גמרא
פירוש
אִי אַגַּוַּאי קָא מְעַיֵּיל חוּלִּין לָעֲזָרָה הִלְכָּךְ לָא אֶפְשָׁר.
אֶלָּא זֶה לְמָה לִי לְכִדְרַב חִסְדָּא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא אהַמַּזִּיק מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה אוֹ שֶׁאֲכָלָן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם.
גּוּפָא אָמַר רַב חִסְדָּא הַמַּזִּיק מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה אוֹ שֶׁאֲכָלָן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם מַאי טַעְמָא אִיבָּעֵית אֵימָא דִּכְתִיב זֶה וְאִיבָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מנין שאין נותנין מתנות לכהן עם הארץ. איכא למידק דהא תנן במסכת חלה בפרק בתרא (משנה חלה ד׳:ט׳) ואלו ניתנין לכל כהן החרמין והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה וקדשי המקדש והבכורים רבי יהודה אוסר בבכורים, אלמא המתנות ניתנין לכל כהן ואפילו לעם הארץ. וכפי׳ רש״י ז״ל ריש פרק כל הבשר (חולין קד:) וכ״מ בירושלמי (פ״ד, ה״ז) וניתנת לכל כהן שירצה בין לכהן חבר בין לכהן ע״ה, ואע״פ שאמרוה בירושלמי גבי חלת נכרי בארץ (ובחלת) [ותרומת] נכרי בחוצה לארץ, מכל מקום ש״מ דכל כהן שירצה היינו בין לחבר בין לכהן ע״ה, וכן אמרו בירושלמי (שם) רבי יהודה אוסר בבכורים רבי יודה כדעתיה דאמר אין נותנין אותן אלא לחבר עיר בטובה, ותירצו בתוספות דהכא מיירי בשיש כהן חבר וע״ה ואז אסור ליתן לע״ה, וההיא דמסכת חלה בשאין שם כהן חבר דמוטב שיתנם לכהן ע״ה משלא יתנם לשום כהן, א״נ י״ל דקמ״ל דבזמן שאין שם כהן חבר א״צ לעכבן עד שימצא כהן חבר או ישכור וישלח למקום אחר. לא צריכא דאתי לידיה. ואקשינן אי דאתי לידיה מאי למימרא, ה״ה דהוה מצי לאקשויי א״ה אפילו חזה ושוק נמי, אלא דעדיפא ליה לאקשויי (בחזה ושוק) [במתנות] גופייהו דמיירי בהו. ופרקינן דאתי לידיה בטבלייהו וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין, איכא למידק א״ה אפילו חזה ושוק נמי, וי״ל דשאני חזה ושוק דכהנים משולחן גבוה קא זכו ולאחר הקרבה והפרשה, אבל מתנות ממון כהן הן. הא עשיר משלם אמר רב חסדא מדת חסידות שאנו כאן. וא״ת והא משלם קאמר וכדאקשינן לעיל, י״ל דרבנן לאו משלם קאמרי אלא דמכלל דבריהם אנו אומרים הא עשיר אינו פטור אלא משלם. ומשום מדת חסידות. ורבנן בתרתי פליגי אדר׳ אליעזר דבעני באותה שעה פטרי לגמרי ואפילו מדת חסידות אין בו ובעשיר אף ע״פ שעשה שלא כהוגן אין משלם בדיינין אלא נותן משום מדת חסידות. אין לך בהם אלא משעת הרמה ואילך. איכא למידק אדרבה את אשר ירימו בעתידין לתרום הכתוב מדבר, ומינה גמרינן בסנהדרין (סנהדרין פג.) דהאוכל טבל במיתה דבעתידין לתרום הכתוב מדבר ותירצו בתוספות דודאי מדכתיב אשר ירימו ולא כתיב אשר הרימו שמעינן דטבל במיתה דבעתידין לתרום הכתוב מדבר, ומיהו מדסמך אשר ירימו לה׳ אשמעינן דאין לגבוה, אלא משעת הרמה ואילך, וא״נ מדסמך ההוא קרא דאשר ירימו לההוא קרא דכתיב (ויקרא כב, יד) ואיש כי יאכל קדש בשגגה דההוא בתרומה מיירי דאי בטבל אינו משלם חומש. ואין זה מחוור דאם איתא ה״ל לאסוקי וסמיך ליה ואיש אשר יאכל קדש בשגגה.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)
הערות
הערות
Gemara
Peirush