Rashba Eiruvin 17a – רשב"א ערובין יז.‏ – Shas HaMeforash

רֵישָׁא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה וְסֵיפָא רַבָּנַן. אִין מִשּׁוּם דְּקָאֵי אֲבוּהּ בְּשִׁיטְתֵיהּ. אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב שְׁלֹשָׁה בְּחָמֵשׁ אֲסוּרִין בְּשֶׁבַע מוּתָּרִין אֲמַרוּ לֵיהּ אֲמַר רַב הָכִי אֲמַר לְהוּ אוֹרָיְיתָא נְבִיאֵי וּכְתִיבֵי דַּאֲמַר רַב הָכִי. אָמַר רַב אָשֵׁי מַאי קַשְׁיָא דִּילְמָא הָכִי קָאָמַר הוּצְרְכוּ לְשֵׁשׁ וְהִקִּיפוּ בְּשֶׁבַע אפי׳אֲפִילּוּ בְּשֶׁבַע מוּתָּרִין ^אלֹא הוּצְרְכוּ אֶלָּא לְחָמֵשׁ וְהִקִּיפוּ בְּשֶׁבַע אפי׳אֲפִילּוּ בְּחָמֵשׁ אֲסוּרִין. וְאֶלָּא הָא דְּקָתָנֵי וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּית סָאתַיִם פָּנוּי מַאי לָאו פָּנוּי מֵאָדָם לָא פָּנוּי מִכֵּלִים. אִיתְּמַר שְׁלֹשָׁה וּמֵת אֶחָד מֵהֶן שְׁנַיִם וְנִתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶן רַב הוּנָא וְרַבִּי יִצְחָק חַד אָמַר ^בשַׁבָּת גּוֹרֶמֶת וְחַד אָמַר דָּיוֹרִין גּוֹרְמִין. תִּסְתַּיֵּים דְּרַב הוּנָא הוּא דְּאָמַר שַׁבָּת גּוֹרֶמֶת דְּאָמַר רַבָּה בְּעַאי מֵרַב הוּנָא וּבְעַאי מֵרַב יְהוּדָה עֵירַב דֶּרֶךְ הַפֶּתַח וְנִסְתַּם הַפֶּתַח דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן וְנִסְתַּם הַחַלּוֹן מַהוּ וְאָמַר לִי ^גשַׁבָּת הוֹאִיל וְהוּתְרָה הוּתְּרָה תִּסְתַּיֵּים. לֵימָא רַב הוּנָא וְרַבִּי יִצְחָק בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יְהוּדָה קָמִיפַּלְגִי דִּתְנַן חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה מִשְׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ מִשְׁתֵּי רוּחוֹתָיו וְכֵן מָבוֹי שֶׁנִּיטְּלוּ קוֹרוֹתָיו אוֹ לְחָיָיו מוּתָּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת וַאֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבֹא דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם מוּתָּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת מוּתָּרִין לֶעָתִיד לָבֹא וְאִם אֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבֹא אֲסוּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת. לֵימָא רַב הוּנָא דְּאָמַר כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי. אָמַר לְךָ רַב הוּנָא אֲנָא דַּאֲמַרִי אפי׳אֲפִילּוּ לר׳לְרַבִּי יוֹסֵי עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי הָתָם אֶלָּא דְּלֵיתַנְהוּ לִמְחִיצוֹת הָכָא אִיתַנְהוּ לִמְחִיצוֹת. ור׳וְרַבִּי יִצְחָק אָמַר אֲנָא דַּאֲמַרִי אפי׳אֲפִילּוּ לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה עַד כָּאן לָא קָאָמַר ר׳רַבִּי יְהוּדָה הָתָם אֶלָּא דְּאִיתַנְהוּ לְדָיוֹרִין הָכָא לֵיתַנְהוּ לְדָיוֹרִין.: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד מִשְּׁנֵי דְּבָרִים.: הַיְינוּ ת״קתַּנָּא קַמָּא. אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ יָחִיד בַּיִּישּׁוּב.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^דאַרְבָּעָה דְּבָרִים פָּטְרוּ בַּמַּחֲנֶה מְבִיאִין עֵצִים מ״ממִכׇּל מָקוֹם וּפְטוּרִין מֵרְחִיצַת יָדַיִם וּמִדְּמַאי וּמִלְּעָרֵב.: גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מַחֲנֶה הַיּוֹצֵאת לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת מוּתָּרִין בְּגֶזֶל עֵצִים יְבֵשִׁים ר׳רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר אַף חוֹנִין בְּכׇל מָקוֹם וּבִמְקוֹם שֶׁנֶּהֶרְגוּ שָׁם נִקְבָּרִין.: מוּתָּרִין בְּגֶזֶל עֵצִים יְבֵשִׁים.: הַאי תַּקַּנְתָּא דִּיהוֹשֻׁעַ הֲוָה דְּאָמַר מָר ^העֲשָׂרָה תְּנָאִים הִתְנָה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁיְּהוּ מַרְעִין בָּחוֹרָשִׁין וּמְלַקְּטִין עֵצִים מִשְּׂדוֹתֵיהֶן. הָתָם בְּהִיזְמֵי וְהִיגֵי הָכָא בִּשְׁאָר עֵצִים. אִי נָמֵי הָתָם בִּמְחוּבָּרִין הָכָא בִּתְלוּשִׁין. אִי נָמֵי הָתָם בְּלַחִין הָכָא בִּיבֵשִׁים.: ר׳רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר ^ואַף חוֹנִין בְּכׇל מָקוֹם וּבִמְקוֹם שֶׁנֶּהֱרָגִים שָׁם נִקְבָּרִים.: פְּשִׁיטָא מֵת מִצְוָה הוּא וּמֵת מִצְוָה קוֹנֶה מְקוֹמוֹ. לָא צְרִיכָא ^זאַף עַל גַּבמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שבת ט״ז:י״ח
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שס״ב:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים שס״ב:ה׳

^ב רמב״ם הלכות שבת ט״ז:י״ג
טור אורח חיים שס״ב:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים שס״ב:ב׳

^ג רמב״ם הלכות עירובין ג׳:כ״ה
טור אורח חיים שע״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שע״ד:א׳

^ד רמב״ם הלכות מלכים ומלחמות ו׳:י״ג
סמ״ג מצוות עשה קי״ח

^ה רמב״ם הלכות נזקי ממון ה׳:ג׳
טור חושן משפט רע״ד

^ו רמב״ם הלכות מלכים ומלחמות ו׳:י״ב

^ז רמב״ם הלכות מלכים ומלחמות ו׳:י״ב

איכא בינייהו יחיד בישוב. ופסק ר״ח ז״ל כתנא בתרא דאמר אפילו יחיד בישוב. וכן כתב הרב אלפסי ז״ל דלרבנן בתראי שרי לטלטולי בתוך מחיצה של שתי או של ערב כדין המדבר, והלכתא כוותייהו. וכתב עליו הראב״ד ז״ל: נראה מדבריו כי הוא מפרש המחלוקת אפילו בבית סאתים בלבד דת״ק ביישוב [כלל] כלל לא, ומשום הכא פסק כרבנן בתראי. והם דברי תימא דלא אשכחן לא תנא ולא אמורא דפליג אהא דקנה קנה פחות משלשה טפחים דלאו מחיצה היא, דבין לענין כלאים בין לענין סוכה בין לענין שבת חוצץ דמחיצה מעלייתא היא, וכולהו מפרשן בלי שום ספק, אלא ודאי כך ראוי לפרש כמו שפירשתי. וכבר הוקבעה הלכה כר׳ יוסי ביחיד דבין בישוב בין במדבר דינם שוה לבית סאתים בלבד ולא יותר ע״כ. ארבעה דברים פטרו במחנה. ומפרש בירושלמי (ה״י) דעשרה קרוין מחנה, דגרסינן התם: כמה הוא מחנה ר׳ חנינא אמר מאה שנאמר (שופטים ז, יט) ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה, ר׳ אבון בעי אילו אמר מחנה והאנשים אשר אתו מאה יאות, ר׳ יוחנן אמר עשרה שנאמר (שמואל א, כה) ויבואו עשרה עבדי דוד וגו׳ מהו ויבואו ר׳ דוסתאי בן שונם אמר נעשה מחנה, ר׳ יהודה בן פזי אמר עשרה עד למחנה גדול כמחנה אלקים (דברי הימים א ב, כב) וכמה היא מחנה אלים עשרה. תני בשם ר׳ יודא שנים עשר אלף כמחנה ישראל. מותרים בגזל עצים. ואסיקנא בגמרא בכל עצים בין בהיזמי בין בהיגי בין בשאר עצים, בין לחים ויבשים בין מחוברין בין תלושין. ובירושלמי (ה״י) אסרו כשעשוין חבילה, דגרסינן התם: ר׳ דניאל בריה דרב קטינא בשם רב חונא אם עשוין חבילה אסור.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון