גמרא
פירוש
פַּנּוּ מָקוֹם לְבֶן מָאתַיִם מָנֶה אָמַר לְפָנָיו רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי רַבִּי אָבִיו שֶׁל זֶה יֵשׁ לוֹ אֶלֶף סְפִינוֹת בַּיָּם וּכְנֶגְדָּן אֶלֶף עֲיָירוֹת בַּיַּבָּשָׁה אָמַר לוֹ לִכְשֶׁתַּגִּיעַ אֵצֶל אָבִיו אֱמוֹר לוֹ אַל תְּשַׁגְּרֵהוּ בַּכֵּלִים הַלָּלוּ לְפָנַי. רַבִּי מְכַבֵּד עֲשִׁירִים כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות עירובין ד׳:י״ד
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים ש״ע:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״ע:ב׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים ש״ע:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״ע:ב׳
ב רמב״ם הלכות עירובין ד׳:י״ג
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שע״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שע״א:א׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שע״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שע״א:א׳
ג רמב״ם הלכות עירובין ג׳:כ״א
רמב״ם הלכות שבת ט״ו:י״א
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שנ״ו:א׳
טור אורח חיים שע״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שנ״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שע״ו:א׳
רמב״ם הלכות שבת ט״ו:י״א
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שנ״ו:א׳
טור אורח חיים שע״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שנ״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שע״ו:א׳
ד רמב״ם הלכות עירובין ג׳:כ״א
רמב״ם הלכות שבת ט״ו:י״א
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שנ״ו:א׳
טור אורח חיים שע״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שנ״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שע״ו:א׳
רמב״ם הלכות שבת ט״ו:י״א
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שנ״ו:א׳
טור אורח חיים שע״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שנ״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שע״ו:א׳
גמרא: אמר רב הלכה כר׳ שמעון ודוקא בתו אבל בנו לא. כלומר: דאינו מסיעה מלבו. יש מי שאומר שאם נמלך וחזר לביתו באמצע שבת שאוסר, והביא ראיה מגוי דכי ליתיה לא אסר וכי איתיה בשבת אוסר. ועוד ממבטל רשות דקיימא לן שאם הוציא במזיד שאוסר. והראב״ד ז״ל אומר שאינו אוסר, ואינו דומה לגוי דהתם משום דליתיה הוא דלא אסר ולא משום שהסיעה מלבו, והלכך כי איתיה ואפילו אתי באמצע שבת אוסר. וכן נמי מבטל כיון שחזר והוציא במזיד הרי נתגלה שלא הסיע דירתו מלבו, והלכך הוציא במזיד קודם שהחזיקו בני החצר בחצר מאי דיהיב שקיל. וכן ודאי נראין הדברים. ולענין גוי, נראה דאפילו ר׳ יוסי לא אסר אלא היכא דאיתיה אי נמי דאתי ביומיה. דהא לכ״ע משמע דדירת גוי אינה אלא כדיר של בהמה, וכי איתיה לא אסר מדינא אלא משום גזירה, כי ליתיה לא אסר אלא אי אתי ביומיה וכדאמרינן לעיל בריש פרק הדר (עירובין סב:) לר׳ מאיר והוא הדין לר׳ יוסי. ואיכא למימר דקיימא לן כר׳ יהודה דאמר דאפילו בגוי לא אסר ואפילו מצי למיתיה ביומיה וכדאמר שמואל (עירובין פא:) כל מקום ששנה ר׳ יהודה בעירובין הלכה כמותו ור׳ יהושע בן לוי דאמר (מו.) הלכה כדברי המיקל בעירוב. ואע״ג דקיימא לן דאמר ר׳ יוחנן ר׳ יוסי ור׳ יהודה הלכה כר׳ יוסי, ה״ל ר׳ יוחנן יחיד לגבי ר׳ יהושע בן לוי לית הלכתא כר׳ יוחנן כדעת רבותנו הצרפתים ז״ל. אבל הרמב״ם ז״ל (הל׳ ערובין פ״ד, הי״ג) פסק הלכה כר׳ יוסי, וזה כדעת הגאונים ז״ל שפוסקים הלכה כר׳ יוחנן ואפילו לגבי ר׳ יהושע בן לוי ואפילו קאי שמואל כר׳ יהושע בן לוי הלכה כר׳ יוחנן. וכלליה דר׳ יוחנן אפילו בעירובין איתיה כדמוכח בהדיא בפרק מי שהוציאוהו (עירובין מז.). ומיהו תמיה לי דהא רב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן, ואפילו הכי קיימא לן כר׳ שמעון משום דפסק רב הלכה כוותיה, ולא מסתר כלליה דר׳ יוחנן בהכי דהיכא דאתמר אתמר והיכא דלא אתמר לא אתמר וכדאמרינן בפרק מי שהוציאוהו. והכא נמי דפסקי ר׳ יהושע בן לוי ושמואל בהדיא הלכה כר׳ יהודה מאי שנא. ופסק הראשון נראה לי עיקר. גמרא: אמר רב הונא למטה למטה ממש. כלומר: סמוך למים ואע״פ שאין המחיצה משוקעת במים כלל. למעלה למעלה ממש. כלומר: תוך אוגנו ואע״פ שאין המחיצה נוגעת במים אלא הרי היא רחוקה מן המים הרבה, ובלבד שתהא בתוך חללו של בור. לאפוקי מדר׳ יהודה דאמר אפילו כותל שביניהם. ורשב״ג לא נחלק עם ת״ק, אלא הכי קאמר: דבר זה מחלוקת בית שמאי ובית הלל היא, שבית שמאי אומרים למטה ובית הלל אומרים למעלה, וקסבר רב הונא דקל הקלו חכמים במים דכל שיש היכר מחיצה בין מלמעלה בין מלמטה התירו, ואפילו אזיל דלי וממלא משל חבירו. ורב יהודה אמר למטה למטה מן המים. כלומר: שתהא כולה משוקעת בתוך המים וטפח ממנה נראה למעלה מן המים. ולמעלה למעלה מן המים ושתהא משוקעת טפח בתוך המים וכדאסקינן בסמוך אמר רב יהודה אמר רב ומטו בה משמיה דר׳ חייא צריך שיראו ראשי הקנים למעלה מן המים טפח. ובנותנה למעלה נמי אמרינן תני יעקב קרחאה צריך שישקע ראשי הקנים במים טפח, דקסבר ר׳ יהודה דתרתי בעינן מחיצה ועוד שלא יהא דלי להדיא ודולה משל חבירו. אלא דבית שמאי בעו היכר המחיצה שתהא תלויה למטה מהמים וטפח ממנה להיכר העומדים מלמעלה, שיהיה בולט ונראה למעלה מן המים. אבל אינו צריך שישקענה עד קרקעית הבור וכדי שלא יתערבו המים מתחת המחיצה. שאילו כן לא היתה שום מחיצה מצלת בכך ואפילו מחיצה של ברזל, כדאמרינן (בפרק קמא) [בפ״ד (מח.)] גבי חרם שבין שני תחומי שבת, וכל שכן מחיצת הקנים. ועוד שאם כן היכי פסיק ותני דמחיצה עשרה טפחים שהרי אילו היה בור מלא מים ועמוק צריך מחיצה כעומק המים ועוד טפח יתירה, אלא כדאמרן. ובית הלל סגי להו בטפח אחד משוקע בתוך המים כדי למנוע הדלי שלא ידלה להדיא משל חבירו. דלעירובי מיא כי האי שלא ידלה משל חבירו ממש להדיא חיישינן, וכדאמרינן בירושלמי (ה״ו) ר׳ יעקב בר אידי בשם ר׳ יהושע בן לוי והוא שתהא מחיצה משוקעת במים כמלואו של דלי. ובטפח סגי ליה. וכתבו רבותינו הצרפתים ז״ל דהא דאמר רב יהודה אמר רב צריך שיראו ראשי הקנים למעלה מן המים טפח, היינו שתהא מחיצת עשרה למטה ועוד טפח למעלה. וליעקב קרחאה צריך שתהא מחיצת עשרה למעלה ועוד טפח משוקע בתוך המים. ואינו מחוור בעיני דהא מתניתין מחיצה עשרה קתני ולא מחיצה אחד עשר. והרב אלפאסי ושאר כל המפרשים ז״ל פירשו: תשעה בתוך המים ואחד למעלה, וכן תשעה למעלה ואחד למטה. וכן נראה ונכון. ואלא הא דאמר רב יהודה קורה ארבעה מתיר בחורבה. פירש רש״י ז״ל: קורה רחבה ארבעה והיא מוטלת על רחבה מותר לטלטל תחתיה, דאמרינן שני חודיה יורדין וסותמין. ולהכי נקט ארבעה דכי אמרת חודיו יורדין וסותמין יהא בין חלל המחיצה ארבעה דמחיצה העשויה לפחות מחלל ארבעה אינה מחיצה. והקשו עליו בתוספות דמתוך פירושו משמע שאילו לא היו כותלי החורבה נפולות אפילו קורה פחותה מארבעה מתרת, דהא השתא הויא מחיצה לארבעה וליתר מארבעה, וזה אי אפשר, שהרי פחותה מארבעה אינה מתרת בבור. ורש״י ז״ל כן פירש קורה ארבעה מתרת בבור שבין שתי חצרות ונותנה על רחבה באמצע הבור למעלה. ולדבריו למה לי קורה ארבעה כיון דאיכא מחיצות. ועוד מבוי דאין בתים וחצרות פתוחות לתוכו למה אינו ניתר בקורה, דפי קורה יורד וסותם. על כן פירשו הם ז״ל: דפי תקרה הוא דיורד וסותם אבל לא פי קורה, ובשיש בה ארבעה על ארבעה חשיבא נמי קורה תקרה, אבל פחות מכאן לא. ואפילו לאביי דאמר בחד מן לישני בפרק קמא (עירובין ה.) דקורה משום מחיצה, לאו מחיצה דאורייתא קאמר, אלא הכי קאמר: כיון דקורה ארבעה הוא מחיצה דאורייתא דפי תקרה יורד וסותם, קורה טפח הואי מחיצה דרבנן, והכין מוכח לקמן בסוף כל גגות (עירובין צה.) גבי ההיא דיתר על כן אמר ר׳ יהודה. גם מה שפירש רש״י ז״ל דרב יהודה דאמר קורה ארבעה מתרת בחורבה סבר לה כר׳ ישמעאל בר׳ יוסי דאמר מחיצה תלויה מתרת ולית הלכתא כוותיה, אינו מחוור, דע״כ מאן דשרי בקורת חורבה לא מטעם מחיצה תלויה הוא דשרי אלא מטעם פי תקרה, דהא מחיצה ליכא אלא פי תקרה, ובפי תקרה ליכא מאן דפליג אלא שמואל ולא בכל [דוכתא] כדאיתא לקמן בפרק כל גגות (עירובין צד:). ועוד דבהדיא אמרינן בפרק כל גגות (עירובין צד:) דרב קאי כרב יהודה באכסדרה בבקעה, ורב לית ליה דר׳ ישמעאל בר׳ יוסי כדקאמר בסמוך אין מחיצה תלויה מתרת אלא במים בלבד. ורב נחמן אמר רבה בר אבוה קורה ארבעה מתרת במים הא קא אזיל דלי להך גיסא ומייתי. תמיהה לי מאי קא מקשה מרב נחמן לרב יהודה, דילמא רב יהודה דוקא בחורבה קאמר משום דפי תקרה יורד וסותם, אבל במים דאזיל ודלי להדיא מאידך גיסא לא. וראיתי להראב״ד ז״ל שפירש דרב נחמן לית ליה דרב יהודה אבל רב יהודה אית ליה דרב נחמן. ולא ידעתי מאין. ואולי מדרבה בר אבוה דקשיש מיניה קא מקשה ליה.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)
הערות
הערות
Gemara
Peirush