Rashba Gittin 29b – רשב"א גיטין כט:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

שְׁקוֹל מִינַּהּ חֵפֶץ וַהֲדַר הַב לַהּ גִּיטָּא וַאֲזַל אִיהוּ ויהיב לַהּ גִּיטָּא וַהֲדַר שְׁקַל מִינַּהּ חֵפֶץ רַבִּי יוֹחָנָן ^אפּוֹסֵל בּוֹ וכ״שוְכׇל שֶׁכֵּן בִּשְׁלוּחוֹ וְרֵישׁ לָקִישׁ מַכְשִׁיר בִּשְׁלוּחוֹ וכ״שוְכׇל שֶׁכֵּן בּוֹ.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^בהַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם וְחָלָה עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ בב״דבְּבֵית דִּין וּמְשַׁלְּחוֹ וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם וְאֵין שָׁלִיחַ אַחֲרוֹן צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם אֶלָּא אוֹמֵר שְׁלִיחַ ב״דבֵּית דִּין אֲנִי.: גמ׳גְּמָרָא: אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לַאֲבִימִי בְּרֵיהּ דר׳דְּרַבִּי אֲבָהוּ בָּעֵי מִינֵּיהּ מֵרַבִּי אֲבָהוּ שָׁלִיחַ דְּשָׁלִיחַ מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ אוֹ לָא אֲמַר לְהוּ הָא לָא תִּיבְּעֵי לְכוּ מִדְּקָתָנֵי אֵין הַשָּׁלִיחַ הָאַחֲרוֹן ^גמִכְלָל דִּמְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ. אֶלָּא כִּי תִּיבְּעֵי לְכוּ כִּי מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ בב״דבְּבֵית דִּין אוֹ אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בב״דבְּבֵית דִּין אֲמַרוּ לֵיהּ הָא לָא מִבַּעְיָא לַן מִדְּקָתָנֵי אֶלָּא אוֹמֵר שְׁלִיחַ ב״דבֵּית דִּין אֲנִי. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַתְנֵי הָכִי אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לַאֲבִימִי בְּרֵיהּ דר׳דְּרַבִּי אֲבָהוּ בְּעִי מִינֵּיהּ מר׳מֵרַבִּי אֲבָהוּ שָׁלִיחַ דְּשָׁלִיחַ כִּי מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ בב״דבְּבֵית דִּין אוֹ שֶׁלֹּא בב״דבְּבֵית דִּין. אֲמַר לְהוּ וְתִיבְּעֵי לְכוּ אִי מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ בְּעָלְמָא אֲמַרוּ לֵיהּ הָא לָא קָא מִיבַּעְיָא לַן דִּתְנַן אֵין הַשָּׁלִיחַ הָאַחֲרוֹן מִכְּלָל דְּשָׁלִיחַ מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ אֶלָּא כִּי קָא מִיבַּעְיָא לַן בב״דבְּבֵית דִּין אוֹ שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין אֲמַר לְהוּ הָא נָמֵי לָא תִּיבְּעֵי לְכוּ ^דדְּקָתָנֵי אֶלָּא אוֹמֵר שְׁלִיחַ ב״דבֵּית דִּין אֲנִי. אָמַר רַבָּה ^השָׁלִיחַ בא״יבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה כַּמָּה שְׁלוּחִין אָמַר רַב אָשֵׁי אִם מֵת רִאשׁוֹן בָּטְלוּ כּוּלָּן. אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי הָא דְּאַבָּא דְּקַטְנוּתָא הִיא אִילּוּ מֵת בַּעַל מִידֵּי מְשָׁשָׁא אִית בְּהוּ כּוּלְּהוּ מִכֹּחַ מַאן קָאָתוּ מִכֹּחַ דְּבַעַל קָאָתוּ ^ואִיתֵיהּ לְבַעַל אִיתַנְהוּ לְכוּלְּהוּ לֵיתֵיהּ לְבַעַל לֵיתַנְהוּ לְכוּלְּהוּ. הָהוּא גַּבְרָא דְּשַׁדַּר לַהּ גִּיטָּא לִדְבֵיתְהוּ אֲמַר שָׁלִיחַ לָא יָדַעְנָא לַהּ אֲמַר לֵיהּ זִיל יַהֲבֵיהּ לְאַבָּא בַּר מִנְיוֹמֵי דְּאִיהוּ יָדַע לַהּ וְלֵיזִיל וְלִיתְּבֵיהּ נִיהֲלַהּ אֲתָא וְלָא אַשְׁכַּח לְאַבָּא בַּר מִנְיוֹמֵי אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי אֲבָהוּ וְרַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא ור׳וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא וְיָתֵיב רַב סָפְרָא גַּבַּיְיהוּ אֲמַרוּ לֵיהּ מְסוֹר מִילָּךְ קַמֵּי דִּידַן דְּכִי יֵיתֵי אַבָּא בַּר מִנְיוֹמֵי נִיתְּבִינֵיהּ לֵיהּ וְלֵיזִיל וְלִיתְּבִינֵיהּ לַהּ. אֲמַר לְהוּ רַב סָפְרָא ^זוְהָא שְׁלִיחַ שֶׁלֹּא נִיתַּן לְגֵירוּשִׁין הוּא אִיכְּסוּפוּ. אָמַר רָבָא קַפְּחִינְהוּ רַב סָפְרָא לִתְלָתָא רַבָּנַן סְמִוכֵי א״ראָמַר רַב אָשֵׁי בְּמַאי קַפְּחִינְהוּ מִי קָאָמַר לֵיהּ אַבָּא בַּר מִנְיוֹמֵי וְלָא אַתְּ. אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבָא קַפְּחִינְהוּ רַב סָפְרָא לִתְלָתָא רַבָּנַן סְמִוכֵי בְּטָעוּתָא א״ראָמַר רַב אָשֵׁי מַאי טָעוּתָא מַאי קָא אָמַר לֵיהּ אַבָּא בַּר מִנְיוֹמֵי וְלָא אַתְּ. הָהוּא גַּבְרָא דְּשַׁדַּר לָהּ גִּיטָּא לִדְבֵיתְהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ לְשָׁלִיחַ לָא תִּיתְּבֵיהּ נִיהֲלַהּ עַד תְּלָתִין יוֹמִין אִתְּנִיס בְּגוֹ תְּלָתִין יוֹמִין. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אָמַר רָבָא חָלָה טַעְמָא מַאי מִשּׁוּם דַּאֲנִוס הַאי נמי אנוס הוּא ^חאֲמַר לֵיהּ מְסוֹר מִילָּךְ קַמֵּי דִּידַן דִּלְבָתַר תְּלָתִין יוֹמִין מְשַׁוֵּינַן שָׁלִיחַ וְיָהֵיב לֵיהּ נִיהֲלַהּ א״לאֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרָבָא וְהָא שָׁלִיחַ שֶׁלֹּא נִיתַּן לְגֵירוּשִׁין הוּא אֲמַר לְהוּ ^טכֵּיוָן דִּלְבָתַר תְּלָתִין יוֹמִין מָצֵי מְגָרֵשׁ כְּשָׁלִיחַ שֶׁנִּיתַּן לְגֵירוּשִׁין הוּא. וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא פִּיֵּיס מִי לָא תְּנַן מֵעַכְשָׁיו אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד יב״חשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וּמֵת בתוך יב״חשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲרֵי זֶה גֵּט. וְהָוֵינַן בַּהּ וְנֵיחוּשׁ שֶׁמָּא פִּיֵּיס וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא הָכִי אָמַר אַבָּא מָרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב בְּאוֹמֵר נֶאֱמֶנֶת עָלַי לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּאתִי. אִיכְּסִיף לְסוֹף אִיגַּלַּאי מִילְּתָא דַּאֲרוּסָה הֲוַאי אָמַר רָבָא ^יאִם אָמְרוּ בִּנְשׂוּאָה יֹאמְרוּ בַּאֲרוּסָה. אָמַר רָבָא הָא וַדַּאי קָא מִיבַּעְיָא לַןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות גירושין ט׳:ל״ה-ל״ו
סמ״ג מצוות עשה נ׳
טור אבן העזר קמ״א:נ״א
שולחן ערוך אבן העזר קמ״א:נ״א

^ב רמב״ם הלכות גירושין ז׳:כ׳
סמ״ג מצוות עשה נ׳
טור אבן העזר קמ״א:מ׳
טור אבן העזר קמ״ב:ט׳
שולחן ערוך אבן העזר קמ״א:מ׳
שולחן ערוך אבן העזר קמ״ב:ט׳

^ג רמב״ם הלכות גירושין ז׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה נ׳
טור אבן העזר קמ״א:מ׳
שולחן ערוך אבן העזר קמ״א:מ׳

^ד רמב״ם הלכות גירושין ז׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה נ׳
טור אבן העזר קמ״א:מ׳
שולחן ערוך אבן העזר קמ״א:מ׳

^ה רמב״ם הלכות גירושין ז׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה נ׳
טור אבן העזר קמ״א:מ׳
שולחן ערוך אבן העזר קמ״א:מ׳

^ו רמב״ם הלכות גירושין ז׳:ד׳
טור אבן העזר קמ״א:מ״א
שולחן ערוך אבן העזר קמ״א:מ״א

^ז רמב״ם הלכות גירושין ט׳:ל״ט
סמ״ג מצוות עשה נ׳
טור אבן העזר קמ״א:ל״ו
שולחן ערוך אבן העזר קמ״א:ל״ו

^ח רמב״ם הלכות גירושין ט׳:מ׳
טור אבן העזר קמ״א:ל״ז
שולחן ערוך אבן העזר קמ״א:ל״ז

^ט רמב״ם הלכות גירושין ט׳:מ׳
טור אבן העזר קמ״א:ל״ז
שולחן ערוך אבן העזר קמ״א:ל״ז

^י רמב״ם הלכות גירושין ט׳:מ׳
טור אבן העזר קמ״א:ל״ז
שולחן ערוך אבן העזר קמ״א:ל״ז

אמרי לה רבנן לאבימי בריה דרבי אבהו, בעי מיניה דרבי אבהו שליח דשליח משוי שליח שלישי או לא, אמר להו הא לא תיבעי לכו, דודאי משוי, דתנן ואין השליח האחרון. ולא קתני ואין השליח השני. אלא כי תיבעי לכו בבית דין או שלא בבית דין. דכיון דאין השני והשלישי צריכין לומר בפני נכתב ובפני נחתם נימא דהוו להו כשליח בארץ ישראל דאינו צריך למנותו בבית דין. ופשטוה מדתנן אין השליח האחרון צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אלא אומר שליח בית דין אני. וכן הלכתא דשליח שליח משוי שליח ודוקא בבית דין אבל שלא בבית דין לא. ונראה טעמא דמילתא דבשלמא בארץ ישראל דמצויין לקיימו ליכא למיחש למידי דאי אתי בעל ומערער משגחינן ביה ויתקיים בחותמיו, אבל בחוץ לארץ דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה ואין צריך קיום, אי אפשר להכשירו אלא בעדות השליח בעצמו שקבלו שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם או בעדות השליח שיאמר שליח בית דין אני וחזקת בית דין עושין כתקונו ובפניהם נתקיים או מפני שליח או מפי עדים קיום, והילכך אם אין השליח השלישי אומר שליח בית דין אני איכא למיחש שמא השליח הראשון טעה ונתנו לה בינו לבינו והוא לא נתקיים בבית דין מפיו ולא מפי עדי קיום, והילכך אף השני אינו יכול למנותו אלא בבית דין, ומיהו אם נתקיים בחותמיו עושה שלא בבית דין לפי מה שכתבנו וכן כתב הרמב״ם ז״ל. הא דאמר רבא [רבה] שליח בארץ ישראל עושה כמה שלוחין. נראה דלרבותא נקט ארץ ישראל, דאין צריך לומר בחוץ לארץ דכח בית דין יפה ועושין כמה שלוחין, אבל בארץ ישראל דמנפשייהו קא משוו ושלא בבית דין אימר אין עושה שליח אלא הראשון לבדו דמכח הבעל קא אתי אבל השני דמכח השליח קא אתי לא. ורב אשי נמי קאמר ואם מת ראשון בטלו כולן. דוקא שלוחין שבארץ ישראל קאמר משום דסבירא ליה דכולהו מכח שליח ראשון קא אתו, אבל בשלוחין שבחוץ לארץ לא דלאו מכח שליח ראשון קא אתו אלא כל אחד מינייהו מכח בית דין קא אתו. וקיימא לן כרבא דאפילו בארץ עושין כמה שלוחין, ומיהו דוקא בשחלה או נאנס. אבל בלא חלה לא. בין בהולך בין באת הולך כדפסק רבינו אלפאסי ז״ל. והא דרב אשי דאמר אם מת ראשון בטלו כולן. לא קיימא לן כותיה, אלא כמר בר רב אשי דאמר הא דאבא דקיטונתא היא. כלומר בקטנותו אמרה ובלא טעם, דכולהו לאו מכח שליח ראשון קא אתו אלא מכח דבעל ואיתיה לבעל איתנהו לכולהו. ההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמר ליה שליח לא ידענא לה. איכא דדייק מינה דשליח הגט צריך להכיר האיש המגרש והאשה המתגרשת. ועוד דאמרינן לעיל בשילהי פרק המביא בתרא (גיטין כג.) אלא סומא מאי טעמא, כלומר אינו כשר להביא את הגט, ומשני לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו, אלמא צריך להכיר. וליתא, דסומא שאני כיון שאינו יכול להכירו לעולם אלא על ידי אחרים [בנדפס: ופעמים] דמשקרין ליה. אבל אינש דעלמא דיכול להכיר מעצמו אם יתעכב בעיר אף על פי שאינו מכיר עכשיו אין בכך כלום. ותדע, מדאמרינן הכא ללישנא בתרא מאי טעותא מי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את. כלומר דבין הוא בין אבימי יכולין ליתנו לה. ואף רבא נמי דאוקמינהו לתלתא סבי בטעותא. אלמא אף על גב דלא ידע לה נעשה לה שליח והא דאמר ליה לא ידענא לה הכי קאמר לא טרחנא בתרה דלא ידענא לה. וכן עיקר. הא דאמר להו רב ספרא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא. כתבתיה למעלה בשילהי פרק המביא בתרא. אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמכי. כלומר נצחם בדין דודאי שליח שלא ניתן לגירושין הוא. ואינו יכול לעשות שליח, דהכי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את. ואמר רב אשי דליתה, דשליח שניתן לגירושין הוא, דמי אמר ליה אבא בר מניומי ולא את, והכא גרסינן מי. ואיכא דאמרי אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן בטעותא. דמי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את. ורב אשי אמר ודאי כדין קפחך. דמאי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את. בניחותא. והכא גרסינן מאי. כך פירש רש״י ז״ל. נמצא לפי גירסא זו דשליח כזה אינו עושה שליח דקיימא לן כרב אשי וכלישנא בתרא ולחומרא. אבל רבינו חננאל זצ״ל גריס בכולהו לישני מי קאמר ליה. רב אשי בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא סבירא ליה דבטעותא קפחינהו ושליח שניתן לגירושין הוא, דמי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את. ואיכא דאמרי אמימריה דרבא קאי ולא אדרב אשי, ורב אשי ללישנא בתרא פירושי הוא דקא מפרש מאי טעותא, וכיון דקם ליה רב אשי בכולהו לישנא בחדא שיטתא דשליח שניתן לגירושין הוא, קיימא לן דיכול למנות שליח, והוא עצמו יכול ליתנה לה, דבעל אינו מקפיד עליו שלא יתננו לה אלא דמימר אמר ליה אם אין אתה מכירה ואינך רוצה לטרוח לחזור אחריה תנהו לאבא בר מניומי, ומיהו אנן כחומרי הגירסאות נקיטינן, והוא עצמו אינו מגרשה וכל שכן דאינו עושה שליח תחתיו. הא דאמרי להו לרבא וליחוש שמא פייס. כבר כתבתיה בארוכה בפרק המביא בתרא בסייעתא דשמיא. אמר רבא הא ודאי מבעיא לי כי משוו שליח בית דין בפניו או שלא בפניו. נראה שכך היא גירסתו של רש״י ז״ל. ופירש כי משוו בית דין שליח, מי בעינן בפניו של שליח ראשון או לא,מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון