמרו שאינה אלא מדבריהם ומשום תקנת עגונות, והיינו דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן לגיטין אמרו ולא לדבר אחר ומשום לתא דגירושין תקינו אף בקידושין משום דכתיב ויצאה והיתה שניהם אין יכולין לשמרו זה מחצה על מחצה, ואם תאמר כיון שהיא אינה יכולה לשמרו אמאי מגורשת כלל, ותירצו בתוספות דהכי קאמר שניהם אינן יכולין לשמרו כל אחד בפני עצמו אלא ששניהם צריכים בשמירתו הרי זו מגורשת ואינה מגורשת, וצריך עיון דמכל מקום כיון שהבעל צריך בשמירתו אגיד ביה הוא, ועוד דקשיא לי דאם כן שניהם יכולין לשמרו היינו שכל אחד מהם יכולין לשמרו בלא שמירת חברו ואם כן בזו אמאי אינה מגורשת כיון שהוא אינו צריך בשמירתו. [בנדפס: תניא נמי הכי אמר רבי אלעזר [רבי אליעזר אומר] וכו׳. קשיא לי כיון דתניא כותיה דרבי יוחנן אמאי לא אותיב מינה לכולהו אינך דמפרשי לה למתניתין בארבע אמות, ויש לומר דכל הנך לא אוקמיה דוקא בארבע אמות דאפשר דלדידהו נמי אית להו כי הא דרבי יוחנן אלא משום דבארבע אמות איכא חדושיה טפי דאי קדים איהו אף על גב דזרקו לה תוך ארבע אמות אינה מגורשת משום הכי מפרשי לה בארבע אמות, כך נראה לי]. אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה. פירש רש״י ז״ל: דשמואל לפרש קרוב לה דמשנתינו הוא דאתא, וכן נראה מדברי רבנו אלפאסי ז״ל, ואת לא תעביד בה עובדא, פירש רבינו חננאל ז״ל: ואת לא תעביד בה עובדא בהא ותורה שהיא מגורשת לגמרי עד דמטי גיטא לידה וכו׳, ואנו קבלנו מרבותינו שאפילו זרקו לה בחצרה לא משתריא לעלמא עד דמטי גיטא לידה דגרסינן בירושלמי המחוור מכולם עד שיתננה לידה, עד כאן. ודברי תימה הם דהא רבא דבתרא הוא עבד עובדא כדאמרינן לעיל תיזול ותיחוד ותפתח ותקני גיטא אגב ביתא, וההוא דירושלמי אארבע אמות קאי דגרסינן התם תני רבי אלעזר אפילו הוא קרוב לה מלו ובא כלב ונטלו אינה מגורשת, שמואל בהדא דרבי אלעזר פליג המחוור שבכולן עד שיתננו לתוך ידה אלא שדברי קבלה הם וראויין לחוש להן, אבל רבנו אלפאסי כז״ל כתב הלכות הללו דזרקו לה בתוך חצרה ופלוגתא דעולא ורבי הושעיא וזורקו במטה שלה ודאי למעשה כתבן. ותמיהא לן הא דאמר רב יהודה היתה ידה עשויה קטפרס וזרקו לה אינה מגורשת ואסיקנא דאי נפיל בתוך ארבע אמות שלה ונח הרי זו מגורשת, והא אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא כדי שתשוח ותטלנו דאלמא אף ארבע אמות אינן קונות לה, ועוד דאף בכדי שתשוח ותטלנו אמר ליה לא תעביד עובדא. והרמב״ם ז״ל פסק כרב יהודה דאם היתה ידה עשויה קטפרס אינה מגורשת ואם נח בתוך ארבע אמות דידה מגורשת, דאלמא סבירא ליה דרבי יהודה למעשה אמרה ואף על גב דלא מטא גיטא לידה ודוקא תוך ארבע אמות, וכן כתב הא דאמר רבי יוחנן הוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה לשמרו זה קרוב לו ואפילו מאה אמה שניהן יכולין לשמרו שניהן אין יכולין לשמרו זהו מחצה על מחצה, וכן כתב הא דאמר שמואל לרב יהודה כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד שיגיע גט לידה דמשמע שאינה מגורשת לעולם אף על פי שנח בתוך ארבע אמות שלה ואפילו בתוך פשוט ידיה עד שיגיע גט לידה ממש. וזה לשונו: היתה ידה עשויה קטפרס וזרק הגט על ידה ונפל לארץ אם נפל לתוך ארבע אמות שלה ונח הרי זו מגורשת, זרקו לה ברשות הרבים או ברשות שאינה של שניהם קרוב לה מגורשת קרוב לה אינה מגורשת היה קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו הרי זה פסול עד שיגיע גט לידה ואחר כך תנשא בו לכתחילה כיצד הוא קרוב לו הרי הוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה לשמרו זהו קרוב לו שניהן יכולין לשמרו או שניהן אין יכולין לשמרו זה מחצה על מחצה הוא בא תחלה ועמד ואחר כך עמדה היא כנגדו וזרקו לה אם היה הגט בתוך ארבע אמות שלו אינה מגורשת אף על פי שאם תשוח תטלנו, עמדה היא תחלה ובא הוא ועמד כנגדה וזרקו לה אף על פי שהוא מחצה על מחצה הואיל והוא בתוך ארבע אמות שלה הרי זה פסול עד שיגיע גט לידה, עד כאן. ולכאורה דבריו נראין כסותרין זה את זה, ונראה שהוא ז״ל מפרש דהא דאמר ליה שמואל לרב יהודה כדי שתשוח ותטלנו לא בא לפרש קרוב לה דמתניתין כמון שפירש רש״י ז״ל, ויפה פירש דאם איתה הוה ליה לשמואל למימר שיננא כדי שתשוח ותטלנו זה קרוב לה ככולהו אינך דמפרשי לה למתניתין וכן נמי הוה ליה לפרושי איזהו קרוב לו ומחצה על מחצה, ועוד דגבי מימריה דרב יהודה דהיתה ידה עשויה קטפרס לא הוה מקשינן והא כי קא נפיל לארבע אמות דידה קא נפיל דהא רב יהודה קבלה מרביה דאין לה אלא כדי שתשוח ותטלנו והוה להו למימר והא כי קא נפיל בתוך פשוט ידיה קא נפיל דהיא היא סברתו של רב יהודה שקבל משמואל רבו, ועוד כי אמר ליה שמואל כדי שתשוח ותטלנו זה קרוב לה דמשמע דחוץ משיעור זה אינה מגורשת הוה לן לאקשויי עליה מהא דתניא כל שקרוב לה מלו דאתיא כרבי יוחנן ודלא כותיה דשמואל [בנדפס: אבל לכולהו אינך ליכא לאקשויי מינה כמו שכתבתי למעלה]. ומסתברא דהכי פירושה לפי שיטתו של רבנו ז״ל, ארבע אמות שלה כגון שבאה היא ועמדה זכתה בארבע אמותיה [בנדפס: ואם עמד הבעל חוץ מארבע אמותיה] וזרקו לה בתוך ארבע אמות שלה זה קרוב לה והרי זו מגורשת גמורה לכולי עלמא דלא גרע גט משאר דברים דארבע אמות קונות לו בכל מקום וכן שכן גט שהקלו בו משום תקנת עגונות עד שאמר רבי יוחנן דקרוב לה שנינו ואפילו מאה אמה כל שיכולה לשמרו זהו קרוב לה והכי מכרעת ברייתא ומינה דכל שכן ארבע אמות שקונות לו לאדם בכל מקום שקונות בגט לכולי עלמא קנין גמור, והיינו דאקשינן גבי היתה ידו עשויה קטפרס והא כי קא נפיל לתוך ארבע אמות דידה קא נפיל דבהא ליכא מאן דפליג, וכי זרק לה אפילו חוץ לארבע אמות שלה והיא יכולה לשמרו והוא אינו יכול לשמרו נמי מגורשת גמורה כרבי יוחנן וכרבי יונתן וכדתניא כותייהו ומשום תקנת עגונות, וכדאמר רב אסי אמר רבי יוחנן לגיטין אמרו ולא לדבר אחר ואי נמי לקידושין משום לתא דגירושין דכתיב ויצאה והיתה, ובהא אפילו שמואל מודה בה, והא דפרכינן גבי היתה ידה עשויה קטפרס והא כי קא נפיל לתוך ארבע אמות דידה קא נפיל לרוחא דמילתא קאמר לומר דבתוך שיעור זה ודאי מגורשת בין שהוא יכול לשמרו בין שאינו יכול לשמרו דאלו חוץ לארבע אמות אם שניהם יכולין לשמרו אינו מגורשת ודאית אלא מגורשת ואינה מגורשת, ואתא שמואל וחדית בה דאם באה היא תחלה ועמדה אף על פי שזכתה בארבע אמותיה אם בא הבעל כנגדה ונכנס בתוך אותן ארבע אמות שלה וזרקו לה אם נפל הגט בתוך כדי שתשוח ותטלנו הויא מגורשת אף על פי שהגט בתוך ארבע אמות שלו נמי אבל למעבד בה עובדא לא עבדינן הואיל והבעל בתוך ארבע אמות שלה עד שיגיע גט לידה, אבל אם בא הבעל ועמד זכה בארבע אמותיו ואף על פי שבאה היא בתוך אותן ארבע אמות וזרקו לה אפילו בתוך כדי שתשוח ותטלנו אינה מגורשת כלל דזהו קרוב לו דכיון שקדם הוא אין לה באותן ארבע אמות ולא כלום וכאלו לא יצא הגט מרשות בעל כלל דמי ואפילו ספק מגורשת לא הויא, ובזה עמדו כל דברי הרב ז״ל הלכה למעשה ויצאת כל סוגייתינו בשלום, כך נראה לי. ועם זה נסתלקה מעליו טענת הראב״ד ז״ל שכתב עליו אמר אברהם תמה אני אחר שהסכימו בסוף שאין מתירין אותה לינשא ואם מת צריכה חליצה מכולם עד שיגיע גט לידה למה הוצרך לאלה החקירות ואולי לדעת את שאינה מגורשת כלל, עד כאן. ואי אפשר לומר כן שהרי הרב ז״ל הביא כל צורתן ובנח בתוך ארבע אמות שלה ובשיכולה לשמרו כתב שהיא מגורשת ובהא דשמואל אמר הרי זה גט פסול אלא ודאי עם מה שכתבתי עמדו דבריו אין בהם נפתל ועקש. הכא במאי עסקינן דאמר ליה זרוק לי חובי והפטר. קשיא לי אם כן קרוב ללוה אמאי חייב, ויש לומר דכי קאמר ליה זרוק לי חובי והפטר זרוק בתוך רשותי קאמר וכל שקרוב ללוה לא בא לרשות המלוה, והכי איתא בירושלמי דגרסינן התם והא תנינן וכן לענין החוב אמר ליה שכן אם אמר לו זורקהו לים ויהא מחול לך מחול לו, מעתה אפילו קרוב ללוה זכה המלוה ותנינן קרוב ללוה הלוה חייב, שכן אם אמר לו זורקהו עד שיכנס לרשותי ועדיין לא נכנס לרשותו. הא דאמרינן: כגון דאמר ליה זרוק לי חובי בתורת גיטין. מסתברא דבלשון הזה ממש אמר ליה והיינו חידושו דאפילו הכי לא מצי אמר ליה משטה אני בך דאי לאו דאשמעינן מתניתין הוה אמינא דמצי אמר ליה משטה אני בך דאטו מי אמרינן אלא שתזרקהו לי בתורתי שהוא גט ולא שאהא זוכה בו כל שנכנס לרשות שלו כגט ושתפטר, אבל אי מפרשינן זרוק לי חובי בתורת גיטין שיהא דינך כדין זורק גיטין בכי הא פשיטא לן דלא מצי אמר משטה אני בך דזהו זרוק לי חובי והפטר דלא צריכא למימר. גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורשת. פירשו בתוספות בשם רבנו תם ז״ל רואין כל שאילו גט כבד ומשיחה דקה שתיפסק במשיכתו הרי זו מגורשת דלא אגיד ביה אבל אם המשיחה חזקה שיכול למשכו ולא תנתק המשיחה אינה מגורשת ואפילו קפצה האשה ידה ביותר וכחה יפה משל בעל ומפני זה אינו להביאו אצלו אינה מגורשת דאין זו נתינה אלא כעין גזילה, וכענין זה פירשו משמו של רבנו שמואל זצ״ל, אבל ר״י ז״ל פירש דכיון שנתנו הבעל לידה וקפצה היא ידה מרצון הבעל עד שאין הבעל יכול לנתקו ולהביאו אצלו אף על פי שאם לא קפצה ידה היה הבעל יכול להביאו אצלו מחמת המשיחה שבידו הרי זו מגורשת כיון שקפצה ידה מרצון הבעל דלא גרע מעריך לה חרציה ושלפתיה שאין הבעל נותנו ממש לידה ואפילו הכי מגורשת, ואף על פי כן הורה להחמיר כדברי הראשונים ז״ל והצריך לתת הגט בידה פתוחה או לתוך חיקה שהבעל גומר נתינת הגט לגמרי דבזה אין לפקפק כלום. היתה ידה עשויה כקטפרס וזרקו לה אף על פי שהגיע גט לידה אינה מגורשת. ואף על גב דאמרינן בפרק קמא דבבא מציעא (בבא מציעא יב.) מתגלגל כמונח דמי גבי צבי שבור, יש מפרשים דהתם שאני דאפשר לו לצבי שינוח אבל כאן דעל כרחו מתגלגל לאו כמונח דמי, וקשיא לי דאם כן רבא דבעי לה התם אמאי בעא לה באויר שאין סופו לנוח אפילו בזורק ארנקי בפתח זה ומתגלגל ויוצא בפתח זה הוה מצי למיבעי לה דהא ארנקי נמי על כרחיה מתגלגל והתם ודאי משמע דדוקא ביוצא דרך אויר קא מיבעיא ליה אבל במתגלגל פשיטא ליה, ועוד קשיא לי אמאי לא פשיטא ליה לרבא מהכא דאף במתגלגל בעל כרחו לאו כמונח דמי וכל שכן באויר שאין סופו לנוח, ונראה לי דגט שאני דבין אויר שאין סופו לנוח בין מתגלגל כל שלא נח ממש ברשותה אינה מגורשת משום דכתיב ונתן בידה דמשמע שינתן ממש ברשותה כלומר שינוח ברשותה, והא דתנן כיון שהגיע לאויר מחיצות מגורשת ואוקמה שמואל בגג שיש לו מעקה, ועולא אוקמה בגג שאין לו מעקה ובשהגיע לפחות משלשה סמוך לגג דכל פחות משלשה כגג דמי ואף על פי שנשרף או שנאבד קודם שנח התם היינו טעמא משום דנח באויר מחיצות או בפחות משלשה ולאחר שנח באויר וראוי לנוח קלטתו הרוח וזרקתו לחוץ או שקלטתו האש שבא לבסוף ושרפתו משום הכי מגורשת הא למה זה דומה לשרפתו או שהטילתו לים אחר שזכתה בו דמגורשת. הא דמקשינן: ותיגרש מאוירא דארבע אמות. קשיא לי דהא קיימא לן דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי, ואיכא למימר משום דבעיא ולא איפשיטא היא, והכי קאמר תפשוט דלאו כמונח דמי או תפשוט דרבי אלעזר דארבע אמות אין להן אויר, ואהדר ליה דלא פשיטא מהא כלל דאיכא לאוקומה בעומדת על גב הנהר דמעיקרא לאיבוד אזלא וארבע אמות כאלו אין קונות כלל, ואם תאמר עוד היכא אקשינן ותיגרש מאוירא והא לא מינטר ולא עדיפא ארבע אמות טפי מחצרה דבעיא דמינטר כדאיתא בסמוך, ויש מפרשים דכל תוך ארבע אמות דידה הוי מינטר ומתניתין דאוקימנא בגג שיש לו מעקה הא לאו הכי אינה מגורשת משום דלא מינטר, איכא למימר דמיירי כגון שלא נכנס תוך ארבע אמות, ובשם ר״י זצ״ל תירצו דהכי קא מיבעיא ליה לרב אלעזר כשתקנו ארבע אמות אפילו אוירן תקנו כאלו היא חצר המשתמרת דכי היכי דעשאום כרשותו ואף על פי שאינן רשותו כמו כן אף על פי שאינו משתמר עשאוהו כמשתמר.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144