Rashba Chulin 38a – רשב"א חולין לח.‏ – Shas HaMeforash

גּוֹעָה וְהֵטִילָה רֶיעִי וְכִשְׁכְּשָׁה בְּאׇזְנָהּ הֲרֵי זֶה פִּירְכּוּס אֲמַר לְהוּ אִצְטְרִיכָא לֵיהּ לְאַבָּא לְאֹזוֹזֵי אוּנֵּי שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כֹּל שאינו דְּבָרִים שֶׁהַמֵּיתָה עוֹשָׂה. מַאי נִינְהוּ דְּבָרִים שֶׁהַמֵּיתָה עוֹשָׂה אָמַר רַב עָנָן לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל ^אהָיְתָה יָדָהּ כְּפוּפָה וּפְשָׁטַתָּה דָּבָר שֶׁהַמֵּיתָה עוֹשֶׂה פְּשׁוּטָה וכפפה דְּבָרִים שֶׁאֵין הַמֵּיתָה עוֹשָׂה. מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה פְּסוּלָה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ הָא הֶחְזִירָה כְּשֵׁרָה. אִי ממתני׳מִמַּתְנִיתִין הֲוָה אָמֵינָא דַּוְקָא דְּכַיְיפָה וּפָשְׁטָה וַהֲדַר כָּיְיפָה לַהּ אֲבָל פְּשׁוּטָה וּכְפָפַתָּה לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. מֵיתִיבִי ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הָיָה ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר גּוֹעָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה אֵין זֶה פִּירְכּוּס ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ אֲפִילּוּ הֵטִילָה רֶיעִי וְכִשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ אֵין זֶה פִּירְכּוּס קַשְׁיָא גּוֹעָה אַגּוֹעָה קַשְׁיָא רֶיעִי אַרֶיעִי. גּוֹעָה אַגּוֹעָה לָא קַשְׁיָא הָא דְּעָבֵי קָלַהּ הָא דְּעָמֵי קָלַהּ רֶיעִי אַרֶיעִי נָמֵי לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּשׁוֹתֶתֶת כָּאן בְּמַתְרֶזֶת. אָמַר רַב חִסְדָּא פִּירְכּוּס שֶׁאָמְרוּ ^בבְּסוֹף שְׁחִיטָה מַאי בְּסוֹף שְׁחִיטָה בְּאֶמְצַע שְׁחִיטָה לְאַפּוֹקֵי תְּחִלַּת שְׁחִיטָה דְּלָא. אָמַר רַב חִסְדָּא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דִּתְנַן בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה פְּסוּלָה אֵימַת אִילֵּימָא בְּסוֹף שְׁחִיטָה כֹּל היכי תֵּיחֵי וְתֵיזִיל אֶלָּא לָאו בְּאֶמְצַע שְׁחִיטָה. א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא לְעוֹלָם ^גבְּסוֹף שְׁחִיטָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כֹּל שֶׁאֵינָהּ עוֹשֶׂה כֵּן בְּסוֹף שְׁחִיטָה בְּיָדוּעַ שֶׁנִּשְׁמָתָהּ נְטוּלָה הֵימֶנָּה קוֹדֶם לָכֵן. ר״נרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר פִּירְכּוּס שֶׁאָמְרוּ בִּתְחִלַּת שְׁחִיטָה. אָמַר ר״נרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מְנָא אָמֵינָא לַהּ דִּתְנַן אָמַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה וּלְמָחָר מָצָא כְּתָלִים מְלֵאִים דָּם כְּשֵׁרָה שֶׁזִּינְּקָה וּכְמִדַּת ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר שְׁמוּאֵל כּוֹתְלֵי בֵּית שְׁחִיטָה שָׁנִינוּ אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בִּתְחִלַּת שְׁחִיטָה שַׁפִּיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּסוֹף שְׁחִיטָה לֵיחוּשׁ דִּלְמָא בִּתְחִלַּת שְׁחִיטָה זִינְּקָה. וְדִלְמָא שָׁאנֵי זִינּוּק דַּעֲדִיף. וּמִי עֲדִיף וְהָתְנַן ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר דַּיָּיהּ אִם זִינְּקָה קַל מִדְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וַעֲדִיף מִדְּרַבָּנַן. אָמַר רָבִינָא אָמַר לִי סַמָּא בַּר חִילְקַאי אַקְשִׁי בַּהּ אֲבוּהּ דְּבַר אַבּוּבְרָם וְאָמְרִי לַהּ אֲחוּהּ דְּבַר אַבּוּבְרָם וּמִדְּרַבָּנַן מִי עֲדִיף וְהָא תְּנַן וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס אוֹ בַיָּד אוֹ בָרֶגֶל. רַבָּנַן אהייא קיימו אִילֵּימָא אדר״גאַדְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל כֵּיוָן שֶׁפִּירְכְּסָה מִיבְּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא פְּשִׁיטָא אדר״אאַדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאִי עֲדִיף מַאי עַד. רָבָא אָמַר פִּירְכּוּס שֶׁאָמְרוּ בְּסוֹף שְׁחִיטָה אָמַר רָבָא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּתַנְיָא שׁוֹרמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ד׳:י״ד
סמ״ג מצוות לא תעשה קל״ב
טור יורה דעה י״ז:א׳
שולחן ערוך יורה דעה י״ז:א׳

^ב רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ד׳:י״ד
סמ״ג מצוות לא תעשה קל״ב
טור יורה דעה י״ז:א׳
שולחן ערוך יורה דעה י״ז:א׳

^ג רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ד׳:י״ד
סמ״ג מצוות לא תעשה קל״ב
טור יורה דעה י״ז:א׳
שולחן ערוך יורה דעה י״ז:א׳

רבי אליעזר ברבי יוסי אומר משמו אפילו הטילה רעי וכשכשה בזנבה אין זה פרכוס. והא דר׳ אליעזר ברבי יוסי פליגא אמתניתין דקתני עד שתכשכש בזבנו, ומתניתין ר׳ מאיר היא, וקיימא לן כסתם מתניתין דכשכוש זנב פירכוס הוא, ומתניתין דלקמן (חולין ל״ח:) דסמיך רבא עלה הכין תניא ועוף אפילו לא רפרף אלא בעינו ולא כשכש אלא בזנבו הרי זה פירכוס, ועוף דנקט לאו דוקא, אלא לרבותא נקטינן דהייתי סבור דכשכוש זנב בעוף דבר קל הוא ולא הוי פרכוס, קא משמע לן, וכ״כ בבהמה, וכ״כ הרמב״ן ז״ל. ואמר שמואל כותלי בית השחיטה שנינו. ואיכא למידק למאי איצטריך הכא להא דשמואל, דבלאו דשמואל מוכיח מינה שפיר דפרכוס שאמרו אפילו בתחלת שחיטה, דאי בסוף שחיטה לחוש דלמא כי זנקה בכותלי הבית בתחלת שחיטה זינקה. ויש לומר דאין הכי נמי, אלא דאגב אורחיה קא מפרש למתניתין ואזיל. ואי נמי יש לומר דאיצטריך דאי כותלי הבית איכא למיקם אמילתא וכגון דשחיט באמצע הבית ובסוף שחיטה מתקרב אצל הכותלים. רבה אמר פירכוס שאמרו בסוף שחיטה. ואם תאמר אם כן תיקשי לן עד שתפרכס, דמשמע דפירכוס עדיף מזינוק, וזינוק הא אמרינן במתניתין דאפילו בתחלת שחיטה וכדדייקינן לעיל בסמוך. יש לומר דרבה לית ליה דשמואל אלא כותלי הבית שנינו, ובשוחט באמצע הבית ונתקרב אצל הכותלים בסוף שחיטה, דזינוק זה על כרחין בסוף שחיטה היה, וכמו שכתבנו למעלה.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון