Rashba Chulin 138b – רשב"א חולין קלח:‏ – Shas HaMeforash

אַלְמָא מַתָּנוֹת דְּכֹהֵן לָא מְזַבֵּין אִינִישׁ הָכָא נָמֵי מַתָּנוֹת דְּכֹהֵן לָא מְזַבֵּין אִינִישׁ הִלְכָּךְ שִׁיֵּיר הַמּוֹכֵר מוֹכֵר חַיָּיב דְּאָמַר לֵיהּ לוֹקֵחַ מַתָּנָה דְּכֹהֵן גַּבָּךְ הִיא לֹא שִׁיֵּיר לוֹקֵחַ חַיָּיב דְּאָמַר לֵיהּ מוֹכֵר מַתָּנָה דְּכֹהֵן לָא זַבֵּנִי לָךְ.:

הדרן עלך ראשית הגז
פרק יב – שילוח הקן

מתני׳מַתְנִיתִין: שִׁילּוּחַ הַקֵּן נוֹהֵג בָּאָרֶץ ובחו״לוּבְחוּצָה לָאָרֶץ בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת ^אבְּחוּלִּין אֲבָל לֹא בְּמוּקְדָּשִׁין חוֹמֶר בְּכִסּוּי הַדָּם מִשִּׁילּוּחַ הַקֵּן שֶׁכִּסּוּי הַדָּם נוֹהֵג בַּחַיָּה וּבָעוֹף בִּמְזוּמָּן וּבְשֶׁאֵין מְזוּמָּן וְשִׁילּוּחַ הַקֵּן אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בָּעוֹף וְאֵינוֹ נוֹהֵג ^באֶלָּא בְּשֶׁאֵינוֹ מְזוּמָּן. אֵיזֶהוּ שֶׁאֵינוֹ מְזוּמָּן כְּגוֹן אֲוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס אֲבָל אִם קִנְּנוּ בַּבַּיִת וְכֵן יוֹנֵי הַרְדָּסִיָּאוֹת פָּטוּר מִשִּׁילּוּחַ ^געוֹף טָמֵא פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ ^דעוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר וְטָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ קוֹרֵא זָכָר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב ^הוַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.: גמ׳גְּמָרָא: רַבִּי אָבִין ור׳וְרַבִּי מְיָישָׁא חַד אָמַר כֹּל הֵיכָא דִּתְנַן בָּאָרֶץ ובחו״לוּבְחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ לְבַד מֵרֵאשִׁית הַגֵּז לְאַפּוֹקֵי מדר׳מִדְּרַבִּי אִלְעַאי דְּאָמַר רֵאשִׁית הַגֵּז אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בָּאָרֶץ. וְחַד אָמַר כֹּל הֵיכָא דִּתְנַן בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ לְבַד מֵאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּבְעִנְיָנָא דְּקָדָשִׁים כְּתִיב בִּזְמַן דְּאִיכָּא קָדָשִׁים נִנְהוֹג בִּזְמַן דְּלֵיכָּא קֳדָשִׁים לָא נִנְהוֹג קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. וְתַרְוַיְיהוּ אָמְרִי כֹּל הֵיכָא דִּתְנַן בְּחוּלִּין וּבְמוּקְדָּשִׁים לְצוֹרֶךְ לְבַד מִגִּיד הַנָּשֶׁה פְּשִׁיטָא מִשּׁוּם דְּאִיקַּדַּשׁ פְּקַע לֵיהּ אִיסּוּר גִּיד הַנָּשֶׁה מִינֵּיהּ. וְלָאו אוֹקֵימְנָא בְּוַלְדוֹת קָדָשִׁים. וּמַאי טַעְמָא אוֹקֵימְנָא לָאו מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לַן לָא לִיתְנֵי מֵעִיקָּרָא נָמֵי לָא תִּקְשֵׁי לָךְ אַיְּידֵי דִּתְנָא לְצוֹרֶךְ תְּנָא נָמֵי שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ.: בְּחוּלִּין אֲבָל לֹא בְּמוּקְדָּשִׁים.: אַמַּאי לָא דְּאָמַר קְרָא {דברים כ״ב:ז׳} שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם בְּמִי שֶׁאַתָּה מְצֻוֶּוה לְשַׁלְּחוֹ יָצָא זֶה שֶׁאִי אַתָּה מְצֻוֶּוה לְשַׁלְּחוֹ אֶלָּא לַהֲבִיאוֹ לִידֵי גִּזְבָּר. אָמַר רָבִינָא ^והִלְכָּךְ עוֹף טָהוֹר שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ פָּטוּר מִשִּׁלּוּחַ מ״טמַאי טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם בְּמִי שֶׁאַתָּה מְצֻוֶּוה לְשַׁלְּחוֹ יָצָא זֶה שֶׁאִי אַתָּה מְצֻוֶּוה לְשַׁלְּחוֹ אֶלָּא לַהֲבִיאוֹ לב״דלְבֵית דִּין הֵיכִי דָמֵי אִי דִּגְמַר דִּינֵיהּמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שחיטה י״ג:כ׳
סמ״ג מצוות עשה ס״ה

^ב רמב״ם הלכות שחיטה י״ג:ח׳
סמ״ג מצוות עשה ס״ה
טור יורה דעה רצ״ב:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה רצ״ב:ב׳

^ג רמב״ם הלכות שחיטה י״ג:ח׳
טור יורה דעה רצ״ב:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רצ״ב:א׳

^ד רמב״ם הלכות שחיטה י״ג:י׳
טור יורה דעה רצ״ב:ז׳
שולחן ערוך יורה דעה רצ״ב:ז׳

^ה רמב״ם הלכות שחיטה י״ג:י׳
טור יורה דעה רצ״ב:ז׳
שולחן ערוך יורה דעה רצ״ב:ז׳

^ו רמב״ם הלכות שחיטה י״ג:כ״א

ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן. וא״ת ליתני נמי חומר בכסוי הדם שנוהג בזכרים ונקבות ושלוח הקן אינו נוהג אלא בנקבות, י״ל משום דהא איכא ר׳ אליעזר דמחייב בקורא זכר. גמרא: לבר מראשית הגז לאפוקי מדרב אלעאי. פרש״י ז״ל וה״ה דהוי מצי לומר ולבר ממתנות, אלא משום דבראשית הגז אמר ר׳ (אלעזר) [אלעאי] בהדיא וכבר כתבתי למעלה (חולין קלו:) בפרק ראשית הגז דאינו מחוור, דאדרבה רישא דברייתא דרבי אלעאי במתנות פתח ברישא, אלא יש לפרש משום דנהוג עלמא כותיה דרבי אלעאי בראשית הגז נקיט ליה תנא לאפוקי מינה. ומאי טעמא אוקימנא לה לאו משום דקשיא לן. ואם תאמר והא איצטריך לאשמועינן דולדות קדושים ממעי אמן קדשים, יש לומר אי משום הא לישמעינן בעלמא בלא גיד הנשה. מוקדשין מאי טעמא לא. איכא למידק והיכי סלקא דעתך למימר דמשלח האם דהא של הקדש היא, יש לומר דהוה אפשר לומר דלא יקח הבנים כיון שאינו יכול לשלח את האם קמשמע לן קרא שלא תשלח פרט לזו שאתה מצווה להביא לידי גזבר. ואיכא דקשיא ליה ותיפוק ליה מתקח לך פרט לזה שאי אתה יכול ליקח לעצמך כדמפקינן מינה לקמן (חולין קמ:) טהור רובץ על ביצי עוף טמא. ויש מתרצים דכי איצטריך קרא לקדשי מזבח שאין מועלין בהן ומדרבנן בלחוד הוא דאסרי ביציהן, אבל בשל בדק הבית שמועלין בהן לא צריך קרא, וברייתא לכולי עלמא בקדשי מזבח מיתוקמא, עוד נראה לי דנפקא מינה ביונה של הקדש הרובצת על ביצי חסיל דעלמא חייב לשלח כדאסיקנא לקמן.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון